נראה כי נשיא הרפובליקה הלבנונית, הגנרל ג’וזף עאון, בחר להסלים את עמדותיו נגד ההתנגדות ונשקה, בעקבות "לחצים" אמריקאיים וסעודיים עליו ועל ראש הממשלה נואף סלאם, במטרה שהמדינה הלבנונית תנקוט צעדים מעשיים שיחסמו את ההתנגדות. זאת משתקף מעמדות הנשיאות הראשונה והשלישית מאז ה־5 באוגוסט ועד היום.
די שכל אחד יעיין בריאיון של הנשיא ג’וזף עאון עם ערוץ "אל־ערביה" הסעודי אתמול, יום ראשון, ובדברים חסרי התקדים שהשמיע בו, כדי להבין כי הוא החליף את עמדותיו הלאומיות מהימים הראשונים לכהונתו בכניעה מוחלטת להכתבות האמריקאיות והסעודיות – בתואנה של הסרת הבידוד מעל לבנון. צעד זה לא יהיה כלל לטובת המולדת, אלא יכשיר משבר גדול וחמור הפתוח לכל האפשרויות – מהסתה פנימית ועד לעימות צבאי ישיר עם ישראל ואולי אף עם צדדים חיצוניים נוספים.
בריאיון לנשיא עאון עם "אל־ערביה", הדגיש: "איראן היא מדינה ידידה אך על בסיס של כבוד הדדי ושמירה על ריבונות", והוסיף: "איננו מרשים לעצמנו להתערב בענייניה או בענייני כל מדינה אחרת, כפי שאיננו מקבלים התערבות בעניינינו". עוד אמר: "נשק חזבאללה הוא החלטה לבנונית ואינו נוגע לאיראן", וטען כי "לבנון ניצבה בפני שתי אפשרויות: או לקבל את ההצעה האמריקאית או בידוד". בכך, שלא במתכוון, הודה הנשיא כי איפשר לארה"ב – ולסעודיה בעקיפין – להתערב בעניין פנימי לבנוני, בניגוד גמור לשבועתו בחוקה ב־09/01/2025: "אני נשבע באלוהים לשמור על חוקת האומה הלבנונית וחוקיה, ועל עצמאות המולדת הלבנונית ושלמות אדמותיה".
בסתירה בולטת, אישר הנשיא עאון באותו ריאיון כי "טיפול בנשק חזבאללה הוא עניין לבנוני והחלטה פנימית, וההחלטה על צמצום הנשק התקבלה ואין חזרה ממנה" – מה שמחבל בכל הניסיונות למנוע הסלמה פנימית. יצוין כי הסכם שנחתם בינו לבין הצמד הלאומי בטרם בחירתו לנשיאות (כאשר שליח המשטר הסעודי יזיד בן פרחאן היה אחד הערבים הראשונים לכך), ציין בבירור שנושא נשק ההתנגדות יטופל רק במסגרת דיאלוג פנימי – לאחר נסיגת ישראל מהשטחים הלבנוניים שכבשה לאחרונה, הפסקת התוקפנות הישראלית על לבנון, שחרור האסירים הלבנוניים מהכלאות בישראל, והתחלת תהליך שיקום ההרס שגרמה התוקפנות הישראלית. עוד שיבח עאון בריאיון שש פעמים את "מאמצי ערב הסעודית בתמיכה בלבנון וסיום הואקום הנשיאותי", אף כי עד היום היא לא הכריזה על כל סיוע ממשי ולא השתתפה בקרן לשיקום לבנון הערבית (שעל הקמתה הכריז ראש ממשלת עיראק מוחמד שיאע א־סודאני בפסגה הערבית בבגדאד). אפילו החלטה להתיר חזרת תיירים סעודיים ללבנון טרם התקבלה – אז היכן התמיכה שמצדיקה שישה שבחים?
בהקשר זה, מקורות תקשורתיים ציינו כי האמריקאים והסעודים יאשרו ללבנון כי דרישותיה בנוגע להפסקת התוקפנות והנסיגה יישארו תלויות באוויר עד שתתחייב בצעדים מוחשיים בעניין צמצום הנשק. ליבת המסר האמריקאי־סעודי היא לומר למדינה הלבנונית: מימוש דרישותיכם יתבצע רק לאחר שתבצעו קודם את הנדרש מכם.
אז מה הלאה?
כל האינדיקציות וההתפתחויות מחזירות אותנו לנאום מזכ"ל חזבאללה, השייח' נעים קאסם, במהלך ציון ארבעים לאימאם חוסיין ע"ה בבעלבכ, כדי להבין את השלב הבא האפשרי. בדבריו נאמר:
-החלטת הממשלה הלבנונית מ־5 באוגוסט שוללת מההתנגדות, מעמה ומלבנון את הנשק ההגנתי במהלך התוקפנות. החלטה זו משמעה להקל על הריגת הלוחמים ובני משפחותיהם, וגירושם מאדמתם ובתיהם.
-על הממשלה הלבנונית היה להחיל את סמכותה בגירוש ישראל תחילה. עליה הייתה לפעול לחסינות הנשק על ידי מניעת נוכחות ישראלית או נשקה בשטח. אולם ממשלה זו מיישמת את הפקודה האמריקאית־ישראלית לחיסול ההתנגדות, גם במחיר מלחמת אזרחים והסתה פנימית. הממשלה משרתת את הפרויקט הישראלי, ביודעין או שלא ביודעין.
-לבנון לא תמשיך להתקיים ולא תתייצב אם חלק משותפיה יתנכלו זה לזה.
-קריאה למנהיגים הלבנוניים להניח בצד את הטיפול בהכתבות בראק על ההתנגדות – שתנצח בוודאות.
-הממשלה קיבלה החלטה מסוכנת ביותר, שהפרה את אמנת החיים המשותפים, והיא חושפת את המדינה למשבר חמור.
-אזהרה מפני דחיפת הצבא הלבנוני לסכסוך פנימי, שכן תולדותיו נקיים, ומפקדתו והנהלתו אינן רוצות להיגרר למסלול זה.
-הצמד הלאומי נותן הזדמנות לטפל בהשלכות החלטת הממשלה, אך מוכן לכל התרחישים.
-ההתנגדות לא תמסור את נשקה בעוד התוקפנות נמשכת והכיבוש קיים. אם יידרש – היא תנהל מאבק "כרבלאי" מול הפרויקט הישראלי־אמריקאי.
-הממשלה הלבנונית נושאת באחריות מלאה לכל סכסוך אפשרי – ההתנגדות אינה חפצה בכך, אך יש הפועלים למענו. היא נושאת באחריות לכל פיצוץ פנימי, לכל חורבן בלבנון, וכן לאי מילוי חובתה להגן על אדמת לבנון ואזרחיה.
סופר: אל חנאדק
