אנתוני בלינקן: השינוי בסדר הבינלאומי בא לידי ביטוי בצורה הברורה ביותר במזרח התיכון

שר החוץ האמריקני, אנתוני בלינקן, פרסם מאמר בכתב העת "פורין אפיירס", שתורגם על ידי אתר "אל-ח'נאדק", בו הוא דן בתחרות החריפה המתקיימת כיום במטרה לקבוע את קווי המתאר של עידן חדש בעניינים הבינלאומיים. בלינקן מזהה ארבע מדינות רוויזיוניסטיות השואפות לאתגר את ארה"ב ואת הסדר הבינלאומי: סין, רוסיה, איראן וצפון קוריאה. מטרתן, לטענת בלינקן, היא לשחוק את יסודות כוחה של ארה"ב, אותם הוא מגדיר כעליונותה הצבאית והטכנולוגית, מטבעה הדומיננטי ורשת הבריתות והשותפויות הייחודית שלה, תוך התמקדות בסין כ"מדינה היחידה שיש לה את הכוונה והאמצעים לעצב מחדש את הסדר הבינלאומי".

בלינקן מציין כי התפיסה הרוויזיוניסטית באה לידי ביטוי באופן מובהק יותר במזרח התיכון. בהתייחסו לרפובליקה האסלאמית של איראן, הוא אמר: "הגברנו את הלחץ הדיפלומטי וחיזקנו את עמדת הכוח הצבאית האמריקנית כדי להרתיע ולהגביל את טהראן". הוא מתח ביקורת על מדיניותו של טראמפ בנוגע להסכם הגרעין, וטען כי "הנסיגה החד-צדדית והמטעה של ממשל טראמפ מהסכם הגרעין האיראני שחררה את תוכנית הגרעין של טהראן מכבליה, מה שפגע בביטחון ארה"ב ושותפיה". הוא הוסיף: "הבהרנו לאיראן שיש מסלול לחזרה הדדית לציות - אם איראן תהיה מוכנה ללכת בו - תוך שמירה על משטר סנקציות חזק ומחויבות שלא נאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני לעולם".

בלינקן מתאר את האתגרים שעמדו בפני ארה"ב במהלך כהונתם של ביידן והאריס, ואת האופן שבו הממשל האמריקני התמודד איתם, ומשרטט כמה ממאפייני התקופה העתידית בהתאם לחזונו, כגון הנורמליזציה, שלדבריו "תחבר את ישראל למבנה ביטחוני אזורי, תפתח הזדמנויות כלכליות ברחבי האזור, ותבודד את איראן ובעלות בריתה".

התחרות העזה מתקיימת כעת כדי לקבוע את מאפייני עידן חדש בעניינים בינלאומיים. ישנם מספר מצומצם של מדינות – במיוחד רוסיה, בשיתוף פעולה עם איראן וצפון קוריאה, ובנוסף סין – הנחושות לשנות את העקרונות הבסיסיים של הסדר הבינלאומי. על אף שהמשטרים, האידיאולוגיות, האינטרסים והיכולות של מדינות אלו שונים זה מזה, כל הכוחות הרוויזיוניסטיים שואפים לבסס שלטון סמכותני מבפנים ולכפות תחומי השפעה מחוץ לגבולותיהם. הן מבקשות לפתור סכסוכים אזוריים בכוח או בכפייה, ומנצלות את תלותן הכלכלית והאנרגטית של מדינות אחרות לטובתן. כולן שואפות לשחוק את היסודות שמקנים לארצות הברית את עוצמתה: העליונות הצבאית והטכנולוגית שלה, המטבע הדומיננטי שלה, ורשת הבריתות ושיתופי הפעולה שאין לה אח ורע בעולם. אף שארצות הברית אינה מחפשת עימות ישיר עם הגושים הללו, ההחלטות שמקבלות מדינות אלו מאלצות את ארה"ב לפעול בנחישות כדי למנוע תוצאה כזו.

כשהנשיא ג'ו ביידן וסגניתו קמלה האריס נכנסו לתפקידם, הכוחות הרוויזיוניסטיים הללו כבר אתגרו את האינטרסים האמריקניים. המדינות הללו חשבו שארה"ב נמצאת בנסיגה בלתי הפיכה בפנים ושמנותקת מבעלות בריתה מחוץ. הן ראו ציבור אמריקני שאיבד את אמונו בממשלה, דמוקרטיה אמריקנית משותקת ומדיניות חוץ שפוגעת בבריתות ובמוסדות הבינלאומיים שארצות הברית בנתה והגנה עליהן.

הנשיא ביידן וסגניתו האריס אימצו אסטרטגיה של התחדשות, שהתבססה על שני עמודי תווך: השקעות חסרות תקדים בתחרותיות הפנימית וקמפיין דיפלומטי אינטנסיבי להחייאת השותפויות הבינלאומיות. הם האמינו שהאסטרטגיה הדו-צדדית הזו היא הדרך הטובה ביותר להוכיח למתחרים שההנחה שארצות הברית במצב של שקיעה היא שגויה.

 חזרה למשחק

הכושר האסטרטגי של ארצות הברית תלוי במידה רבה בכוחה הכלכלי. לכן, הנשיא ביידן וסגניתו האריס הובילו חקיקה שתאפשר השקעות היסטוריות לשדרוג תשתיות, לחיזוק תעשיות וטכנולוגיות שינהיגו את המאה ה-21, לטעינת מחדש של בסיס הייצור ולניהול המעבר הגלובלי בתחומי האנרגיה.

 שותפים לשלום

עמוד התווך השני באסטרטגיה של ממשל ביידן היה להחיות ולדמיין מחדש את רשת היחסים של ארה"ב, ולאפשר לה ולשותפיה לאחד את כוחותיהם כדי לקדם חזון עולמי משותף ולהתחרות באחריות מול אלו שמבקשים לערער אותו.

סין היא המדינה היחידה שיש לה את הכוונה והיכולת לשנות את הסדר הבינלאומי. הנשיא ביידן הבהיר כבר בשלב מוקדם שארה"ב תתייחס לסין כאתגר אסטרטגי ארוך טווח. ארה"ב נקטה צעדים ברורים להגן על הטכנולוגיות המתקדמות שלה, להגן על עובדים, עסקים וקהילות מפני פרקטיקות כלכליות לא הוגנות, ולהתמודד עם התוקפנות הגוברת של סין מחוץ לגבולותיה והדיכוי הפנימי שלה. לצד זאת, היא פתחה מחדש ערוצי תקשורת צבאיים עם סין, והבהירה כי על אף חילוקי הדעות, היא תמשיך לשמור על קשרים כלכליים עמה, ותשתף פעולה בנושאים קריטיים כמו שינויי אקלים, עצירת זרימת סמים סינתטיים ומניעת הפצת נשק גרעיני.

 התמודדות עם רוסיה ואיראן

באשר לרוסיה, לא היו לארצות הברית אשליות בנוגע למטרות הנקמניות של פוטין או לתקווה ל"אתחול" ביחסים. היא פעלה בנחישות נגד פעולותיה המערערות של מוסקבה, כולל מתקפות סייבר והפרעה לבחירות בארה"ב, אך גם השיקה דיאלוג על יציבות אסטרטגית והאריכה את אמנת סטארט.

ביחס לאיראן וצפון קוריאה, ארה"ב הגבירה את הלחץ הדיפלומטי וחיזקה את עמדתה הצבאית כדי להרתיע ולהגביל את טהראן ופיונגיאנג. עזיבתו החד-צדדית של טראמפ את הסכם הגרעין האיראני אפשרה לתוכנית הגרעין האיראנית להתפתח, ובכך ערערה את ביטחונן של ארה"ב ושותפותיה. עם זאת, ארה"ב הציגה לאיראן אפשרות לחזור להסכם, תוך שמירה על משטר סנקציות חזק, והבהירה שלא תאפשר לאיראן לפתח נשק גרעיני.

איום גלובלי

מאמצי פוטין למחוק את אוקראינה מהמפה, לצד תמיכתה של סין ברוסיה, האיצו את ההבנה בין מדינות אסיה ואירופה לגבי חומרת האיום ושיתוף הפעולה הנדרש כדי להתמודד עמו.
לסין, רוסיה, איראן וצפון קוריאה יש היסטוריה מורכבת ואינטרסים מגוונים, ושיתופי הפעולה ביניהן רחוקים מלהיות מבנה ברית ארוך טווח כמו זה של ארצות הברית. תחת מסווה של ידידות ותמיכה, קשריהן הם בעיקר עסקיים ומבוססים על עסקאות שמערבות פשרות וסיכונים שעלולים להפוך למטרד עבור כל אחת 

לסין, רוסיה, איראן וצפון קוריאה יש היסטוריה מורכבת ואינטרסים מגוונים, ושיתופי הפעולה ביניהן רחוקים מלהיות מבנה ברית ארוך טווח כמו זה של ארצות הברית. תחת מסווה של ידידות ותמיכה, קשריהן הם בעיקר עסקיים ומבוססים על עסקאות שמערבות פשרות וסיכונים שעלולים להפוך למטרד עבור כל אחת מהן לאורך זמן. הדבר נכון במיוחד לגבי סין, אשר בריאותה הכלכלית ומעמדה העולמי נמצאים בסכנה עקב חוסר היציבות העולמית שמונע על ידי שותפיה הרוויזיוניסטיים. עם זאת, הארבעה חולקים מחויבות איתנה לאתגר את ארה"ב ואת הסדר הבינלאומי. זהו היעד שמניע את שיתוף הפעולה שלהם, בעיקר כאשר ארה"ב ומדינות נוספות עומדות מולם.

המגמה הרוויזיוניסטית ניכרת במיוחד במזרח התיכון. בעבר, רוסיה תמכה במאמצי מועצת הביטחון של האו"ם לרסן את השאיפות הגרעיניות של איראן; כיום היא מסייעת לתוכנית הגרעין האיראנית ומקלה על פעילויותיה מערערות היציבות. נוסף על כך, רוסיה, שהייתה בעבר שותפה קרובה של ישראל, מחזקת כעת את קשריה עם חמאס לאחר מתקפת השביעי באוקטובר. במקביל, ממשל ביידן פועל ללא לאות עם שותפים במזרח התיכון ומחוצה לו כדי לסיים את הסכסוך והסבל בעזה, למצוא פתרון דיפלומטי שיאפשר לישראלים וללבנונים לחיות בביטחון משני צידי הגבול, ולנהל את הסיכון למלחמה אזורית רחבת היקף. בנוסף, הוא עובד לקראת שילוב ונורמליזציה נוספים באזור, כולל בין ישראל לערב הסעודית.

מאמצים אלה קשורים זה בזה. ללא סיום המלחמה בעזה ותהליך אמין ומוגדר בזמן שיוביל להקמת מדינה שתענה לשאיפות הלגיטימיות של הפלסטינים ותספק את צרכי הביטחון של ישראל, הנורמליזציה לא תוכל להתקדם. אך אם המאמצים הללו יצליחו, הנורמליזציה תחבר את ישראל למבנה ביטחוני אזורי, תפתח הזדמנויות כלכליות ברחבי האזור ותבודד את איראן ובני בריתה. סימנים לשילוב זה כבר ניכרים בברית המדינות, כולל מדינות ערביות, שסייעו לישראל להגן על עצמה מפני מתקפה ישירה חסרת תקדים מצד איראן באפריל.

בביקוריי באזור מאז השביעי באוקטובר, התברר לי שישנו מסלול לעבר יותר שלום ושילוב, אם המנהיגים שם יהיו מוכנים לקבל החלטות קשות.

כמזכיר המדינה, אני עוסקת בפוליטיקה, ופוליטיקה עוסקת בבחירות. מהיום הראשון, הנשיא ביידן וסגנית הנשיא האריס קיבלו החלטה עקרונית: בעולם תחרותי ומסוכן יותר, ארה"ב לא יכולה ללכת לבד. אם ארה"ב רוצה להגן על ביטחונה וליצור הזדמנויות לעמה, היא חייבת לעמוד לצד אלו שיש להם אינטרס בעולם חופשי, פתוח, בטוח ומשגשג, ולהתנגד לאלו שמאיימים על עולם זה. הבחירות שארה"ב תעשה במחצית השנייה של העשור הקריטי הזה יקבעו האם תקופת המבחן הזו תהפוך לזמן של התחדשות, או שמא נחזור לעידן של נסיגה – האם וושינגטון ובעלות בריתה ימשיכו לגבור על הכוחות הרוויזיוניסטיים, או שמא יאפשרו לחזונם לעצב את המאה ה-21.