המלחמה מאחדת את קצוות הפוליטיקה ומפלגת אותם בסוגיות אחרות

עם התפרצות הלחימה בחזית הלבנונית, המחלוקות הפנימיות ששררו לאחרונה בזירה הישראלית נראות כאילו הן כמעט נעלמו, זאת בשל הקונצנזוס שנוצר בעקבות הפעולות הצבאיות האחרונות נגד חיזבאללה, במיוחד בעקבות מה שישראל רואה כהישגים. מהמבצעים לפיצוץ ה"באג'ר" ועד לפעולה שכוונה לעבר מזכ"ל חיזבאללה, פעולות אלה זכו לתמיכה מקיר לקיר, גם מהממשלה וגם מהאופוזיציה, כמו גם מהימין הקיצוני. הן העניקו לממשלת נתניהו מרווח נשימה ויכולת להמשיך לתפקד, לאחר תקופה קשה בה נשמעו איומים להפלתה, עם הפגנות רחבות והשבתות כלליות ששטפו את הרחובות. בכך, הצליחו הקרבות בצפון לדכא את המחלוקות הפנימיות ולשחזר חלק מהאחדות הלאומית, תחת הכותרת של החלשת חיזבאללה והשמדת יכולותיו.

הקונצנזוס סביב המלחמה בצפון, כפי שהיה בתחילת המלחמה בעזה, משקף תחושת איום קיומי בקרב הציבור, הניצב מול מאבק שנראה כמאבק על עצם קיומה של המדינה. למרות זאת, צפו כמה מחלוקות בתוך הממשלה, בין בצלאל סמוטריץ' ליואב גלנט מצד אחד, ובין יאיר לפיד לממשלה מצד שני.

ברקע המחלוקות והעמדות, ניתן לציין את הדברים הבאים:

1. חיסול מזכ"ל חיזבאללה: המבצע נחשב הכרחי לצורכי הרתעה וביטחון ישראל, עם מסר ברור שכל מי שיתקוף את ישראל יפגוש גורל דומה.
   
2. מלחמת לבנון השלישית: קונצנזוס שקידם ראש הממשלה בנימין נתניהו בהחלטת הקבינט המדיני-ביטחוני לעדכן את מטרות המלחמה, כולל החזרת התושבים הישראליים ליישובים בגבול הצפוני.

3. חזרת תושבי הצפון: הסכמה רחבה על המטרה להחזיר את המתיישבים ליישובים בצפון, לצד החזרת הריבונות הישראלית לאורך הגבול עם לבנון, כפי שהביע שר הביטחון יואב גלנט.

4. יישום החלטת האו"ם 1701: דרישה לנסיגת חיזבאללה דרומית לנהר הליטני, בהתאם להחלטה שהתקבלה בעקבות מלחמת לבנון השנייה ב-2006.

5. הסכנה מחיזבאללה: קונצנזוס נרחב בקרב ההנהגה הצבאית והפוליטית כי חיזבאללה, בדומה לחמאס, מהווה איום קיומי על ישראל.

6. הסכמה פוליטית-ביטחונית: תיאום בין ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון גלנט ורמטכ"ל צה"ל הרצי הלוי, במטרה להגביר את הפעולות הצבאיות בהדרגה, תוך הימנעות ממלחמה כוללת.

7. הרחבת מבצע קרקעי: הסכמה על ביצוע מבצע קרקעי מוגבל בלבנון.

8. תגובה לאיראן: הסכמה רחבה סביב תגובה צבאית ישירה לאיומים מאיראן.

 מחלוקות עיקריות:
1. יאיר לפיד - חוק הגיוס ומינויו של גדעון סער: לפיד מתח ביקורת חריפה על מינוי סער לשר בממשלת נתניהו ועל חוק הגיוס, וטען כי המינוי נועד אך ורק להעביר את החוק שמאפשר להתחמק מגיוס. סער השיב כי מדובר ב"שקר גמור" והכחיש כל קשר בין המינוי לחוק.

2. המחלוקת סביב המלחמה בלבנון: סער תקף את לפיד על כך שקרא להפסקת אש עם לבנון וטען שעמדתו הייתה מאפשרת לחיזבאללה להמשיך לפעול.

3. הצורך בהסדר מדיני: לפיד טען שהלחימה בלבנון, ללא הסדר מדיני, עלולה להפוך למלחמה חסרת תכלית, כפי שקרה בעזה.

4. המשבר הכלכלי: לפיד האשים את ממשלת נתניהו בניהול כושל שהוביל למשבר כלכלי, והצביע על הורדת דירוג האשראי של ישראל על ידי סוכנות מודיז כעדות לכך.

באופן כללי, המלחמה בלבנון אמנם הביאה לאיחוד זמני סביב האיום הביטחוני, אך מתחת לפני השטח נותרו מחלוקות פוליטיות וכלכליות, במיוחד סביב סוגיות של ניהול המלחמה והמצב הפנימי בישראל.