איך הפילה ההתנגדות את רשתות הסוכנים בלבנון?

מאז תחילת שנות ה־80, לא חדלו גופי המודיעין של ישראל ממאמציהם לחדור לסביבה הלבנונית באמצעות גיוס סוכנים מקומיים. הצורך הדחוף של המוסד במידע נבע מכך שההתנגדות – בין אם הפלסטינית בלבנון ובין אם חיזבאללה – יצרה 'צל' שמבנהו ופעילותו היו קשים להבנה מצד הכיבוש. החשאיות הביטחונית שהטילה ההתנגדות מאז 1982 גרמה לישראל לראות בסוכנים את האפשרות היחידה להשגת מידע מהשטח. הדבר דחף אותה להקים רשתות סודיות נרחבות, שהבולטים בהן היו מחמוד ראפיע והאחים עלי ויוסף ג'ראח.

יוסף ועלי עבדו עם המוסד מאז 1983 ועד למעצרם בשנת 2008. פעילותם התמקדה באזור הבקאע ובמעבר מסנע שעל גבול לבנון־סוריה, עם שלוחות לדמשק וכפר סוסה. עלי ג'ראח היה בעל יכולת להסוות את זהותו האמיתית; הוא חי בין בתים שונים, וניצל נסיעות תכופות לאירופה, ירדן וטורקיה כדי להקל על כניסתו לישראל.

החקירות חשפו כי הג'ראח עברו הכשרות מתקדמות בצילום ובהאזנה, וצוידו ברכבים עם מצלמות לריגול על דאחיה, מחנות הפליטים הפלסטיניים, ואזורים נרחבים בדמשק, בהם כפר סוסה – שם חוסל בהמשך מפקד ההתנגדות עימאד מוע'ניה בשנת 2008. בביתו נמצאו מכשירים דיגיטליים מתקדמים לצילום והצפנה, וכן הקלטות של מיפוי גאוגרפי מלא של אזור הבקאע. דוחות ביטחוניים קישרו את פעילותו לפעולות ישראליות כמו התקיפות החוזרות נגד מטרות פלסטיניות באזור מאז שנות ה־80 – מה שמעיד על מידת הנזק שגרם חדירתו למערך ההתנגדות.

במקביל לג'ראח, בלטה רשת אחרת בראשות מחמוד ראפיע – יליד 1949 ורס"ר לשעבר בכוחות הביטחון הפנימיים – שמהווה דוגמה לסוכן שחרג מהפעלת סולו והקים רשת שלמה לטובת המוסד. משנת 1993, החל את דרכו עם קצין ישראלי בשם "איוב", לו סיפק מידע על מיקומים ופעילות של חיזבאללה בנבטיה, בתמורה לכסף. בהמשך עבר הכשרה בחיפה וצפת על ציוד קשר, והיה אחראי להובלת חומרי נפץ וכספים ואחסונם באזורים שונים בלבנון.

הודאותיו של ראפיע לאחר מעצרו ב־2006 חשפו את חומרת פעולתו, שכללה חיסול שני בכירים בחיזבאללה – עלי חסן דיב (1998) וגלב עוואלי (2003), פגיעה בג'יהאד ג'בריל בביירות (2002), וחיסול האחים מחמוד ונידאל מג'דוב בצידון (2006). כמו כן, היה מעורב בהנחת מטענים על גשרי נעיםה וזחרני, ובביצוע פעולות טרור שגרמו למות אזרחים. בית הדין הצבאי גזר עליו עונש מוות בשנת 2008, לאחר שהוכח כי פעולתו חרגה מהפעלת יחיד והגיעה לרמת ניהול רשת מאורגנת שסיכנה את החברה הלבנונית כולה.

חיזבאללה ומודיעין הצבא: שיתוף פעולה שחשף את הרשתות

מה שאפיין את התקופה בין 2006 ל־2008 הוא שחיזבאללה לא הסתפק בהדיפת התוקפנות הצבאית של ישראל, אלא הוכיח גם את יעילותו המודיעינית בפענוח רשתות פנימיות. באמצעות מעקב מדויק אחר תקשורת ותנועות, הצליח הארגון לספק למודיעין הצבאי הלבנוני מידע מכריע שהביא למעצרם של ראפיע והאחים ג'ראח. שיתוף פעולה זה הדגים מודל מוצלח בין ההתנגדות לבין המוסדות הלבנוניים הרשמיים, וחיזק אז את אמון הציבור ביכולת המשותפת של המדינה וההתנגדות להגן על הפנים הלבנוני מפני חדירה.

ומה שניתן להסיק מהתנהלות ישראל בשנות השמונים ומהתמקדותה בגיוס סוכנים בלבנון הוא שישראל לא הייתה מסוגלת להכיר ישירות את טיב ההתנגדות המתפתחת בשל הסודיות המוחלטת והזהירות, ומכאן – חולשתה מולה ללא הסתמכות על כלים פנימיים. הסוכנים שגייסה לא הסתפקו באיסוף מידע, אלא השתתפו בחיסולים ובהנחת מטענים, שגרמו למותם של רבים מלבנון. הניסיון מלמד שכל זלזול או ריצה אחרי פיתוי כלכלי עלול להפוך אדם לכלי ביד האויב.

היום, עם התפתחות אמצעי התקשורת והחדירה האלקטרונית, הסכנה כפולה. שיתוף פעולה עם האויב עשוי להתחיל מהודעה באפליקציה פתוחה, קשר עם גוף לא מזוהה, או אפילו בלי ידיעתך – דרך שיחה בטלפון שבה אתה מוסר מידע שלא ראוי שייאמר. לכן, המודעות הציבורית וההבנה שהמלחמה כיום מבוססת על לוחמה קיברנטית ומודיעין, והזהירות בשימוש בפלטפורמות דיגיטליות – הם עניין חיוני למניעת חזרתן של תרחישים דומים ולהימנעות משקיעה בבוץ הסוכנים של ישראל.