10:07 זמן קודס הכבושה
מה שהעימות הצבאי חשף עד כה הוא שהערכות ותחזיות הישות הזמנית היו מוטעות מאוד ביחס ליכולות חזיתות ההתנגדות. ככל הנראה, היא סמכה על היעילות של המערכות ההגנתיות שלה ועל יכולתה להרתיע את כוחות החזיתות האלה. נראה כי טעותו של האויב בהבנת האתגרים הגוברים של אחדות החזיתות הובילה אותו להסתבכות במבוי סתום, וכעת הוא מבטא אפשרויות רצויות להסרת האיום.
לאור האתגרים העמוקים והקשים שהוא מתמודד עמם בכל הרמות, כל האפשרויות הקיימות אינן מסירות את האיום הקיומי העומד מול אחדות החזיתות.
יכולת לתקיפה רחבת היקף
עקרונית, בהתאם לדפוס התפתחות האסטרטגיה של ציר ההתנגדות, ניתן לאשר את האפשרות והיכולת של ציר ההתנגדות לבצע מתקפה מקיפה על ישראל (ולא רק להסתמך על מדיניות הגנה), בין אם באמצעות מטח של כלי טיס בלתי מאוישים וטילים מכל החזיתות (איראן, עיראק, תימן, לבנון, סוריה, עזה), אשר ילווה במתקפה אלקטרונית, כך שמערכת ההגנה "כיפת ברזל" לא תהיה מסוגלת להתמודד באופן מלא עם כמות כה גדולה של טילים. מתקפה רחבת היקף שתוכל לפגוע ולנטרל את הבסיסים האוויריים והימיים, את מרכזי הצבא ואת התשתיות בכל רחבי ישראל.
ישות הכיבוש יכול להתחיל את המלחמה הזו, אבל החשוב הוא כיצד לנהל ולסיים אותה. בטוח שהוא לא יוכל לפתור אותה בכלל, יתרה מזאת, סביר להניח שהמלחמה הזו תגיע בהכרח לכל רחוב בתוך ישראל עצמה.
לכן, מעורבות ישות הכיבוש במערכה מרובת חזיתות, לבדה, היא עניין מורכב, ברמה הפוליטית וברמה הצבאית. כאן העניין אינו קשור ליכולת לתקוף אלא ליכולת להצליח. אך אין זה מונע ממנה להשקיע מאמץ בגיוס כל תמיכה לביצוע פעולה צבאית כלשהי נגד חיזבאללה תוך זהירות ישראלית מהתערבות של חזיתות אחרות.
התקיפה המקדימה
הישות לא יסתבך בהרפתקה להיכנס למערכה מרובת חזיתות בהיעדר ההכנות האמריקאיות הנדרשות, מחשש וחשד לאי הצלחתה בהינתן פערים מהותיים כמו המוכנות הצבאית והכלכלית, התכנון, החזון והתמיכה הבינלאומית והאזורית. עמדתה של ארצות הברית מופיעה בבירור בשאיפתה להגיע להסכם עם טהראן, בנוסף לכך שהממשל הנוכחי נוטה להימנע מהסלמה בשל מתיחות בנושאים אסטרטגיים חשובים לה, כמו התחרות עם סין והמלחמה באוקראינה והבחירות האמריקאיות. עם זאת, אם תתרחש הסלמה, היא לא תעזוב את הישות לקבל את המכה לבד, אלא תתערב, תתמוך ותעמוד לצדה ללא ספק.
בהקשר זה, לא סביר שתתרחש תקיפה מקדימה בלתי מחושבת כלפי איראן, חזית לבנון, תימן ועיראק, שכן כל הנתונים אינם הופכים את ההפתעה למועילה לנוכח האתגרים הגדולים והמסוכנים הללו עבורו. אם יש נטייה ישראלית אפשרית, היא תהיה בהנחיית תקיפה מקדימה בלבנון בשל הסכנה הגדולה שהיא מהווה לישות.
בשל נקודות החולשה הישראליות, ממשלת ישראל עשויה לבחור בהנחיית תקיפה מקדימה על אתרי הטילים והפגזים של חזבאללה. עם זאת, לא סביר שישראל תוכל לפרק את חזבאללה לחלוטין מיכולותיו לבצע מתקפות נגד, בין היתר כי חזבאללה שיפר את ההגנות האוויריות שלו בצורה משמעותית, מה שמסבך את חדירת הכוחות האוויריים הישראליים למרחב האווירי הלבנוני.
החולשה הישראלית
פיקוד צבא הכיבוש עדיין סבור כי יכולתו להתמודד עם מלחמה "מרובת חזיתות" היא מתחת לרמה הנדרשת, וכי יש צורך דחוף להתמודד עם בעיות רבות הקשורות בעיקר לחייל היבשה של הצבא, הנמצאת במצב של "התדרדרות טקטית ותפעולית" שלא הייתה קיימת קודם לכן, וחייליו סובלים מחוסר רצון להילחם, במיוחד לאחר שספגו תבוסות ואבדות כבדות בדרום לבנון וברצועת עזה.
בנוסף, אופי האתגרים העומדים בפני מדינת הכיבוש ברמת המבנה והתפיסה של ביטחונה הלאומי השתנו באופן מהותי ומשמעותי, ומאתגרים אלו:
- ציר ההתנגדות מחזיק כעת ביכולות חמושות עצומות שיכולות לכסות את כל שטח מדינת ישראל.
- יש לחיזבאללאה מניסיון צבאי התקפי כתוצאה ממלחמת הגרילה עם התנועות הטרוריסטיות הנתמכות על ידי המערב וישראל.
- ציר ההתנגדות פיתח את האסטרטגיה הצבאית שלו המתמקדת בפגיעה בעליונות האווירית והימית הישראלית.
לסיכום, ניצחונות ציר ההתנגדות על ישראל במלחמות לבנון ועזה וסוריה הפכו לנקודת מפנה אסטרטגית ולאתגר אמיתי עבור ישראל מבחינת עוצמת ההרתעה ותפקוד כוחותיה ושירותי המודיעין שלה. היא סובלת כיום מאובדן המרכיבים החשובים ביותר של ההרתעה שלה. לכן כל עימות צבאי חדש יהיה מורכב, והישות ניצבת בפני ליקויים ביצירת גישה אסטרטגית יעילה מול איום אחדות החזיתות.
