האיחוד האירופי והסכסוך הישראלי-פלסטיני: סולידריות מתנדנדת והצורך בקונצנזוס

לאחר אירועי ה-7 באוקטובר, הביע האיחוד האירופי סולידריות חסרת תקדים עם ישראל. עם זאת, ככל שמספר ההרוגים האזרחיים בעזה עלה והמצב ההומניטרי הידרדר, החלו רוב מנהיגי אירופה להתרחק מהממשלה הישראלית ולהשמיע ביקורת חריפה על המדיניות הישראלית במהלך המלחמה.

באופן כללי, האיחוד האירופי (הכולל 27 מדינות) תומך בפתרון שתי המדינות, מתנגד להתנחלויות הישראליות ונחשב לתורם הכספי הגדול ביותר לרשות הפלסטינית ולאונר"א. הוא ממלא תפקיד מרכזי בסכסוך הישראלי-פלסטיני (ממוקם במקום השני לאחר ארה"ב מבחינת השפעה, תמיכה כספית ותפקיד פוליטי). אך המלחמה בעזה חשפה את הקשיים של המדינות החברות לגבש עמדה מאוחדת בנוגע לסכסוך.

היחלשות הסולידריות והכרה במדינת פלסטין

בשל הצורך בקונצנזוס, הצעד היחיד שהוסכם על ידי האיחוד האירופי היה הטלת סנקציות על מתנחלים קיצוניים וארגוניהם. שאר הצעדים ננקטו על ידי קבוצות קטנות של מדינות: כמה מדינות הצטרפו לתביעה של דרום אפריקה בבית הדין הבינלאומי לצדק נגד ישראל, ארבע מדינות חדשות הכירו בפלסטין כמדינה, ובכך עלה מספר המדינות החברות באיחוד המכירות במדינה פלסטינית לתשע, בעוד ש-18 מדינות אינן מכירות בפלסטין כמדינה. בנוסף, שתי מדינות ביקשו לבחון מחדש את הסכם השותפות בין האיחוד האירופי לישראל.

חלוקות בעמדות האיחוד האירופי

אוגוסט 2023 ציין ג'וזפ בורל, ראש מדיניות החוץ של האיחוד האירופי, כי "הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא מהנושאים הקשים ביותר להשגת קונצנזוס בקרב 27 המדינות החברות באיחוד, אולי אף יותר מכל נושא אחר". מצב זה מהווה מכשול להתערבות אפקטיבית.

סוגיית הפסקת האש

המדינות החברות באיחוד נחלקות לשלוש קבוצות:

1. מדינות התומכות בהפסקת אש מיידית וקבועה – ספרד, אירלנד, סלובניה ובלגיה.
2. מדינות התומכות בהפסקת אש זמנית – גרמניה, צרפת ואיטליה. מדינות אלו מדגישות את זכותה של ישראל להגנה עצמית אך תומכות במעבר הומניטרי.
3. מדינות המתנגדות להפסקת אש או מתלבטות לגבי תמיכה – הונגריה וצ'כיה, התומכות באופן מוחלט בישראל.

תמיכה כספית

בין 2014 ל-2020 הקצה האיחוד האירופי 2.2 מיליארד יורו כסיוע לפלסטינים. בין 2021 ל-2024 הוקצו 1.2 מיליארד יורו, כשלאחר ה-7 באוקטובר 2023 הוסיף האיחוד 400 מיליון יורו לסיוע חירום.

אתגרים ואובדן השפעה

האיחוד מתמודד עם קשיים פנימיים וחיצוניים, בהם חלוקות בין המדינות החברות ותלות בהנהגה האמריקאית בנוגע למזרח התיכון. יתרה מכך, הליכים בבתי דין בינלאומיים נגד ישראל עשויים להגביל את מרחב התמיכה בה ולהחריף את המתחים בין אירופה לישראל.

מסקנות אלו מצביעות על שינוי במגמות האירופאיות כלפי ישראל, תוך התמקדות גוברת בזכויות האדם ובחוק הבינלאומי, שמשפיעים על הדינמיקה הגיאופוליטית באזור.