21:00 זמן קודס הכבושה
שר הביטחון הלאומי הישראלי איתמר בן גביר ממשיך בהסתה, ויש לכך סיבות רבות שמתחילות בכך שהוא ימני קיצוני. העיתון העברי *Calcalist* מדווח כי "האובססיה של איתמר בן גביר להר הבית נועדה לשני מטרות, האחת להצית את האש במזרח התיכון". העיתון מוסיף בדיווחו כי בן גביר "רוצה להיות מוצג כמנהיג דתי עם אידיאולוגיה מסוימת ולא רק כבריון שמונע על ידי רגשות נקמה ו'יד קשה' ו'מוות לערבים'".
האובססיה של איתמר בן גביר להר הבית נועדה לשתי מטרות. הראשונה היא להוכיח לבסיס הגזעני שלו שהוא, ולא בצלאל סמוטריץ', הוא המנהיג האמיתי של הימין האלים, הקיצוני, החילוני והדתי. השנייה היא להצית את האש במזרח התיכון כולו.
לבו גביר יש מטרות פוליטיות ארוכות טווח שחורגות מעבר לכך. לאחר שישתלט על הימין הבריוני, הוא יפרוץ אל היעד הבא – ימין הליכוד. נראה שהוא מתכנן להשתלט על מפלגת הליכוד ביום שאחרי נתניהו, ואולי אפילו לפני כן. אין לזלזל בכישוריו ולא בשאיפותיו. בעוד חבריו הכוהנים, כמו ברוך מרזל, נועם פדרמן ובנצי גופשטיין, נשארו בשוליים וגונו מחוץ לזרם הפוליטי המרכזי, הוא הפך לשר בכיר, נציב המשטרה, ולאדם שיוצר קרקס מהראש ממשלה מתי שרק ירצה. הוא הפך לנער השכונתי ששובר את כל הכלים והחוקים, ואין מי שיעמוד מולו. לא נתניהו ולא בית המשפט העליון, אליו נגיע בהמשך. למי אנחנו אסירי תודה ולמי עלינו לברך חוץ מנתניהו ובית המשפט העליון? לתקשורת שהפכה אותו לדובון חביב, חבר לכאורה בלתי מזיק. במיוחד למדינה מופלאה, שהפכה אותו לרועש וכיסתה את המסרים הנוראים שלו בעטיפות מבדרות. צחקנו, ועכשיו אנחנו בוכים.
-יגאל עמיר שינה את הפוליטיקה הישראלית עם אקדח, בעוד שבן גביר שינה אותה בעזרת רוע ושבירת כללי המשחק. קודם שכנע את בית המשפט העליון לאפשר לו לרוץ בבחירות לכנסת. איך? הוא אמר לשופטים שהוא נגמל מהגזענות הכהניסטית שגדל עליה, ושכעת הוא נגד ערבים "תומכי טרור" בלבד. אך מאז, מתקשה להגדיר אילו ערבים אינם תומכי טרור.
לאחר מכן, הגורל זימן את צרותיו של נתניהו, שהפך למבודד פוליטית כנאשם פלילי ונאלץ להתחנן לשירותיו. בן גביר הצטרף לנתניהו, שלחץ עליו להתאחד עם סמוטריץ' לפני הבחירות כדי לא לאבד קולות. בן גביר קטף את הפירות בהסכמים קואליציוניים שנכתבו על ידי יריב לוין, שהעניקו לו תפקידים, כיבודים ותקציבים. והוא לא מבזבז זמן. עוד לפני שנכנס למשרדו במשרד לביטחון פנים, שדרג את תוארו ל"שר לביטחון לאומי" ושינה את חוק המשטרה להכניעה אליו.
בזמן שבית המשפט העליון עודנו עסוק בשבירת ראשו בנוגע לתיקוני החקיקה, בן גביר כבר משנה את דמות המשטרה – העצמאות, הנייטרליות והשדרה של המשטרה כדי לעצב אותה בדמותו כמשטרה פוליטית ואידיאולוגית. גרוע מכך – הכשרתו לפגוע במפגינים נגד הממשלה ולעצום עין כלפי המיליציות הפרטיות שלו, בריוני המתנחלים ונערי הגבעות, המבצעים פוגרומים נגד שכיניהם הפלסטינים בשטחים. אם לא יצית את האש בהר הבית, לפחות יצית את האש בגדה המערבית. בצה"ל מדברים על "איחוד הזירות", עבורו זהו איחוד של כוחות בוערים.
-כפוליטיקאי, בן גביר יצר מודל היברידי חדש המשלב בין קואליציה לאופוזיציה. בממשלה נורמלית היה מפוטר מזמן, אך מה אכפת לו? יש לו את הטוב מכל העולמות. מצד אחד, נתניהו חושש לפטרו משום שלמות הקואליציה היא הערך והאינטרס העליון שמבטיח את שלטונו והישרדותו. מצד שני, אם יפוטר, יחזק את אתגרו לאופוזיציה שתאתגר את הממשלה מימין כדי לבנות את הבסיס לבחירות הבאות.
אך מדוע עליו לוותר על עמדת אופוזיציה מתוך הממשלה? רק השבוע, אתגר את מדיניות הממשלה בנוגע להר הבית עד כדי פרסום הצהרה נגד ראש השב"כ: "רונן בר כשל ב-7 באוקטובר ומוביל את ישראל לעוד קטסטרופה. תגידו לא לעסקה הברברית!". כאן פגע בן גביר בשני ציפורים במכה אחת – ראש השב"כ ועסקת החטופים. ראש השב"כ מהווה מכשול לבן גביר בשל תפקידו הכפול – הן בהגנה על הדמוקרטיה והן בהזהרה מפני טרור יהודי בשטחים. ועכשיו ראש השב"כ תומך גם בעסקת החטופים? אין ספק שיש לעצור ולהעיף אותו ולהביא מישהו אחר במקומו.
-בפועל, המפכ"ל הבא דני לוי עמד בציפיות בנאומו הראשון. הוא לא שכח לרגע מי הממנה ומהן הציפיות. "נפעל בכל החזיתות לחיזוק השלטון, נלחם בכל מי שינסה לערער את סמכות הממשלה, ונבטיח את אכיפת החוק על כל אזרח ולא נאפשר לאיש להפר את החוק", אמר לוי, שהקפיד על קשר עין עם חיוך ולא שכח להזכיר את "חופש הפולחן הדתי", בכוונה ברורה – "הר הבית בידינו".
כך קורה גם עם אובססיבי הפיצוצים, בהובלת השר לביטחון לאומי, שיהנו כעת מהגנת המשטרה כאשר ינסו לשנות את הסטטוס קוו בהר הבית. המנטרה של שלטון חוזרת שוב ושוב בנאום האורווליאני שהממשלה מנסה להחדיר בשירות הציבורי – אתם כאן לבצע את מדיניות השר, גם כאשר היא נוגדת את האינטרס הציבורי ואת שלטון החוק ואת עמדות היועץ המשפטי לממשלה, שבן גביר גם לא סופר. לפחות בזה הוא לא חריג בממשלה. בניגוד לעמדת עו"ד גלי בהרב מיארה, קידם את המפקח מאיר סוויסא שהשליך רימון הלם על קבוצת מפגינים. פעולה זו ראויה לחקירה פלילית, אם לא להליך משמעתי, ובוודאי לא לקידום. עם זאת, קידום נקבע כאן לפי זהות נפגעי הרימונים. נניח וסוויסא היה משליך את הרימון על נערים בשטחים. האם גם אז היה מקודם?
היועמ"ש ביטל את קידום סוויסא לסגן מפכ"ל. בן גביר מיהר להודיע לה: "המינוי של תת ניצב מאיר סוויסא לא יבוטל. אם היועמ"שית רוצה לבטל את מינויו של השר, היא מוזמנת ללכת לבג"ץ. היועמ"ש הוא גורם מייעץ ולא גורם מקבל החלטות, ולכן סוויסא הוא סגן המפכ"ל ומפקד תחנת דרום תל אביב". סביר להניח שיימצא צד שיגיש עתירה לבג"ץ, וייתכן שהיועמ"שית תמצא עצמה שוב, בפעם האלף, לצד העותרים. הפעם נראה כי ההחלטה חייבת להיות ברורה: מי שהעמיד בסכנה חיי אדם ובריאותם, גם אם היו מפגינים נגד הממשלה, תוך שימוש בנשק ברשלנות, ראוי למשפט פלילי ולא לקידום.
-תרומתו של בן גביר לריסוק הדמוקרטיה ושלטון החוק עולה בהרבה על השגת מטרותיו הפוליטיות והאידיאולוגיות. הבוז שלו למערכת המשפט, לבג"ץ, ליועמ"ש, כמו גם לצה"ל ולשב"כ; הזלזול בהחלטות הממשלה כשהוא חש צורך בכך; השבתת הסדר החברתי בכל פעם שמתחשק לו; היוזמות הפרועות לחלוקת נשק לכל רודן או ניסיונותיו להכתיב מדיניות כליאה מפלה בשירות בתי הסוהר – קשוחה כל
פי ערבים וסלחנית כלפי יהודים – מציבים אותו כאלטרנטיבה מובהקת למדינת חוק דמוקרטית ושוויונית.
במובן הזה, הפך בן גביר, שלא היה מתמנה לשר באף מדינה דמוקרטית מתוקנת, בחסות נתניהו, לסכנה הברורה והמיידית למדינת ישראל.
נחזור לאובססיה להר הבית – עליה, תפילה, בניית בית כנסת, בניית המקדש. הטירוף הדתי הזה אינו חלק מהתוכנית הפוליטית של בן גביר.
הוא רוצה להיות מוצג כמנהיג דתי עם אידיאולוגיה מסוימת ולא רק כבריון שמונע על ידי רגשות נקמה ו"יד קשה" ו"מוות לערבים". הוא רוצה לבסס את עליונותו היהודית על ההמונים הדתיים והחילוניים.
סופר: חדר העריכה
