11:57 זמן קודס הכבושה
דבריו של טראמפ במהלך פגישתו עם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, עוררו סערה עולמית, במיוחד בעולם הערבי. מספר מדינות ערביות, בהן סעודיה, מצרים, ירדן וקטאר, הביעו את התנגדותן המוחלטת להצהרותיו של טראמפ, לצד הפלסטינים עצמם. גם איראן גינתה את דבריו על "גירוש כפוי של הפלסטינים", לאחר שטראמפ חזר והציע להעבירם למדינות אחרות כמו מצרים וירדן.
התגובות בעולם המערבי לא איחרו לבוא, במיוחד לאחר שטראמפ אמר במסיבת עיתונאים כי "ארה"ב תשתלט על רצועת עזה". בתוך ארה"ב עצמה, ההצהרות יצרו מחלוקת חדה בין הדמוקרטים לרפובליקנים. גם התקשורת הישראלית לא נשארה אדישה: חלק מהפרשנים ראו בדברי טראמפ הזדמנות לחיזוק ביטחון ישראל ולעיצוב מחדש של המפה האזורית, בעוד שאחרים הזהירו מפני השלכות הומניטריות, פוליטיות וביטחוניות חמורות. יש לציין כי 82% מהיהודים בישראל תומכים בהגירת תושבי רצועת עזה למדינות אחרות, כך על פי סקר של מכון "מדיניות העם היהודי".
התגובה הערבית להצעותיו של טראמפ משקפת קונצנזוס מוחלט נגד התוכנית, הן ברמה הרשמית והן בציבוריות הרחבה. המדינות הערביות רואות בכך ניסיון לרוקן את השטחים הפלסטיניים מתושביהם וליצור נַכְּבָּה חדשה. עמדותיהן נסמכות על אמנות בינלאומיות, כולל אמנת ג'נבה והחוק ההומניטרי הבינלאומי.
במקביל, החשש בקרב פעילים וארגוני זכויות אדם הוא כי הרעיון של טראמפ עשוי להיות חלק מתהליך רחב יותר שמטרתו לחסל את הסוגיה הפלסטינית במקום למצוא לה פתרון צודק ובר-קיימא.
בתוך ישראל עצמה, הדעות חלוקות. מצד אחד, יש הרואים בתוכנית טראמפ הזדמנות אסטרטגית לחיזוק ביטחון ישראל ולשינוי הסטטוס קוו האזורי. מנגד, אחרים מזהירים כי יישום התוכנית עלול לפגוע בתדמיתה של ישראל בעולם ולהחריף את הקונפליקט.
במאמר שפורסם ב"ניו יורק טיימס" תחת הכותרת "תוכנית הגירוש של הפלסטינים לא תצליח בשום מצב", כותב דניאל לוי כי "טראמפ ידוע בהצהרותיו הפרובוקטיביות, אך לא ברור אם הוא ונתניהו באמת שמים את הנושא בראש סדר העדיפויות". עם זאת, הוא מציין כי חלק מהאנשים שטראמפ מינה לתפקידים בכירים תומכים ברעיון של "ישראל הגדולה" ללא פלסטינים, ובהם אליז סטפניק, שנבחרה לכהן כשגרירת ארה"ב באו"ם, ומייק האקבי, שנבחר לשגריר בוושינגטון.
לוי גם מציין כי אין אינדיקציות לכך שמדינות ערב יסכימו לממן או להשתתף בפרויקט הגירוש, ומדגיש כי ניסיון "לטהר את עזה מהפלסטינים" יפגע באינטרסים האמריקאיים ויערער עוד יותר את מעמדה של וושינגטון בעולם.
סקר נוסף של מכון "מדיניות העם היהודי" מראה כי 52% מהיהודים בישראל סבורים כי גירוש תושבי עזה הוא "תוכנית מעשית", בעוד 30% נוספים אמרו כי "הלוואי שהתוכנית תתממש, אך היא אינה ריאלית". כלומר, בסך הכול 82% מהיהודים בישראל תומכים בגירוש הפלסטינים מעזה.
במאמר נוסף שפורסם ב"טיימס אוף ישראל", כותב לזאר ברמן כי "פינוי עזה מהפלסטינים הוא חלום הימין הקיצוני בישראל, ותמיכת טראמפ בו עשויה לגרום לאותו מחנה להאמין שזהו יעד בר-השגה".
הוא מוסיף כי "גם אם נתניהו יצליח להוציא את חמאס מעזה, הדבר לא יספיק עבור שותפיו בקואליציה. הם ירצו לראות אותו פועל להגשמת החזון של טראמפ, וייתכן שאף יאיימו על המשך שלטונו אם יסרב".
הממשל האמריקאי הנוכחי נמנע מתגובה ישירה להצעותיו של טראמפ. הדוברת הרשמית של הבית הלבן, קרולין לוויט, הבהירה כי "ממשל טראמפ לא ישלח חיילים אמריקאים לעזה", וזאת לאחר שהנשיא השאיר את הדלת פתוחה לאפשרות של השתלטות אמריקאית על הרצועה.
לוויט אמרה כי "הנשיא לא התחייב להציב כוחות קרקעיים בעזה... ארה"ב לא תממן את שיקום עזה, אלא תעבוד עם שותפים אזוריים לצורך זה".
עם זאת, הממשל הבהיר כי טראמפ ונתניהו דנו בשלב הבא של הפסקת האש בעזה ובשחרור החטופים, וכי טראמפ מאמין ששיקום עזה יימשך 10–15 שנה.
הצהרות טראמפ הצליחו לעורר גלים, אך האם יש להן תוקף מעשי?
נראה כי תוכנית טראמפ לגירוש הפלסטינים אינה ישימה בטווח הקרוב, אך עצם העלאת הרעיון משנה את השיח האזורי ויוצרת לחץ פוליטי חדש.
האם מדובר בהצעה שנועדה לשנות את כללי המשחק במזרח התיכון, או בסך הכול בעוד תכסיס של טראמפ למשוך תשומת לב ולסמן עצמו כ"מנהיג נועז"?
מה שבטוח הוא שהנושא לא ירד מסדר היום בקרוב.
סופר: אל-חנאדק
