מכון אוסטרלי: על צבא ארה"ב ללמוד מהחות'ים כיצד כוח קרקעי יכול לנהל מלחמה ימית

אנדרו רולנדר, אנליסט המתמחה במלחמה בלתי-סדירה ותחרות אסטרטגית, מציין במאמרו שפורסם באתר The Strategist מטעם המכון האוסטרלי למדיניות אסטרטגית, כי על ארצות הברית ללמוד מתימן כיצד להטמיע בצבאה טקטיקות ומערכות נשק חדשות לפני פרוץ המלחמה הבאה, במיוחד מול סין.

המאמר:

על צבא ארצות הברית לשקול לאמץ אסטרטגיות מתוך ספר הטקטיקות שבו משתמשים החות'ים בתימן.

החות'ים בתימן מבצעים מתקפות מתמשכות על ספינות בים האדום, והן עשויות להתברר כאחת מנקודות המפנה החשובות בהיסטוריה הצבאית. שינוי זה כולל שליטה בים ומניעת גישה אליו באמצעות שילוב של טילים מדויקים ארוכי-טווח וכלי טיס בלתי מאוישים מהחוף. החות'ים משלבים ביעילות טילים בליסטיים נגד ספינות, טילים מונחים וכטב"מים חד-כיווניים כדי להתחרות על השליטה בקווי התעבורה הימית בים האדום. הם פגעו עד כה בלפחות 30 אוניות מסחריות, הטביעו שתיים וגרמו למותם או לחטיפתם של ימאים.

על צבא ארה"ב לשאוף לפתח יכולות דומות באזורי חוף נגד יריב כמו סין. בעוד הכוחות האמריקניים מתקדמים טקטית וטכנית לכיוון זה, עליהם לאמץ אסטרטגיה זו לחלוטין, כדי להישאר רלוונטיים במלחמה הגדולה הבאה שארה"ב עשויה להיקלע אליה. סביר להניח כי הכוחות הכבדים של הצבא לא יהיו זמינים בלחימה ההתחלתית במערב האוקיינוס השקט.

לצבא יש אפשרות ללמוד מגישות קיימות, כגון הקונספט של *DMO* (פעולות ימיות מפוזרות), שבו פועלות אוניות בנפרד אך בתיאום. צבא ארה"ב יכול לאמץ גישה דומה באוקיינוס השקט. צי ארה"ב פיתח פעולות ימיות מפוזרות שיאפשרו להיאבק באויב כמו סין, שמסוגל לאתר ולתקוף מטרות אמריקניות ממרחקים גדולים באמצעות מערכות נשק מגוונות.

פרויקט הטילים הטקטיים של הצבא, המשלב טילי *PrSM*, טילי *SM-6* וטילי *טומהוק*, יחד עם פיתוח רחפנים התקפיים של סוכנות DARPA, יכולים גם הם לשמש לטובת מטרה זו. במערכה ימית במערב האוקיינוס השקט, הצבא עשוי להידרש לפעול על בסיסים איים מרוחקים ולתקוף ספינות באותו אופן שבו פועלים החות'ים מתימן. הפריסה הגיאוגרפית תהיה קריטית להישרדות במלחמה הבאה.

תוכניות כוח המשימה הימי האסטרטגי וכוח המשימה הרב-תחומי של הצבא, המתאימות ליצירת השפעות מדויקות בטווח רחוק (כולל לוחמה קיברנטית ואלקטרומגנטית), כבר מתקדמות כדי לאפשר שליטה ימית מהחוף.

אחד האלמנטים המרכזיים בפעילות החות'ים הוא השימוש ברחפנים התקפיים חד-כיווניים – למעשה, טילי שיוט זולים בעלי מנוע מדחף, שמעמידים את יריביהם בפני אתגר כלכלי כבד בשל עלויות היירוט הגבוהות של טילים כמו SM-2 ו-SM-6. גם כאן, צבא ארה"ב יכול ללמוד מהחות'ים. לדוגמה, פיתוח רחפנים התקפיים בידי DARPA עשוי לסייע לארה"ב בשליטה בים ובפעולות תקיפה ימית.

כדי לעמוד בדרישות הטקטיקות של החות'ים, יש חשיבות ליכולת התנועה האסטרטגית. לשם כך יכולים לשמש מטוסי תובלה כבדים של חיל האוויר האמריקני, שמסוגלים לפרוס יחידות קרקעיות כמעט בכל מקום, גם כשאין נמל תעופה מסודר. האימונים האמריקניים נדרשים לכלול העמסה ופריקה מהירה של מערכות כמו משגרי *HIMARS* על מטוסי C-130 הרקולס.

אחת מההשפעות החשובות של אימונים כאלה היא שיפור שיתוף הפעולה בין הכוחות האמריקניים לבעלי הברית, כגון אוסטרליה, שחייבת לשחק תפקיד מרכזי בחשיבה על מערכה במערב האוקיינוס השקט.

צבא ארצות הברית ובעלות בריתו יכולים להשיג יתרון אסטרטגי על ידי לימוד מהחות'ים בשליטה מהחוף באמצעות רחפנים זולים וטילים מדויקים ארוכי-טווח, ולשלב טכניקה זו ביכולת ניידות אווירית.

החות'ים אולי אינם מורים קלאסיים, אך בהחלט מהווים דוגמה חשובה. פעולותיהם מוכיחות כי שליטה ימית מהחוף וחסימת גישה לים יכולות להיות יעילות ביותר, ומדגישות כיצד על צבא ארצות הברית ובעלות בריתה להטמיע טקטיקות ומערכות נשק חדשות לפני פרוץ המלחמה הבאה.