בהחלטה של טראמפ: אורטגוס מחוץ לתמונה

הדיון סביב פיטוריה של מורגן אורטגוס מתפקידה כסגנית השליח האמריקאי המיוחד למזרח התיכון, והאחראית על התיק הלבנוני, לא היה הפתעה במסגרת ניהולו של דונלד טראמפ. מאז חזרתו לבית הלבן, נוהג טראמפ לבצע שינויים תכופים בצוותו, בין אם מדובר בפיטורים ובין אם בקידומים, לפי קריטריון אחד: נאמנות ויכולת לבצע את תוכניתו. אולם במקרה של אורטגוס, מדובר לא בקידום אלא ב"כישלון תפקודי" מבחינה פוליטית ודיפלומטית. אורטגוס, שפעלה באופן נמרץ במיוחד לאחר המלחמה הישראלית בלבנון בספטמבר 2024, לא הצליחה להשיג כל פריצת דרך ממשית בתיק הלבנוני, ואף תרמה, בשל גישתה העימותית כלפי גורמים מקומיים ובהתעלמותה מנורמות ריבוניות, להחרפת המצב והבכתה של בעלי בריתו של וושינגטון בביירות. במקום לפתוח ערוצי תקשורת או להכין מסלולי לחץ אפקטיביים, הפכה אורטגוס לנטל על הצוות האמריקאי. פיטוריה התרחשו כחלק ממערכה רחבה יותר שמוביל טראמפ לשינוי פני הממשל בהתאם לכיוונו החדש במדיניות החוץ, מה שבא לידי ביטוי גם בהדחת אישים בולטים נוספים, כמו המיליארדר אילון מאסק, אשר מילא תפקידים בלתי שגרתיים בעניינים בינלאומיים. נראה כי הבית הלבן נמצא כיום בעיצומה של "מערכת ניקוי פוליטי", הפוגעת בכל מי שאינו משיג את המטרות, גם אם הוא קולני ובעל נוכחות.

אורטגוס בביירות

מאז קיבלה לידיה את התיק הלבנוני במסגרת הצוות האמריקאי למזרח התיכון, ביקרה מורגן אורטגוס בביירות מספר פעמים, במיוחד לאחר המלחמה שפתח כינון הכיבוש בלבנון בסתיו 2024. ביקורים אלו לא היו בעלי אופי דיפלומטי שגרתי, אלא התאפיינו במידה רבה של הסלמה פוליטית ועמדות פרובוקטיביות, הן בתוכן הנאומים והן בסמלים שבהם השתמשה. אורטגוס נודעה בגישתה התקיפה כלפי חזבאללה, בהצהרות פומביות על "תבוסתו הצבאית", ובהתנגדותה לשיתוף המפלגה בכל ממשלה לבנונית עתידית. הצהרות אלו הביכו את נציגי הממשלה הלבנונית שנפגשו עמה, שכן חרגו מהתקרה הפוליטית הנהוגה והצביעו על התערבות בוטה בעניינים הפנימיים של לבנון. בזמן שהייתה אמורה לקדם את התוכנית האמריקאית בשקט, בחרה אורטגוס בהסלמה גלויה שגרמה למורת רוח בקרב גורמים לבנוניים רשמיים ואף כוחות הידידותיים לוושינגטון. היא אף התעמתה בפומבי עם חבר הפרלמנט וליד ג'ונבלאט בפלטפורמת "אקס", שם האשימה אותו בשימוש בסמים, והוא השיב לה וכינה אותה אז "האמריקאית המכוערת". לכן ברור שמשימתה של אורטגוס בלבנון לא התבצעה כפי שרצה טראמפ, שנוקט כיום ב"מדיניות התחמקות".

האם יש מחליף?

ההחלטה להדיח את מורגן אורטגוס מתיקה הלבנוני אינה רק שינוי פרסונלי, אלא מצביעה על מגמות עמוקות יותר במדיניות ממשל טראמפ בתקופת כהונתו השנייה, ועל שינויים במבנה קבלת ההחלטות בבית הלבן. עם יציאתה של אורטגוס, הידועה בדיבורה הקשוח והתנהלותה העימותית, עולה שמו של תומאס בראק, איש עסקים מקורב לטראמפ, כמועמד לתפקיד השליח המיוחד ללבנון, בצד תפקידים דיפלומטיים נוספים בסוריה וטורקיה. בראק אינו דיפלומט קונבנציונלי. הרקע שלו כולל משפט שנוי במחלוקת בעקבות האשמתו בעבודה למען איחוד האמירויות ללא עדכון משרד המשפטים האמריקאי, בטרם זוכה בסוף 2022. מינויו לתפקיד הרגיש מעביר מספר מסרים, המרכזי שבהם: רצונו של טראמפ לצמצם את השפעת "המדינה העמוקה" בתוך מנגנוני השלטון האמריקאיים, על ידי החלפת פרצופים באנשים אמינים פוליטית ואישית. מגמה זו מהווה חלק מקמפיין נרחב שמוביל טראמפ לטיהור פנימי בממשלו. באקלים זה, נראה שסגירת חשבונות בתוך המדינה העמוקה הפכה לעדיפות, בה שזור גם המרכיב האישי וגם האסטרטגי. לגבי לבנון, החלפת אורטגוס בבראק אינה מלמדת על ריכוך בעמדות האמריקאיות כלפי חזבאללה, אלא מעידה על שינוי בגישה: ממאבק גלוי ובוטה לניהול פרגמטי יותר, שישרת את האג'נדה הבינלאומית של טראמפ, מבלי להביך או להוביל לתוצאות הפוכות כפי שקרה בעידן אורטגוס.

פיטורים שאינם מנותקים מהקשר

יש שיקשרו את מועד פיטוריה של מורגן אורטגוס למשא ומתן הגרעיני בין וושינגטון וטהראן, אך קישור ישיר כזה אינו מדויק לחלוטין. מעמדה של אורטגוס כסגניתו של השליח האמריקאי ללבנון, סטיבן ויטקוף, אינו מקנה לה השפעה ממשית במסלול הגרעיני הסבוך או בעיצוב האסטרטגיה האמריקאית כלפי מדינות. עם זאת, ניתן לראות את הפיטורים כחלק מאקלים רחב יותר של בחינה מחודשת של המדיניות שמבצע ממשל טראמפ באזור, במיוחד בניסיון לאזן בין האינטרסים עם "ישראל" לבין מאמצי טראמפ להפחתת מתיחות ופתיחת ערוצים לא רשמיים עם איראן. בהקשר זה, נראה כי טראמפ מבקש להחליש קולות פרובוקטיביים ועמדות קיצוניות העלולות להפריע לפתיחות מדינית אפשרית. לפיכך, פיטורי אורטגוס אינם מבטאים עמדה חדשה כלפי לבנון או חזבאללה, אלא משקפים דינמיקה פנימית בבית הלבן לשם שינוי טקטי של מיקום, נוכח שינויים אזוריים שמנסה טראמפ לקדם, וביניהם כמובן התיק הגרעיני.