לוס אנג'לס טיימס: ישראל אינה מסוגלת להשיג את יעדיה הצבאיים

חיזבאללה הצליח להוכיח את יכולתו המרשימה להתאושש ולהמשיך להילחם, תוך סיכול ניסיונות צה"ל להיכנס לכפרי הדרום בלבנון. מצב זה מוביל להכרה מצד גורמים ישראלים ומערביים שחיזבאללה וחמאס שומרים על יכולותיהם. על פי "לוס אנג'לס טיימס", שתי התנועות הן חלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי והפוליטי בעזה ובלבנון, ולמרות הפגיעות הכבדות שספגו, הן יצליחו לשקם את שורותיהן.

מאז מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023, ישראל מנהלת מערכה אינטנסיבית במזרח התיכון, שהתרחבה מרצועת עזה ללבנון ואף לאיראן. במוקד המערכה עמדו חמאס וחיזבאללה – שני עמודי תווך בציר ההתנגדות האיראני. במהלך 15 חודשים, צה"ל והשב"כ פעלו ישירות נגד שני הארגונים, כאשר אחד המהלכים הבולטים היה חיסול מנהיגיהם.

בספטמבר 2023 חוסל חסן נסראללה, מזכ"ל חיזבאללה, בתקיפה אווירית. זמן קצר לאחר מכן, באוקטובר, חוסל יחיא סינואר, מנהיג חמאס ומי שנחשב למתכנן המתקפה על ישראל. למרות זאת, מחקרים רבים מצביעים על כך שחיסול מנהיגים אינו מספיק כדי להכניע תנועות מסוג זה לטווח ארוך.

חמאס וחיזבאללה: לא רק ארגוני טרור
חמאס וחיזבאללה אינם רק ארגוני טרור, אלא תנועות מרד (Insurgency) בעלות בסיס מקומי עמוק. בעוד ארגונים כמו דאעש והאל-קאעדה הסתמכו על לוחמים זרים, חמאס וחיזבאללה מגייסים את שורותיהם מתוך האוכלוסייה המקומית. בלבנון, חיזבאללה מגייס באמצעות מתן שירותים כמו חינוך ובריאות, בעוד בעזה, תוצאות המדיניות הישראלית וההרס מגבירות את המוטיבציה להצטרף לשורות חמאס.

כפי שמציין יעקב פרי, לשעבר ראש השב"כ, "נלחם בילדיהם בעוד ארבע או חמש שנים". הגישה הישראלית של "אדמה חרוכה", שהביאה להרס רחב היקף בעזה ולמעל 45,000 הרוגים פלסטינים, עשויה דווקא להבטיח את המשך קיומם של ארגונים אלה, כיוון שהיא מזינה את מחזור האלימות ומקצינה דור חדש של לוחמים.

במקום להתמודד עם תנועות המרד באמצעות מדיניות כוללת של דיכוי התקוממות (Counter-Insurgency), בחרה ישראל במדיניות המבוססת על חיסולים ופעולות צבאיות ישירות. בעוד שמתקפות צה"ל הרסו תשתיות של חמאס וחיזבאללה ופגעו בשורותיהם, הן לא כללו תכנית לשיקום האוכלוסייה האזרחית או יצירת אלטרנטיבה פוליטית יציבה.

ראש הממשלה נתניהו, יחד עם שותפיו מהימין הקיצוני, חתר ל"ניצחון מלא", אך מומחים מעריכים שמטרות אלו אינן ריאליות. קים ע'טאס, עיתונאית ומומחית אזורית, כינתה את המטרות הללו "קיצוניות ובלתי ניתנות להשגה".

סיכום: מעגל בלתי נגמר של אלימות
מדיניותה של ישראל נכשלה במתן מענה מקיף לאיום שמציבים חמאס וחיזבאללה. השמדת תשתיות ופעולות צבאיות אמנם פגעו במידת מה בכוחם של הארגונים, אך הן לא הצליחו לערער את שורשיהם החברתיים והפוליטיים. ללא גישה אסטרטגית רחבה הכוללת שיקום אזורי והשגת פתרון פוליטי בר-קיימא, האלימות צפויה להימשך, ולהנציח את מחזור הלחימה עבור הדורות הבאים.