מלחמת אולי אל-באס: מחקר בכשלי האסטרטגיות ללוחמה במרד

מלחמת אולי אל-באס לוותה בשימוש נרחב בתיאוריות ללוחמה במרד, כאשר ישראל, בגיבוי אמריקאי ישיר, ניסתה לשלב בין ניסיונות בתי הספר הצרפתי, הבריטי והאמריקאי תוך הסתייעות באמצעים מתקדמים כמו בינה מלאכותית ופעולות צבאיות מתוחכמות. עם זאת, ניסיון זה עורר תהיות באשר ליעילותן של התיאוריות הללו כאשר הן מתמודדות עם חברה מתנגדת מושרשת היטב בסביבתה הפוליטית והחברתית, ובעלת זהות קולקטיבית מוצקה.

מאמר זה מבקש לנתח את כישלון התיאוריות הצרפתיות, הבריטיות והאמריקאיות ללוחמה במרד בעת יישומן על חוויית ההתנגדות בלבנון במהלך מלחמת אולי אל-באס, ולהבהיר את הגורמים שהפכו את האסטרטגיות הללו לחסרות יכולת להשגת יעדיהן. המחקר מדגיש כיצד הצליחה חברת ההתנגדות לשחזר את עצמה ולשמר את כוחה הצבאי והארגוני למרות המכות המתמשכות.

המאמר מראה כי בית הספר הצרפתי התמקד בתיאוריית "הדג והאקווריום", שנועדה לבודד את המורדים מהסביבה, בעוד שבית הספר הבריטי התמקד באסטרטגיית "לבבות ותודעה", המשלבת כוח עם פיתוח. בית הספר האמריקאי, לעומת זאת, אימץ את המודל Clear–Hold–Build, הכולל סילוק, ייצוב ובניית לגיטימציה. למרות הגישות השונות, הניסיון הלבנוני הוכיח את כישלונן כולן בהפרדת ההתנגדות מהחברה. הלחץ הצבאי, החיסולים וההרס חיזקו את הנאמנות הציבורית להתנגדות, ומאמצי השיקום ובניית המדינה לא הצליחו למשוך את האוכלוסייה. המאמר מראה כי היעדר חזון אסטרטגי, גם תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות כמו בינה מלאכותית, הוביל את ישראל לתוצאות הפוכות – חיזוק הלגיטימציה של ההתנגדות והפיכת החברה לבסיס ביזורי לשחזור מתמיד שלה.

ראשית: ספרות לוחמה במרד

-הגישה הצרפתית: נולדה מהניסיון באינדוכינה ואלג'יריה, והתבססה על שליטה בכוח ומודיעין בתוך מסגרת "הדג והאקווריום". אך כישלונה נבע מהעמקת העוינות הציבורית וחיזוק ההתנגדות.

-הגישה הבריטית: במהלך מלחמת מלאיה, נעשה שימוש בגישת "לבבות ותודעה", ששילבה כוח עם פיתוח ולגיטימציה. הצלחותיה היו זמניות ולא פתרו את שורש ההתנגדות.

-הגישה האמריקאית: לאחר וייטנאם דעכה תשומת הלב למרד, אך חזרה אחרי 2001 עם מדריך FM 3-24 שהציג את המודל Clear–Hold–Build. המודל כשל בעיראק ואפגניסטן בבניית לגיטימציה ויציבות.

שנית: יישום בלבנון

: Clear-ישראל התמקדה בחיסול ההנהגה המרכזית והמבנה הצבאי, אך הקהילה הפכה לבסיס אלטרנטיבי להתנגדות ביזורית.

: Hold-ישראל ניסתה לייצב את הישגי השלב הראשון באמצעות מצור ודיכוי שיטתי, אך זה חיזק את הלכידות החברתית והלגיטימציה של ההתנגדות.

: Build-ארה"ב ניסתה לבנות מדינה בלבנון עם לגיטימציה חדשה שתשרת את מטרותיה, אך הניסיון נדחה על ידי החברה כפרויקט זר המשרת לחץ על ההתנגדות.

שלישית: היעדר חזון

למרות ניסיונות לשכפל מודלים קלאסיים תוך שימוש בכלים מתקדמים, ישראל לא הצליחה לזהם את "האקווריום" הלבנוני. התמיכה החברתית בהתנגדות נמשכה, והלחץ הצבאי-כלכלי הפך למניע לגיבוש זהות קהילתית עמוקה. כך, על אף שפגעה בהנהגה, ישראל נכשלה בבידוד ההתנגדות מהחברה.

רביעית: גורמי הכישלון המרכזיים

-שילוב מלא בין זהות דתית, פוליטית וחברתית – מה שהפך כל תקיפה על ההתנגדות לתקיפה על הקהילה כולה.

-שחיקה מוסרית של האויב דרך טבח ופשעים – שעוררו סולידריות קולקטיבית בהתאם לתיאוריית הטראומה הקולקטיבית.

-יכולת התאמה עצמית של ההתנגדות מתוך החברה – בהתאם לתיאוריות של תנועות חברתיות ולוחמת עם.

-כישלון ביצירת לגיטימציה חלופית – ישראל לא הצליחה להציע מודל שלטוני אטרקטיבי.

חמישית: תרחישים עתידיים

-התרחיש הסביר: המשך התנגדות ביזורית מתחדשת, כשהחברה נשארת בסיס יציב לה.

-תרחיש הסלמה: עלול להוביל לאבידות כבדות אך יחזק את הנאמנות ויעצים את ההתנגדות בטווח הארוך.

-תרחיש מתון: רגיעה חלקית שתאפשר שיקום מוגבל, אך לא תחליש את התמיכה החברתית שצוברת תודעה וארגון.

הניסיון הלבנוני הוכיח כי חיסול הנהגה צבאית או שימוש בטכנולוגיה מתקדמת אינו מספיק מול התנגדות מושרשת בזהות קולקטיבית מוצקה. כל ניסיונות ישראל לבנות לגיטימציה חלופית כשלו, בעוד שהחברה המתנגדת הפכה את הלחץ לדחף לשחזור עצמי. כישלון זה ממחיש את פער הראייה האסטרטגית בלוחמה במרד מול מודל ההתנגדות הלבנוני.