מהי האסטרטגיה הצפויה של טראמפ כלפי סוריה?

במהלך כהונתו הראשונה, טראמפ שם דגש על צמצום המעורבות הצבאית בסוריה והתמקד באינטרסים האמריקאיים הישירים. הוא הגדיר את המלחמה בדאעש כעדיפות עליונה, וכשהכריז על ניצחון הארגון בשנת 2018, החליט להסיג את רוב הכוחות האמריקאים מסוריה, למעט מספר קטן שנשארו לשם הגנה על שדות הנפט. החלטה זו פתחה את הדלת לפעולות צבאיות טורקיות נגד הכורדים.

טראמפ לא הורה על מעורבות ישירה במלחמה נגד משטר אסד, למעט תקיפות מצומצמות בשנת 2017 ו-2018 בטענה לשימוש בנשק כימי. הוא גם מתח ביקורת חריפה על התמיכה הרוסית והאיראנית במשטר הסורי וקרא למדינות האזור לקחת אחריות רבה יותר על פתרון המשבר.

גישתו של טראמפ לצמצום מעורבות ארה"ב במזרח התיכון עוררה ביקורת מצד בעלי ברית אמריקאים מסורתיים, כמו ישראל ומדינות המפרץ, וכן מתוך הממשל והקונגרס האמריקאי – כולל מחוקקים רפובליקנים ודמוקרטים. קבוצות לובי פרו-ישראליות, כמו איפא"ק, הביעו חשש שהמדיניות תפגע בהשפעה האמריקאית באזור.

בהתבסס על הצהרותיו האחרונות וניסיונו במהלך כהונתו הראשונה, סביר שטראמפ ימשיך לקדם מדיניות של צמצום מעורבות צבאית ישירה תוך שימור אינטרסים אמריקאיים חיוניים. טראמפ צפוי לשמור על נוכחות צבאית מינימלית, תוך מיקוד בהגנה על שדות נפט ושליטה בנכסים אסטרטגיים.

1. הגברת התלות בבעלי ברית אזוריים
   טורקיה, ישראל ומדינות המפרץ יקבלו תפקידים מרכזיים בפתרון המשבר הסורי:

   • טורקיה: תזכה לתפקיד משמעותי בעיצוב המפה הפוליטית בסוריה, גם במחיר פגיעה בכורדים.
   • מדינות המפרץ: יידרשו לממן פרויקטים לשיקום סוריה ולתמוך כלכלית בממשלה העתידית, תוך ניצול משאבי נפט וגז.
   • ישראל: תמשיך לתאם את המהלכים הביטחוניים בדרום סוריה בשיתוף פעולה עם וושינגטון.

2. תפקיד הכורדים
   יחסי ארה"ב עם הכורדים ימשיכו להתבסס על אינטרסים צרים, בעיקר במאבק נגד דאעש. עם זאת, אם יחלוף האיום המרכזי או אם יושגו הבנות עם טורקיה, הכורדים עלולים למצוא את עצמם ללא תמיכה אמריקאית.

3. קידום אינטרסים כלכליים
   ייתכן שטראמפ יפעל לשלב את סוריה ביוזמות כלכליות רחבות יותר, כמו פרויקט "המסדרון הכלכלי ההודי-מזרח תיכוני-אירופי", שיחבר בין משאבי האזור לשווקים באירופה.

מדיניות טראמפ כלפי סוריה תמשיך להיות פרגמטית ותתמקד במינוף הקונפליקט להשגת יתרונות כלכליים ופוליטיים, תוך דחיקת בעלי ברית אזוריים לשאת בעול הביטחוני והכלכלי. הגישה תאפשר לוושינגטון לצמצם את מעורבותה הישירה במזרח התיכון, אך תותיר שטח פעולה רחב לטורקיה ולמדינות המפרץ בעיצוב פני האזור.