תכנית "תגמולים למען צדק": הצדק האמריקאי למכירה

בתכנית "תגמולים למען צדק", נכללים ארגוני ההתנגדות ברשימות הטרור, ומוצעות פרסים כספיים לראשי מנהיגיהם, בעוד שישראל נהנית מחסינות מלאה. הממשל האמריקאי משווה בין אלו הנאבקים על זכויותיהם לבין כלים שנולדו משירותי הביון שלו, בתמונה שאינה מציגה צדק, אלא מגייסת אותו לשרת את האג'נדות. תכנית "תגמולים למען צדק", הכפופה למחלקת המדינה האמריקאית, מציגה עצמה ככלי למלחמה בטרור. אך מאחורי הסיסמאות "הומניטריות", מסתתר תפקיד תפעולי המשתלב עם סדרי עדיפויות מודיעיניים שמטרתם לפגוע בהתנגדות – במיוחד חזבאללה, חמאס ותנועת אנצאר אללה. מאמר זה מתמקד בפירוק מנגנוני הפעולה של התכנית, מטרותיה האמיתיות והסתירות החריפות החושפות את הדו-פרצופיות של המדיניות האמריקאית.

כיצד פועלת התכנית?
"תגמולים למען צדק" פועלת כפלטפורמה מודיעינית גלויה, המשלבת תעמולה, הסתה ואיסוף מידע ביטחוני, כשהמטרה העיקרית היא ארגוני ההתנגדות. התהליך מתחיל בפרסום שמות מבוקשים באתר הרשמי של התכנית, תוך שימוש במונחים מעורפלים כמו "טרוריסטים המאיימים על ביטחון ארה"ב או בעלות בריתה" – ללא ראיות ברורות. הפרסומים מלווים בהצעות כספיות אדירות, העשויות לעלות על עשרה מיליון דולר, ככלי פיתוי. התכנית טוענת לפתוח ערוצי תקשורת "סודיים ובטוחים", אך בפועל נבנה בנק מידע על בסיס ערוצים אלו, המועבר מאוחר יותר לגופי ביון אמריקאיים או של בעלי בריתם. מידע זה משמש לבניית תרשימי קשרים ותנועות, ועשוי לסייע בביצוע חיסולים או מעצרים – כפי שקרה עם בכיר חמאס, סאלח אל-עארורי, ששמו נכלל בתכנית שבועיים לאחר מבצע "מבול אל-אקצא", וחוסל זמן קצר לאחר מכן. התכנית אינה מסתפקת בפן הביטחוני בלבד, אלא פועלת גם פסיכולוגית ותקשורתית – מפרסמת שמות ותמונות, מחזקת את דמות ה"טרוריסט" בתודעה המערבית, ומשווה בין ארגוני התנגדות לבין קבוצות קיצוניות שממומנות ומשמשות כלים בידי גורמים רשמיים.

המטרה האמיתית של התכנית
תכנית "תגמולים למען צדק" מתמקדת במיוחד בארגונים המתנגדים למדיניות האמריקאית, ומשמשת ככלי ביטחוני חוצה גבולות המספק סוכנים אנושיים מתוך הקהילות הממוקדות. הפרסים משמשים כפיתוי למשיכת משתפי פעולה פוטנציאליים. במקביל, התכנית פועלת לחיסול תודעתי של מנהיגי התנגדות – באמצעות הכללתם ברשימות טרור, מה שיוצר הכנה פסיכולוגית ופוליטית לחיסול גופני עתידי, בתמיכת דעת הקהל המערבית. בנוסף, היא מסייעת בקידום הנרטיב האמריקאי החד-צדדי לגבי טרור, לפיו כל מי שנאבק בכיבוש הוא טרוריסט, בעוד שתמיכה רשמית בישראל – אף כשמדובר בפשעי מלחמה – אינה נחשבת לבעייתית.

האם מטרת התכנית באמת להילחם בטרור?
באופן ברור, המטרה האמיתית שונה. טרוריסטים אמיתיים יכולים להימחק מהרשימות, כמו במקרה של אחמד אל-שרע (אל-ג'ולאני), ששינה את הופעתו אך לא את השקפתו – והפך לבן ברית של ארה"ב. לעומתו, מי שנושא מטרה לאומית ונלחם בטרור אמיתי – נכנס מיידית לרשימות. זהו ביטוי מובהק לדו-פרצופיות: מממני חזבאללה נרדפים בגין "מימון טרור", ונבנות עלילות לגבי רשתות מימון בדרום אמריקה "שמעבירות כספים ויש לעצור אותן", בעוד שאין שאלה כלשהי לגבי התמיכה האמריקאית הפתוחה בישראל, למרות השימוש בנשק אסור ורצח אלפי אזרחים. האם קורבנות התקיפות הישראליות בעזה אינם בני אדם? האם אלה שנמצאים תחת מצור ורעב אינם ראויים להיכלל בדיון על טרור? אם המטרה היא באמת להילחם בטרור – על ארה"ב להתחיל בעצמה ובבעלת בריתה, ישראל.

התכנית ככלי פוליטי-תודעתי
תכנית "תגמולים למען צדק" אינה כלי אמריקאי ללוחמה בטרור – אלא מערכת מורכבת שמשולבת בהיבטים ביטחוניים, פסיכולוגיים, פוליטיים ותקשורתיים – שמטרתם לפגוע קודם כל ביריביה של ארה"ב, ולא בהכרח באיומים ממשיים על ביטחונם של עמי העולם. כאשר מופיעים טרוריסטים אמיתיים ברשימות, זה לעיתים רק משום שתמה תועלתם לארה"ב. כך מאפשרת התכנית הכחשת הקשר בין ארה"ב לאותם גורמים, באמצעות "שריפת" הקשרים.

מה נדרש מול תכנית זו?
המציאות הזו מחייבת מאמץ נגדי במספר מישורים:

-תקשורתי: לחשוף את הנרטיב המוטה ולפרק את הדו-פרצופיות

-משפטי: יוזמות משפטיות לחשיפת הפרות אמריקאיות וישראליות

-ביטחוני: חיזוק החוסן בקהילות ההתנגדות ומניעת חדירות

-פוליטי: גיבוש שיח מאוחד מול שימוש אמריקאי בכלים ביטחוניים כאמצעי השפעה