בעת האחרונה, הפכו כלי טיס בלתי מאוישים (כטב״מים) לכלי נשק רב־משימתי יעיל במיוחד. מדינות וארגונים צבאיים שואפים להשיגם בזכות יכולתם לפגוע באויב בעלות נמוכה ובדיוק גבוה.
הכטב״מים משנים את כללי המשחק: הם מצמצמים עלויות אנושיות וחומריות, שוברים את גבולות המקום והזמן, ומערערים את מושג הכוח המסורתי. הם מילאו תפקיד מכריע במלחמות שונות והובילו מדינות רבות לייצרם או לרוכשם.
במאמר שפורסם ב"פוריין אפיירס" ופורש באתר "אל-חנאדק", מתוארות שתי תפניות צבאיות שאירעו ביוני 2025: תקיפות מדויקות של אוקראינה וישראל באמצעות כטב״מים זולים נגד יעדים אסטרטגיים ברוסיה ובאיראן. התקיפות המחישו את יעילות הכטב״מים הנתמכים בבינה מלאכותית, ושיבשו לחלוטין מערכות נשק יקרות שמורכב להחליפן במהירות.
המאמר ממליץ לפנטגון ללמוד מישראל ואוקראינה: בעוד ארה"ב ממשיכה להשקיע בנושאות מטוסים ובמפציצים יקרים, היא מקצה תקציב זעום לפיתוח כטב״מים מדויקים וזולים – מה שמכונה "כוח מדויק המוני". אך למרות הצלחות הכטב״מים, לא ניתן לוותר כליל על מערכות מסורתיות – הן חיוניות לפגיעה במטרות מבוצרות ולביצוע משימות מורכבות.
במהלך יוני, ביצעו אוקראינה וישראל שניים מהמבצעים הנועזים ביותר בעידן המודרני. אוקראינה שיגרה מאות רחפנים לעומק רוסיה והשמידה לפחות 11 מפציצים במסגרת מבצע "רשת העכביש". ישראל הבריחה חלקי רחפנים לתוך איראן, הרכיבה אותם בשטח ותקפה את ההגנה האווירית שלה במבצע "האריה העולה", מה שאפשר שליטה מוחלטת במרחב האווירי.
כטב״מים זולים גרמו לנזק של מאות מיליוני דולרים, והשימוש בהם צפוי לגדול. לדוגמה, 70% מהאבדות בחזית האוקראינית מיוחסות כיום לרחפנים מתאבדים. מומחים כמו אריק שמידט (לשעבר גוגל) ואילון מאסק טוענים שמערכות מסורתיות כמו טנקים ומטוסי F-35 כבר אינן רלוונטיות.
למרות זאת, הפנטגון עדיין משקיע עשרות מיליארדים בשימור המערכות הישנות. מבצע אמריקאי ביוני ("פטיש חצות") הדגים את יעילות המערכות היקרות, אך גם את התלות בהן. לעומת זאת, יוזמת Replicator להשקעה בכטב״מים קיבלה רק 500 מיליון דולר – סכום זעום יחסית.
כדי לשמור על הרתעה צבאית, ארה"ב חייבת לאזן בין השקעה במערכות זולות ורבות לבין מערכות יקרות ומתקדמות. עליה לפתח יכולת ייצור נרחבת של כטב״מים, לשלבם עם מערכות קיימות, ולפעול בגמישות מול שינויים טכנולוגיים.
התקפות של אוקראינה וישראל חשפו את פגיעותן של מערכות יקרות: רחפנים זולים חדרו בקלות, שיבשו מערכות הגנה והשמידו מטרות יוקרתיות. מערכות הפעלה פתוחות, ניווט עצמאי, ובינה מלאכותית הקנו יתרון טקטי מובהק.
גם היריבים מגיבים באותה מטבע: רוסיה ואיראן הגיבו בגלי כטב״מים נגד קייב וישראל, שיצרו חשש מהתרוקנות מערכות יירוט. ישראל נאלצה להשיב במטוסי קרב – דבר שהעלה מאוד את עלויות המלחמה.
למרות היעילות של הכטב״מים, מערכות כמו מפציצים, צוללות וטכנולוגיות חמקניות עדיין חיוניות – בעיקר נגד מטרות מוגנות היטב. לשם תקיפת אתרי העשרת אורניום איראניים, השתמשה ארה"ב ב־14 פצצות חודרות קרקע, שדורשות הפעלה ממפציצי B‑2 ייחודיים – עלות כוללת של מיליארדים.
הלקח ברור: כוחות צבאיים חזקים חייבים לשלב בין מערכות מתקדמות יקרות לבין מערכות זולות שניתן לייצרן ולהפעילן במהירות. השקעה ב"איכות בלבד" תגביל את היכולת להתמודד עם שחקנים כמו סין או רוסיה, שמפתחות יכולות כמותיות זולות לצד איכותיות.
ההיסטוריה מוכיחה: מדינות שלא הסתגלו בזמן לשינויים בשדה הקרב – הפסידו. יפן הפילה את הצי הבריטי ב־1941, אנגליה גברה על צרפת עם הקשת הארוכה במאה ה־14. אם ארה"ב תמשיך להזניח את ה"מסה המדויקת", היא עלולה לאבד את הרתעתה – גם בלי לאבד את עליונותה הטכנולוגית.
