האם איראן ויתרה על מערכת ה־GPS?

בשנים האחרונות, הרפובליקה האסלאמית התמקדה יותר ויותר בנושא השגת ריבונות טכנולוגית וחיזוקה, באמצעות הפחתת התלות בטכנולוגיות מערביות, ובמיוחד בתחום הצבאי והביטחוני. אחד הביטויים הבולטים למגמה זו הוא המעבר ההדרגתי של טהראן לשימוש במערכות הניווט הלווייניות הסינית "ביידו" והרוסית "גלונאס", וכן התחלת פיתוח מערכת "אל-הודא" האיראנית, במטרה לספק שורת חלופות למערכת ה-GPS האמריקאית. החלטה אסטרטגית זו מהווה התקדמות משמעותית בגישת איראן לעצמאות בתחום הלחימה, הריבונות הדיגיטלית והעצמאות הטכנולוגית, לנוכח המתיחות המתמשכת עם ארצות הברית ובעלות בריתה.

במהלך התקיפה הישראלית-אמריקאית האחרונה עליה, חוותה איראן, וכן ספינות במימי המפרץ הפרסי, הפרעות חוזרות באותות ה-GPS, ככל הנראה כתוצאה מפעולה אמריקאית ומערבית לסיוע לישראל, במסגרת לוחמה אלקטרונית שמטרתה שיבוש טילים וכלי טיס בלתי מאוישים איראניים.

בהקשר זה, סגן שר התקשורת האיראני, איחסאן ג'ית סאז, הצהיר לאחרונה לכלי תקשורת מקומיים: "לעיתים קורות הפרעות במערכת זו (GPS) בשל מערכות פנימיות, וזה בדיוק מה שדחף אותנו לאופציות חלופיות כמו מערכת 'ביידו' (BeiDou)." עוד הוסיף ג'ית סאז כי ממשלתו פועלת לפתח תכנית להמיר את תחומי התחבורה, החקלאות והאינטרנט מהתבססות על GPS לשימוש במערכת הסינית "ביידו".

צעד זה אינו טכנולוגי בלבד, אלא בעל ממד גיאופוליטי עמוק. הוא מסמל את הפניית איראן מזרחה, את התנגדותה להגמוניה הטכנולוגית האמריקאית, ואת שאיפתה להקים מתחם תעשייתי-צבאי גמיש שיתמודד עם הסנקציות והבידוד.

מהו מערכת "ביידו"?

מערכת ביידו לניווט באמצעות לוויין (BDS) היא המקבילה הסינית למערכת הניווט הגלובלית האמריקאית GPS. היא שוגרה בשלבים החל משנת 2000, והגיעה לפריסה עולמית מלאה ביוני 2020, עם קונסטלציה של למעלה מ־30 לוויינים. ביידו מספקת רמת דיוק הדומה ל־GPS – כ־10 מטרים לשימוש אזרחי – ואף מדויקת בהרבה עבור יישומים צבאיים.

בשונה ממערכת ה־GPS הנתונה לשליטה צבאית (על ידי חיל האוויר האמריקאי), ביידו היא מערכת בעלת שימוש כפול, אזרחי וצבאי, שפותחה על ידי ממשלת סין תחת פיקוח לאומי הדוק. המערכת מצטיינת גם ביכולות ייחודיות, כמו שירותי הודעות קצרות (SMS) וגמישות אותות גבוהה במיוחד ליישומים אזוריים – בעיקר באסיה.

כמה מהיתרונות הצבאיים בהחלטה זו:

-המערכות הצבאיות והמסחריות האיראניות – כולל כלי טיס בלתי מאוישים, מערכות מכ"ם ורכיבי טילים - נהנות בעיקר ממערכת ביידו. לדוגמה, ייתכן שחלק מהרחפנים או הטילים האיראניים כוללים רכיבי ניווט ומקלטי ביידו, מה שמאפשר להם פעולה עצמאית לחלוטין מהאותות של מערכת ה-GPS האמריקאית.

-אחד מיתרונות הליבה של ביידו הוא יכולתה להתמודד עם שיבוש וזיוף אותות. איראן, שהתמודדה עם ניסיונות שיבוש תכופים מצד יחידות סייבר אמריקאיות וישראליות, רואה בכך גורם מכריע. לווייני ביידו משדרים במספר תחומי תדר ומספקים שירותים מוצפנים למשתמשים מורשים, מה שמקשה על יריבים להתערב במערכות הניווט שמכוונות את טילי איראן או כטב"ם שלה – במיוחד באזורים שבהם אותות GPS נחשפים לשיבוש או להטעיה.

-עצמאות מהפרצות של הטכנולוגיה המערבית: באמצעות מערכת זו, איראן מבטלת פרצת אבטחה קריטית ממבנה הפיקוד והשליטה שלה. כוחות אמריקאים וכוחות נאט"ו הוכיחו שוב ושוב את יכולתם לשבש או לזייף מערכות המתבססות על GPS. לדוגמה, במהלך מבצעים בעיראק ובסוריה, חיל האוויר המערבי שיבש את מערכת ה-GPS כדי להטעות רחפנים. איראן שואפת "לבצר" את יכולות התקיפה המדויקת שלה מפני שיטות אלו.

-אפשרות להשתלב עם שותפים בציר ההתנגדות: למערכת זו פוטנציאל לשמש כמסגרת משותפת לניווט ולשליטה. במקום להסתמך על אותות GPS חלשים או לא יציבים, יכולים גורמי הציר ליהנות ממערכת אמינה שכזו, ולבצע תקיפות מתואמות על בסיס מערכת ניווט משותפת – מה שיסבך את החישובים האסטרטגיים של ישראל וארצות הברית.

ומה באשר למערכת "אל-הודא"?

הרפובליקה האסלאמית החלה את צעדיה הראשונים בתחום זה בפיתוח מערכת ניווט מקומית בשם "הֻדַא", שהוכרזה בשנת 2016. עם זאת, מערכת זו עדיין בעלת כיסוי מוגבל ומוגבלת לאזורים גאוגרפיים מסוימים בתוך איראן בלבד. השגת מערכת חללית מקיפה ומקומית דורשת השקעות עתק והתפתחות טכנולוגית מתמשכת, כדי שתוכל לספק כיסוי מלא לשטח הלאומי ובהמשך להתרחב מעבר לו. זהו יעד שכבר נמצא בשלבי ביצוע, לפי מה שהכריזה סוכנות החלל האיראנית בשנת 2017 – בכוונתה להקים מערך לוויינים לאומי לניווט.

לכן, נוכח פער זה, טבעי שאיראן תאמץ אסטרטגיה המבוססת על שימוש במספר מערכות שונות – מבלי להסתמך באופן בלעדי על אף אחת מהן.