אווירה חיובית במוסקאט – האם יצליחו השיחות הגרעיניות?

הרטוריקה המאיימת נרגעה לפתע, ותופי המלחמה האמריקאית־הישראלית דעכו, כשקולות הקוראים למשא ומתן משתלטים על הזירה – כל זאת ברגע אסטרטגי ורגיש לאזור ולאיראן. מה גרם לנשיא האמריקאי דונלד טראמפ לשינוי הפתאומי, הוא שקרע את ההסכם הגרעיני ב־2018 וכינה אותו גרוע? האם הסוחר האמריקאי שבבית הלבן נפל בפח האיראני שדיבר על משא ומתן כלכלי ומסחרי? או שמא הצגת הכוח של הרפובליקה האסלאמית באיראן, והבהרתה לבעלי העניין (בארה"ב ובמפרץ) שהאופציה הצבאית תהיה הרסנית ויקרה ותבעיר את האזור כולו – כולל הצגת כל האופציות על השולחן, ובתוכן גם פצצה גרעינית – היא שגרמה לטראמפ לזמן במפתיע את נתניהו לוושינגטון, לעצור את הסחף וההסתה למלחמה עם איראן ולהשפילו לפי רוב התקשורת העברית, וליצור אווירה של משא ומתן רציני וחיובי כפי שתיארו זאת המתווכים במוסקאט?

כוח המשא ומתן האיראני ומלכיו

איראנים ידועים כמומחים במשא ומתן ובמשחק השחמט, ואף נחשבו למלכיו. הם התחילו להשתמש בקלף כוח חדש – נשק הדיפלומטיה והמשא ומתן – עליו כתב השר עראקצ’י בספרו הידוע "כוח המשא ומתן", והצליחו לכפות את תנאיהם על האמריקאים: ראשית, שהמשא ומתן יהיה עקיף; ושנית, שאיראן תקבע את סדר יומו, שיתמקד רק בנושא הגרעיני מבלי לכלול נושאים אזוריים אחרים. כמובן, ההנהגה האיראנית אינה מעוניינת במלחמה ולא תהיה זו שתפתח בה, על אף הכנותיה: העלאת כוננות מלאה בצבאה (משמרות המהפכה והצבא), הזזת נכסים צבאיים ופתיחת ערי הטילים. עם זאת, איראן פועלת למנוע עילה ומציגה טיעון מוצדק – הן כלפי פנים והן כלפי דעת הקהל העולמית – כי היא ממלאת את חובתה דרך משא ומתן, ואם ייכשל בשל עקשנות הצד האמריקאי, תיחשב זכות ההגנה העצמית שלה כלגיטימית ותפתח בפניה את שאר האופציות.

עראקצ’י עם סמכויות מלאות מהמנהיג ח’אמנאי

ב־12 באפריל 2025 פתח ראש הדיפלומטיה האיראנית, עבאס עראקצ’י, את סבב השיחות הגרעיניות עם ארה"ב בבירה העומאנית מוסקאט, עם סמכויות מלאות מטעם המנהיג העליון, כפי שאישר הרמטכ"ל הגנרל באקרי. אלו אינן השיחות הראשונות בין הצדדים, והן מתקיימות במסגרת היסטורית מוכרת: בעבר התקיימו שיחות ישירות ועקיפות בעיראק ובווינה במסגרת 5+1. הסמכויות שניתנו למשלחת האיראנית ברורות: הסרת הסנקציות והסיום המוחלט של המצור הכלכלי, לא לצורכי צילום והצגות.

(משא ומתן עם "השטן הגדול" אינו אסור באסלאם – כפי שהנביא מוחמד ניהל משא ומתן עם היהודים וחתם עימם על הסכם שלום, מבלי שזה פגע בנבואתו או טוהרו – כך גם משא ומתן של איראן עם ארה"ב אינו פוגע במהות הרפובליקה האסלאמית או בעקרונות מדיניותה החיצונית, השואפת לקשרים דיפלומטיים נורמליים עם כל מדינות העולם, למעט "ישראל" שאיראן אינה מכירה בלגיטימיות שלה).

הצלחה ניכרת למפגש הראשון במוסקאט

המפגש הראשון היה חיובי, והשיח התנהל בעקיפין, דרך שליחותו של שר החוץ העומאני בדר אל־בוסעידי. הפגישה השנייה נקבעה לשבת, 19 באפריל. מה רוצים שני הצדדים?

איראן, החוששת ממלחמה כוללת, דורשת שלושה דברים עיקריים:

1. שחרור נכסיה המוקפאים בחו"ל בשווי מיליארדי דולרים.

2. הסרת ההגבלות על ייצוא הנפט שלה.

3. ביטול או השעיה של הסנקציות הקשורות לתכנית הגרעין האזרחית.

מנגד, וחרף העלאת הרף לדרישות גבוהות כמו פירוק התכנית הגרעינית לפי המודל הלובי ודחיית איראן מהתערבות אזורית – דברים שאיראן דוחה לחלוטין – ארה"ב דורשת:

1. ערבויות שלא תיוצר פצצה גרעינית – במיוחד לאור היכולת להגיע לכך תוך שבועיים (לפי מומחים מערביים), למרות הפתווה של ח’אמנאי האוסרת על כך.

2. הקפאה או האטה של פעילות הגרעין, כולל הפחתת רמת ההעשרה מ־60% לפחות מ־6%, השבת צנטריפוגות מתקדמות, הוצאת גז מועשר לחו"ל, עצירת ייצור מים כבדים באראק ופיקוח מחמיר מצד סוכנות האנרגיה האטומית – נושא שנמצא במחלוקת בין ארה"ב לאירופה.

3. חתימת הסכמי סחר שיאפשרו לחברות אמריקאיות לפעול בשוק האיראני הגדול – בתחומי הנפט, גז, ליתיום, מכרות מתכות נדירות, מטוסים אזרחיים וציוד טכנולוגי – והיקף החוזים עשוי להגיע למאות מיליארדים.

למרות האופטימיות – ח’אמנאי אינו סומך על האמריקאים

לפי הדיווחים לאחר הפגישה הראשונה, הצדדים מעוניינים בהסכם חדש – הסכם ה־5+1 המקורי עומד לפוג ביוני הקרוב. אך ח’אמנאי, בנאומיו, מביע חוסר אמון מוחלט בארה"ב בכלל ובממשל טראמפ בפרט, שהפר את ההסכם. אף על פי כן, נתן הזדמנות נוספת לשיחות – אולי האחרונה – כדי לבחון אפשרות להסכם שיפחית את המתח. יש הסכמה נרחבת באיראן על כך שהמגעים עשויים להשפיע לטובה על האזור כולו, כולל לבנון, פלסטין, עיראק ותימן. השליח האמריקאי סטיבן ויטקוף אף הביע רצון להגיע בעצמו לטהראן, בדומה לטראמפ ששלח בעבר מסרים דומים.

האם איראן תמכור את בעלי בריתה?

שאלה שמועלת בתקשורת עוינת כדי לזרוע סדקים בין איראן לבעלות בריתה. אולם ההיסטוריה הוכיחה שאיראן לא נטשה את שותפיה גם בלחצים הקשים ביותר. היא הבהירה לארה"ב שכל דיון אזורי צריך לכלול את הצדדים עצמם, ושנשק ההתנגדות בלבנון, עיראק ותימן אינו נושא שאיראן תתערב בו. היא סופגת מזה עשורים את הסנקציות בגין תמיכתה בהתנגדות, ולא תתנער מפלסטין – בכל מחיר.

חמישה תרחישים אפשריים בין איראן לארה"ב:

1. הצלחת המו"מ והשבת השקט היחסי לאזור.

2. כישלון השיחות וחזרה לאיומים הדדיים.

3. מתקפה ישראלית אווירית תוך כדי המו"מ, במסגרת חלוקת תפקידים אסטרטגית – תרחיש מסוכן במיוחד.

4. תקיפה אמריקאית־ישראלית על מתקני הגרעין ותגובת נגד איראנית על מתקנים גרעיניים ישראליים ובסיסים אמריקאיים.

5. פריצת מלחמה כוללת, הרסנית, שתשאב לתוכה מדינות רבות. מלחמה כזו עלולה לשבור את היוקרה האמריקאית ולא תכניע את איראן, בעלת היתרונות הגיאופוליטיים, הטריטוריאליים, הימיים והצבאיים, ועם הנהגה אמיצה – תרחיש שבו הכוח האמריקאי־ישראלי ייאלץ לרדת מהעץ, מרצון או מכורח.