סיפור הניצחון במלחמת 70 הימים: החלק הרביעי

ב־28 בספטמבר 2024, הרחיב חזבאללה את מעגל האש שלו וכלל את מעלה אדומים שבירושלים הכבושה – לראשונה מאז פרוץ המלחמה. זאת בשיאו של גל תקיפות אינטנסיביות נגדו, כולל הפצצות נרחבות, ובפרט חיסולו של מזכ"ל הארגון, הסייד חסן נסראללה, יחד עם מפקדים מהדרג הראשון והשני, ומספר פעילים מהדרג השלישי.

מנגד, המשיך צה"ל לתקוף אתרים הקשורים ליכולות ולייצור הצבאי בדרום ביירות, לפי טענות ישראליות, וכן ביצע תקיפות ממוקדות נגד הכוח הימי של ההתנגדות.

ב־30 בספטמבר 2024, הודיע משרד החוץ האמריקאי על תמיכתו ביציאה למבצע קרקעי ישראלי "מוגבל" בדרום לבנון. לאחר חצות הלילה של ה־1 באוקטובר, אישר דובר צה"ל את תחילת המבצע נגד "מטרות איכות בכמה כפרים בגבול הלבנוני", בטענה שהן מהוות איום ישיר על ההתנחלויות הישראליות בצפון פלסטין הכבושה. המבצע נכלל בתוכנית שאושרה על ידי הקבינט המדיני-ביטחוני המצומצם, שהדגיש כי היקף ועומק החדירה ייקבעו לפי הערכה אסטרטגית כוללת של מצב הלחימה בזירות השונות.

בהקשר זה, שאפה ישראל להקים אזור חיץ בעומק של 15–16 קילומטרים בתוך שטח לבנון, לפי הצהרת גורם אמריקני לערוץ NBC ואישור התקשורת הישראלית (ידיעות אחרונות, 28.6.2024). נוסף על כך, המטרות הסמויות שצה"ל שידר באמצעות אופייה של הלחימה, הן חיסול חזבאללה.

בליל החדירה המתוכננת, ביצעה הרפובליקה האסלאמית של איראן את מבצע "ההבטחה הנאמנה 2" נגד ישראל, בתגובה לחיסול סייד שהיד האומה, חסן נסראללה, השהיד אסמאעיל הנייה והשהיד תת-אלוף בחיל משמרות המהפכה האסלאמית עבאס נילפורושאן. המבצע גרם לנפגעים ולנזק חומרי, והוביל לסגירת המרחב האווירי לאחר שאיראן שיגרה למעלה מ־250 טילים מסוגים שונים לעבר בסיסי חיל האוויר "נבטים" ו"תל נוף", מה שחשף את חולשת מערכות ההגנה האווירית הישראליות.

שעות לאחר מבצע "ההבטחה הנאמנה 2", יצאה ישראל למהלך קרקעי בזהירות רבה, בשל הבנת צה"ל את עוצמתו המבצעית של חזבאללה ואת ההצטיידות שצבר לאורך 18 שנה מאז מלחמת יולי 2006. לפי הערכות, המחיר הצפוי יהיה כבד מאוד. עם כניסתו לשטח, סבל צה"ל ממורל ירוד, ועל פי דיווחי דובר צה"ל מ־1 באוקטובר 2024: "ראש הממשלה הגיע פעמיים לצפון לצפות בתרגילי הצבא, ושר הביטחון יואב גלנט השתתף בשישה תרגילים – אך שניהם חששו מאוד מהפעלת תמרון בצפון".

בשעות הראשונות של ההתקדמות, נהרגו 14 חיילים ישראלים בעימותים עם לוחמי חזבאללה בעדיסה ובמרון א־ראס, בעוד חזבאללה ירה 180 רקטות לעבר צפת, נהריה, עכו וחיפה. בשלב זה, התברר כי חזבאללה הצליח להתגבר במהירות על "הלם ההפצצה", ועבר לשלב של בלימת ההלם והתחלת התאוששות מבצעית. לראשונה בתולדות המלחמות המודרניות, ארגון מותקף בעוצמה כה רבה מצליח – באופן חסר תקדים – לשקם את עצמו במהלך הקרב, למרות המשך ההפצצות המתבססות על כיתור מודיעיני, ועם מינימום האמצעים שהכין ליום שכזה – חזבאללה נולד מחדש תחת האש.

לאור תפנית זו, החלו כלי התקשורת הישראליים, בהיעדר הצהרות רשמיות ממנהיגי ישראל, להצביע על מטרות מצומצמות יותר למבצע הקרקעי. נטען כי המטרה איננה לכבוש את דרום הליטאני, אלא להרחיק את חזבאללה מהחזית ולהשמיד את המנהרות החודרות לתוך פלסטין הכבושה.

בהקשר לכך, פרסם העיתון העברי "חדשות בזמן" ב־2 באוקטובר 2024 דו"ח שכלל: "סיכום ראשוני של אירועי הצפון – כ־20 חיילים מיחידת חי"ר מובחרת פונו במסוקים לשלושה בתי חולים: זיו, רמב"ם ובלינסון. כוחות ההצלה התקשו לפעול עקב ההפגזות הכבדות והמתמשכות מצד חזבאללה. כתוצאה מהאירוע, נרשמו הרוגים, ומת עד כה חייל אחד בבית החולים זיו".

לכן, הגיאוגרף הצבאי רון בן ישי אמר ב"ידיעות אחרונות" ביום הבא: "הפעולה שישראל ערכה אתמול בלילה בדרום לבנון אינה שואפת לכבוש את הדרום או להרחיק את כוחות חזבאללה מעבר לנהר הליטאני, ולא להקים אזור ביטחוני כפי שהיה בשנות השמונים והתשעים, אלא המטרה היא להבטיח את ההתיישבויות בגבול, לטהר את הכפרים הלבנוניים הקדמיים והאזורים הסמוכים לגבול, במיוחד היערות הסבוכים בשולי הכפרים הלבנוניים, שם בנו לוחמי חזבאללה וכוח "האל־רדזוואן" עמדות התקפיות למתקפות על שטחים ישראליים. צבא ישראל אומר שהפעולה הקרקעית תימשך כל עוד הדבר יידרש".

בערב הרביעי של אוקטובר 2024 ביצעה ישראל פעולה בשם "אור הירח", שהביאה לחיסולו של מר האשם צפִי א‑דין בפרבר הדרומי של ביירות, בניסיון להמשיך בגישת "הלם וטרור" ולנכש כל תקווה לשיקום המבנה המנהיגותי מתוך ההנחה שמר צפִי א‑דין הוא המחליף הטבעי של מר חסן נסראללה. חזבאללה הודיע רשמית על מות קדושתו ב־23 באוקטובר 2024 לאחר שהוסרו החורבות מהמתקן שבו שהה, לאחר ניסיונות מרובים שנעשו במשך כמה ימים להצילו, אך צבא ישראל הפציץ במרץ את כל מי שהתקרב למקום המטרה מתוך נחישות מוחלטת להרוג את מר צפִי א‑דין עקב חשיבותו בהמשכיות המנהיגות.

חיסול זה העניק ללוחמים דחיפה רוחנית גדולה יותר, ועמד על דפוס הלחימה האסלאמית בהתנדבות, בעוד המזכ״ל השייח' נעיים קאסם לקח על עצמו את ניהול המלחמה וההובלה. כך הבחירה ב"ניצחון או השהדה" נהפכה לחלק מהמשוואה "ניצח דם על החרב", מילים אחרונות שנסראללה נפרד בהן מעמו ולוחמיו.

בהמשך לכך, לאחר שעות ביצע חזבאללה פעולה רחבת היקף שכוונה לבסיסי אוויר בצפון ואף לאזור הקריוט בחיפה, במאות טילים במקביל למותם של חיילים ישראלים בעימותים בעדיסה, במארון א־ראס וביארון.

לאחר פעולה זו התקיימה סדרה של 18 התקפות קרקעיות ואוויריות נפרדות ביום אחד ב־5 באוקטובר 2024, כולל התקפה על בסיס 7200 דרומית לחיפה באמצעות שני כלי־טיס בלתי מאוישים. החששות בישראל גדלו בשל התעצמות יכולות חזבאללה, למרות טענות הנציגים שלה ש"יכולתו הצטמצמה וכעת נותר ממנה רק כ‑20%".

ב־10 באוקטובר, השיק חזבאללה מתקפה אווירית באמצעות רחפנים מתאבדים שפגעו בבסיס הקריה, שמכיל מטות צבאיים מרכזיים, כולל משרד המלחמה ומטה צבא ישראל, אשר מהווים סמל לכוח הצבאי הישראלי. המתקפה הדגימה את יכולות חזבאללה המבצעיות, לצד אומץ וחריפות חסרות תקדים, למרות התקפות ישראל הרבות שהיו מכוונות לנטרל אותו.

ב־12 באוקטובר החלה הפעולה את שלביה השני, כאשר צבא ישראל הגביר את הלחץ בשדה הקרב, בעוד חזבאללה החל בסדרת התקפות מדויקות בתוך ישראל, שבאחת מהן פגע במפעל חומרי נפץ בחיפה. ב־13 באוקטובר ביצע התקפה באמצעות רחפן על בסיס אימונים בבני־אמינה, שהובילה למותם של 4 ולפציעת 67 מלוחמי חטיבת גולני, בפעולה שכונתה על־ידי ישראלים "ליל האסון הקשה והכואב", והתקשורת שלהם תיארה אותה כ"ההרגנית ביותר" מאז פרוץ קרב "סערת אל־אקסא".

מפעל זה הראה, לפי הערכות בתקשורת ישראלית, שכוחו הזמני של ישראל בלחימה זו דעך, ואישר את חוסר יכולתה להנחית מהלומה מכרעת על חזבאללה בזמן שחזבאללה עצמו הצליח לשקם את כוחו בקצב מהיר. העיתונאי ניר קביניס כתב ב"וואלה" מאמר שכותרתו: "מי קבע שפסלנו את חזבאללה?" ובו: "אמרו לנו שחזבאללה מובס ושבור, אך אתמול בלילה הוא הוכיח שהוא יכול להיות קטלני. נכון שההיררכיה שלו נפגעה קשות והוא איבד חלק מיכולתו, אך הוא מתאושש ונלחם". ואמר ש"מעגל האש הורחב שהיה מוגבל להתיישבויות הצפוניות – כדי לכלול את חיפה הגדולה ודרומה", ואישר כי חזבאללה חיזק את המשוואה שלו: "אין חזרה למתיישבי הצפון לפני הפסקת אש בלבנון, אחרת מספר הפליטים יכפיל את עצמו". "ידיעות אחרונות" אמרה אחרי המבצע: "התחלנו להבין טוב יותר מה הייתה הכוונה בשלב החדש של חזבאללה".

ב־19 באוקטובר 2024, חזבאללה פגע בבית ראש הממשלה בנימין נתניהו בקיסריה באמצעות רחפן, בפעולה שהציבה אתגר משפיל לצבא ישראל ומערכותיו ההגנתיות, שכן הפגיעה נשאה משמעות מוסרית ונפשית רבה. הפעולה חשפה את השברירות של הביטחון הפנימי בישראל, כשהרחפנים הצליחו לחדור את השמיים ולפלוש לעומקו הישראלי באופן בולט, בעוד המערכת ההגנתית לא הצליחה לרדוף אחריהם, עד שנראה כאילו היא רודפת אחרי המסוקים הישראליים עצמן.

פעולות חזבאללה המשיכו להסלים, במקביל לניסיונות החדירה של ישראל לכפרי שאעם והח'יאם. ב־25 באוקטובר נרשם המספר הגבוה ביותר של הודעות הנגד בחודש אחד (48 הודעות). המאבקים בכפרי קוזח, תירחרפה, אל־ח'יאם ואל־טייבה החריפו, כשחזבאללה הפציץ עמדות של חיילים וטנקים באמצעות טילים מדויקים ואש תותחים מדויקת.

ב־30 באוקטובר, הוכרז על מינוי השייח' נעיים קאסם כמזכ״ל חזבאללה, לאחר שהיה אחראי להובלה מאז תחילת המלחמה, מה שתרם להעלאת המורל של ציבור ההתנגדות והלוחמים, במיוחד דרך הופעותיו בתקשורת. ההסלמה בשטח נמשכה עם ההתרחבות של העימותים, וכללה הפצצת בסיס תל־נוף הסמוך לתל־אביב בטילים מדויקים והכנסת טילים אסטרטגיים חדשים לקרב כמו "קדר" ו"עמד" להגברת יעילות ההתנגדות.

קרב אל־ח'יאם המתמשך בין 27 בספטמבר ל־4 באוקטובר 2024, שימש נקודת מפנה במאבק. לוחמי חזבאללה לחמו בגבורה נגד יחידות העילית הישראליות, ושמרו על עמידות במשך ימים רצופים, גרמו לנפגעים בנפש ובחומר בצבא ישראל, ופירקו את השוואותיו לשליטה מהירה.

במקביל לכך, ישראל הגבירו את הפצצות היומיות על ביירות והפרבר הדרומי שלה, בניסיון לשבור את רצון ההתנגדות ולטרר את האוכלוסייה האזרחית, בעוד חזבאללה הרחיב את מעגל תגובותיו האיכותיות כהודעה ברורה על המשך הלחימה והכאב שהוא גורם לצבא ישראל.

ההתלקחות הגיבורה הזו לא הייתה מעשה אקראי, אלא באה כחלק מאסטרטגיה מתוכננת שנועדה לכפות משוואת הרתעה הדרגתית שתגן על לבנון והאזרחים מהאיבה הישראלית. עם התרחבות שטח הפעולות והפיכת הדרום לסיוט לצבא ישראל, פנתה ישראל לוושינגטון במטרה לפגישה עם הוקשטיין, שביקר בלבנון פעמיים במטרה להניע משא ומתן ולהתקדם לעבר מסלול דיפלומטי דחוף להפסקת אש, כדי למנוע מלחמת שחיקה שהיא מאיימת עליו.

עם המשך הסלמת המצב יום אחר יום, שיא הקרב הגיע ב־24 בנובמבר 2024, היום שכונה על־ידי הישראלים "האֶחַד השחור". באותו יום ביצע חזבאללה את מספר הפעולות הגדול ביותר מאז תחילת המלחמה — 51 פעולות שכללו שיגור 350 טילים, ביניהם פגיעה בבסיס הטכני של חיפה, בנוסף לשיגור טיל "פאתח 110" שגרם לנזק רחב בתל אביב.

השירותים הרפואיים בישראל דיווחו על 11 נפגעים בנחריה, בחיפה, בית־תקפא מזרחית לתל אביב, וכפר בלום בגליל העליון. כמו כן אישרה הערוץ 13 ישראלית פריצת שריפות במקומות רבים כתוצאה מפגיעות ישירות של טילים, וציינה כי העיר חיפה נראתה בוערת ונטושה וכמעט נסגרה לחלוטין.

לפיכך, התגלו בשטח העובדות שההתנגדות באיסלאם בלבנון הצליחה לרסן את השלכות התקיפות הישראליות באמצעות ארגון מחדש מהיר והפעלת מערכת פיקוד ושליטה, למרות הכיתור המודיעיני והטכנולוגי השלם. הדבר איפשר לה לשמור על קצב פעולותיה, ואף להסלים בחלק מהימים ליותר מ־35 פעולות. כן הצליחה למנוע ניסיונות חדירה קרקעית בנקודות גבול רבות, וביצעה פעולות מדויקות מאחורי קווי פריסת צבא ישראל בשטח לבנון.

הגורם המכריע ששינה את המשוואה היה הצלחת ההתנגדות לשבור את המונופול האווירי של ישראל, על אף שעדיין היו חדירות איכותיות למרחב האווירי הלבנוני — מצב שבא לידי ביטוי אסטרטגי באמצעות פגיעה בתשתיות הצבאיות והחיוניות של ישראל באמצעות טילים ורחפנים, מה שהחליש את יכולותיה הצבאיות והרוחיות.

לדוגמה, מבצעים מיוחדים כמו "ההדחד", התקפת בני אמינה, וחיסול ביתו של נתניהו בקיסריה חשפו פערים גדולים בהגנה האווירית הישראלית ויצרו דאגה עמוקה בתוך ישראל. כמו כן הרחפנים שינו את כללי הקרב על־ידי הרחבת שטח הפעולות לעומק הגאוגרפי של ישראל, כשהפכו ממשימות סיור לביצוע תקיפות מדויקות והרסניות בעומק האסטרטגי שלה — מה שהכריח את ישראל להקצות משאבים גדולים להתמודד עמהן, והשפיע על ריכוז כוחותיה על חזיתות אחרות. הרחפנים הוכיחו יעילות גבוהה בפגיעה מדויקת במטרות, גרמו לנזקים כבדים, השמידו מתקנים צבאיים חיוניים, ואף יצרו השפעה פסיכולוגית רבה על ידי הבהרת הרעיון שאף מטרה בתוך ישראל אינה בטוחה עוד.

כך, הופעת הרחפנים בין אוקטובר לנובמבר 2024 נחשבת להצלחה הן בשטח והן מבחינה פוליטית — הם סייעו ביצירת לחץ סביבתי שכפה על ישראל לשקול ברצינות סיום הלחימה באמצעות מסלול משא ומתן. בתקופה זו התקיימו סדרת פעולות איכותיות של ההתנגדות, שהכלילו:

- 40עימותים ישירים עם צבא ישראל

-פגיעה בבסיס צבאי ב"נאשֶר"

-פגיעה בהתקנים טכניים וחטיבת הלוגיסטיקה האזורית

-תקיפת 8 מטות פיקוד חדשים

-פגיעה ב־38 תנועות חיילים של צבא ישראל

-השמדה של 3 בסיסי הגנה אווירית ו־4 כלי רכב צבאיים

-תקיפה של 16 נקודות פריסה

-פגיעה ב־4 בקטני עתודה בחזית הצפון (בסיס עמיד)

-הפגזה של 3 מוקדי פריסה של קצינים וחיילים

-פגיעה ב־45 קבעות צבאיות

-השמדת 52 טנקים ו־7 נקודות פריסה

-תקיפת 10 נקודות התכנסות

-השמדת 4 דחפורים ושני צירי כלי רכב

-פגיעה במחסום צבאי

-הפלת 22 מטוסי תצפית, מתוכם 16 מסוג "הרמוז 450" ו־6 מסוג "הרמוז 900"

-השמדת 15 מכשירים ריגוליים

-פגיעה ב־6 מתקנים של תעשיות צבאיות ישראליות

לעומת זאת, ההפצצות האוויריות ומבצעי החדירה הקרקעית לא הצליחו להשיג את מטרותיהן הסמויות, בראשן השמדת יכולת הנשק של ההתנגדות. ההתנגדות המשיכה לשגר טילים ורחפנים לעומק ישראל, במקביל להתנגדות נחרצת לניסיונות החדירה. הנתונים בשטח מצביעים על המשך תיאום יעיל בין הפיקוד לשטח, ועמידות מערכת התקשורת למרות השינויים המהירים שנעשו בה, אף על פי שהותקפה באופן מתמשך ע”י ישראל.

המשך יבוא...