13:34 זמן קודס הכבושה
בהפתעה במסלול המעורבות האמריקאית בסכסוך בתימן, הכריז נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על הפסקת הפעילות הצבאית נגד צנעא – מהלך שתואר כתוצאה של הסכם לא מוצהר שהושג בתיווך עומאני. המערכת הפוליטית והתקשורתית בישראל קיבלה את ההודעה בתדהמה, כפי שהשתקף בגלוי בתקשורת העברית, על רקע העדר תיאום מוקדם עם תל אביב – דבר שהעיד על כשל אסטרטגי בשיתוף הפעולה בין שתי בנות הברית ברגע אזורי מורכב במיוחד.
ההחלטה האמריקאית אינה חלק ממדיניות אסטרטגית כוללת בנוגע למזרח התיכון, אלא קריאה מחדש של מציאות שנתפסת כמאיימת על הביטחון הלאומי, לאחר שהשליטה בה התרופפה. וושינגטון מנסה להיערך טקטית מחדש, להפחית נזקים ולבלום הסלמה – במקום להיגרר למלחמת התשה ממושכת. ההחלטה משקפת גם הכרה עקיפה במגבלות הכוח האמריקאי לכפות מציאות חדשה בתימן, במיוחד לאחר ההתפתחויות המהירות בים האדום.
המהלך שהוביל להפסקת הפעילות לא עבר דרך הערוצים הדיפלומטיים הרגילים או מתווכים שגרתיים, אלא נבע ממאמץ שקט וישיר של עומאן, שבו שיחקה איראן תפקיד עקיף ביצירת סביבה פוליטית מתאימה. מקורות יודעי דבר ציינו כי צנעא הייתה הגורם המרכזי שקבע את תנאי ההסכם – דבר המעיד על שינוי בגישת וושינגטון לתיק התימני.
מנגד, הוכיחה תנועת אנצאר אללה כי היא מחזיקה באמצעים המאפשרים לה לקבוע את הקצב בזירה הימית ובאזור, מבלי להיגרר להתשה או למערכה לא מאוזנת מול ארצות הברית. מדובר בקריאה אמריקאית מאוחרת למצב צבאי המתהווה מזה שנים, בעיקר מאז החלה צנעא לפעול כחלק ממערך התמיכה בפלסטינים בעקבות "מבול אל-אקצא" ב-2023.
לאחר ההכרזה האמריקאית, הצהיר מהדי אל-משאט, יו"ר המועצה הפוליטית העליונה בצנעא, כי "המערכה לא תיעצר כל עוד התוקפנות נגד העם הפלסטיני נמשכת", ואילו ראש המשלחת המתווכת מוחמד עבד אלסלאם הבהיר כי "ההחלטה האמריקאית אינה משנה את טבע הסכסוך, שכן הלחימה התימנית לא החלה נגד וושינגטון אלא נגד ישראל המבצעת תוקפנות בעזה".
העמדה הזו מדגישה עיקרון יסוד בתפיסת צנעא: ארצות הברית אינה האויב המרכזי אלא צד שנכנס לעימות שמלכתחילה כוון נגד ישראל. ההחלטה האמריקאית לסגת אינה משנה את עקרונות צנעא, אלא מעידה על נסיגה מבצעית והכרה באי-יעילות המשך העימות הישיר.
פן מעניין נוסף בהחלטה הוא העדר מוחלט של ישראל ממעגל ההשפעה. תל אביב לא עודכנה ולא תואמה, דבר שקומם את הדרגים הפוליטיים והביטחוניים בישראל, שנמצאו בשוליים בזמן שמערכת הביטחון האזורית נבנית מחדש. למרות הרטוריקה התקיפה של ישראל ביחס לתימן, המצב הגיאו-אסטרטגי אינו מאפשר לישראל מהלך צבאי משמעותי בזירה זו.
קשה לישראל לשקול פעולה ישירה נגד צנעא בשל מרחקים, היקף החזית והמחיר הגבוה של מבצע כזה. עיסוקה בגזרות לבנון, סוריה, עזה והגדה מונע פתיחת חזית חדשה בים האדום.
ההחלטה האמריקאית קשורה לחשש ממשי: ב-6 במאי התרסק מטוס F-18 בים האדום – התקרית השנייה מסוג זה תוך זמן קצר. למרות שצנעא לא הואשמה ישירות, העיתוי הרגיש והעלייה באיומים נגד ספינות ומטוסים אמריקאיים תרמו לדחיפה להפסקת אש לא רשמית.
אירועים אלו, בצירוף השחיקה החומרית והאנושית, האיצו את הכיוון לעבר רגיעה זמנית או "הפוגה שקטה" – שמאפשרת לארה"ב להפחית עלויות מבלי להיתפס כצד מובס.
במקביל, המהלך מעניק לטראמפ – הצפוי לבקר באזור בשבוע הבא – אפשרות להציג פירוק חזית פעילה מבלי לנהל משא ומתן או להציע ויתורים פוליטיים, במיוחד לאור ההחלטה של ממשלו להחזיר את הסיווג של החות'ים כארגון טרור.
ניתן לומר שוושינגטון בחרה – לפחות זמנית – לסגת צעד לאחור, תוך הכרה עקיפה במגבלותיה, ושינוי תפקידה ממעורבת ישירה לצופה זהיר בזירה אזורית שאינה עוד בשליטתה המלאה.
