יום שלישי 18 מרְס , 2025 10:56

מהי גישתו של טראמפ לסיום האיום התימני?

התקיפות האמריקאיות האחרונות על תימן נראות כהמשך לגישה חדשה-ישנה בניהול העימותים, כאשר הפעם התקיפות ננקטו באופן מקדים בעקבות האיום הפומבי שהשמיע עבד אל-מלכ אל-חות'י לפגוע בספינות ישראליות ואמריקאיות ולהגביר את המצור על ישראל. במקום להמתין לפעולה תימנית, מיהרה וושינגטון להכות ראשונה, בניסיון לכפות את הקצב שלה על הלחימה ולא לאפשר לצנעא לעצב את מהלכי המערכה כרצונה.

מה שמבדיל את התקיפות הללו מהפעולות הקודמות של ממשל ביידן הוא האופי והמטרות שלהן. בעבר, ההתמקדות האמריקאית הייתה במטרות כלכליות – פגיעה בתשתיות נפט ובמבנים לוגיסטיים, לצד תקיפות מוגבלות נגד מטרות צבאיות, אשר שימשו בעיקר כאזהרה. אולם כעת נראה כי וושינגטון מנסה להרחיב את היקף המתקפות, תוך פגיעה ישירה במוקדי ההנהגה של "אנסאר אללה", במטרה לשבש את המבנה הפיקודי שלהם. שינוי זה מרמז שארצות הברית, יחד עם בריטניה וישראל, הצליחו לצבור מודיעין נרחב יותר על היכולות הצבאיות והמבנה הארגוני של תימן, בהשוואה לתקופה שקדמה ל-7 באוקטובר, אז המידע המודיעיני של וושינגטון וירושלים היה מוגבל.

עם זאת, על אף השיפור היחסי במודיעין, עדיין מחזיקה צנעא ביכולות משמעותיות, שהופכות את התקיפות האמריקאיות לפחות אפקטיביות ממה שוושינגטון קיוותה. אחד הגורמים המרכזיים לכך הוא השימוש הגמיש במשגרי טילים ניידים, שאפשרו לכוחות התימנים לפגוע באוניות בים האדום בצורה מדויקת, בעוד שהמודיעין האמריקאי לא הצליח להשמיד לחלוטין את הפלטפורמות הללו. היכולת של צנעא להניע את מערך הטילים שלה מצמצמת את יעילות התקיפות האוויריות האמריקאיות, שכן קשה לעקוב אחר המערך הזה ולהשמידו בו-זמנית.

המתרחש כיום אינו ניתן לניתוק מהשינוי הפוליטי בארצות הברית בעקבות חזרתו של דונלד טראמפ לזירה. ההבדל בין מדיניות ממשלי ביידן וטראמפ אינו רק טקטי, אלא עמוק יותר, ומשקף גישות שונות לפתרון המשבר. ממשל ביידן העדיף להפעיל לחץ כלכלי משולב עם תקיפות צבאיות מוגבלות, מתוך מטרה לשמר שליטה יחסית במזרח התיכון, מבלי להידרדר לעימות רחב שעלול לגרור השלכות בלתי צפויות. לעומת זאת, טראמפ מקדם גישה אגרסיבית יותר, בהתאם לדפוס הפעולה המוכר שלו: הפעלת כוח צבאי ישיר כדי לקבוע עובדות בשטח, במקום להתמקד בלחץ עקיף וממושך.

גישה זו ברורה גם מתוך התבטאויותיו האחרונות של טראמפ, שנשאו נימה תקיפה כלפי "אנסאר אללה", ושיקפו מדיניות של הסלמה מיידית במטרה לבלום את האיום התימני לפני שיתרחב. כחלק מהגישה החדשה של טראמפ, עשוי להתרחש הסלמה נוספת, שתחרוג מתקיפות אוויריות לכדי מעורבות אמריקאית ישירה יותר. אפשרות כזו עשויה לכלול הגברת התקיפות האוויריות – הפיכתן לשגרתיות ורחבות יותר, תוך ניסיון לפגוע במוקדי שליטה פיקודיים של החות'ים; תמיכה ישירה בכוחות קרקעיים – ארה"ב עשויה לספק סיוע אווירי משמעותי לכוחות ה"שליט החוקי" בתימן, או לתמרן כוחות פרו-מערביים כדי להפעיל לחץ צבאי על צנעא; או ניסיונות לערער את שליטת החות'ים מבפנים – ייתכן שוושינגטון תגביר מאמצים לייצר פיצול פנימי בתוך תימן, במטרה להחליש את יכולת ההנהגה התימנית להמשיך ולנהל את המאבק הצבאי.

אם ייצא מהלך כזה לפועל, הוא יהיה מבחן משמעותי ליכולתה של ארה"ב לכפות פתרון צבאי, למרות שההיסטוריה מלמדת כי אסטרטגיות דומות נכשלו שוב ושוב – בתימן, בעזה ובלבנון. ממשל טראמפ מודע לכך שעימות צבאי, על אף המורכבות שלו, אינו בהכרח יביא להכרעה מיידית, אך הוא פועל מתוך שיקולים רחבים יותר, שאינם קשורים ישירות לזירה התימנית. התקיפות על תימן אינן רק תגובה על איומי צנעא – אלא חלק ממאמץ רחב יותר לשנות את מאזן הכוחות במזרח התיכון, במיוחד לאחר התסבוכת בעזה והכישלון הישראלי בהשגת הכרעה מהירה.

המהלכים האמריקאיים נועדו להציג תדמית של כוח ושליטה, כדי להבהיר לבעלות הברית של ארה"ב שהמערכת האמריקאית עדיין שולטת במזרח התיכון, גם אם בפועל אין לה פתרון ברור למציאות החדשה שנוצרה לאחר 7 באוקטובר. למרות התקיפות, ישראל נותרה תחת מצור ימי בפועל, והמציאות היא שהתנועה הימית דרך הים האדום עדיין משותקת. ספינות ממשיכות להימנע מהנתיב, וישראל עדיין מחפשת פתרון קבוע שיחזיר לה את חופש התנועה הימי שאיבדה מאז אוקטובר.

ארה"ב נכנסת כעת לעימות יזום, שעלול להתפתח מעבר למה שוושינגטון ציפתה. המתקפות העבירו את הלחימה לרמה גבוהה יותר, שבה וושינגטון אינה יכולה להסתפק באזהרות בלבד, אלא נדרשת לשאת באחריות להשלכות ההסלמה. כעת, השאלה הגדולה היא כיצד תגיב צנעא? האם התגובה תישאר מוגבלת לים האדום, או שהיא תתרחב לפגיעה במטרות אמריקאיות רחוקות יותר? אם תרחיש כזה יתממש, הוא עשוי לשנות לחלוטין את כללי המשחק, וייתכן שוושינגטון תמצא את עצמה מול מציאות שלא היא שולטת בה.

בסיכומו של דבר, מה שהחל כתקיפות "מניעתיות" עלול להפוך לעימות מתמשך – שהממשל האמריקאי כבר לא יוכל לשלוט במסלולו או בתוצאותיו.


סופר: אל-חנאדק




לוח שנה