הפיגועים בבסיסי הכוח הרב-לאומי בביירות

"היום אנו זוכרים את 241 הנחתים האמריקאים, חיילי הצי והצבא שנרצחו במתקפה...על המתחם של הנחתים בביירות ב-23 באוקטובר 1983", במילים אלו השגרירה האמריקאית לשעבר, דורותי שיה, מציינת את זיכרון האסונות והתבוסות שספגו כוחות ארצה שנאלצו לסגת מלבנון לאחר מתקפה זו.

פיצוץ מתחם הכוחות המיוחדים האמריקאיים "המארינס": המבצע עדיין נחשב לאחד הקשים והגדולים ביותר עבור ארצות הברית מאז מלחמת העולם השנייה, מאז נוכחותה וכיבושיה באזור, במיוחד מבחינת האבידות בנפש ביום אחד בלבד. המתקפה בוצעה על ידי קבוצה שכונתה "המוחלשים על פני האדמה" או "הקבוצה המאמינה", שהסירו את היד ההרסנית האמריקאית מהאדמות הלבנוניות באמצעות פיגועים התאבדותיים שהרעילו והשפילו את וושינגטון, הנהגתה ואחראיה. וושינגטון הציעה פרס בסך 5 מיליון דולר עבור מידע על המבצעים.

הפיגועים ההתאבדותיים

שתי מכוניות תופת התאבדותיות ביצעו את המבצע:

המכונית הראשונה לא הייתה משאית מים כפי שהכוחות האמריקאיים ציפו, אלא רכב נושא כמויות עצומות של חומר נפץ. הנהג הסיט את המשאית לדרך המובילה אל המתחם, ונהג אותה לכיוון מגרש החניה כדי להטעות את האמריקאים ולגרום להם לחשוב שהכול כרגיל, ואז לפתע הזיז את המכונית ונהג אותה במהירות לתוך מחסום של 5 רגל עשוי תיל דוקרני שהפריד בין מגרש החניה למבנה. התיל התפוצץ, והמשאית עברה דרך שתי עמדות שמירה ודרך שער פתוח בגדר המקיפה את המתחם, ונכנסה לתוך מבנה השמירה שמול הבניין, שם התפוצצה בלובי של המבנה ששימש כמפקדת הגדוד הראשון של הנחתים השמיני "גדוד הנחיתה". בפיצוץ נהרגו 220 מחיילי הגדוד, 18 חיילי צי ו-3 חיילי צבא, ועוד 13 מתו מפצעיהם. אף אחד מהחיילים לא הצליח לעצור את המשאית או לפעול בתגובה שתמנע את המתקפה.

לאחר דקות ספורות, מכונית שנייה התפוצצה בבניין "דראקר" בן תשע הקומות באזור רמלה אל-ביידה בביירות המערבית, שבו התמקמה היחידה הצרפתית, והרגה 55 מצנחני הגדוד הראשון, ושלושה צנחנים מגדוד הצנחנים התשיעי, ועוד 15 נפצעו. זו נחשבה גם לאבדה הצבאית הגדולה ביותר לצרפת מאז סיום המלחמה הצרפתית באלג'יריה.

המנגנון החכם לעיצוב הפצצות

החומר הנפץ ששימש בפיצוץ הוערך לאחר מכן בכ-9,500 קילוגרם (21,000 פאונד) של TNT, ולמרות המחסור במשאבים של חברי הקבוצה שביצעה את המתקפה, נראתה הדרך שבה הורכבו חומרי הנפץ כחכמה. מנגנון הפיצוץ היה מבוסס על מתקן מוגבר בגז ליצירת חומר נפץ מהדלק ומהאוויר, והפצצה הונחה על שכבת בטון מכוסה בשיש כדי לכוון את הפיצוץ כלפי מעלה. עוצמת הפיצוץ בתחילה הרימה את המבנה בן ארבע הקומות כולו, וכתוצאה מכך נחתכו בסיסי עמודי התמיכה מבטון מזוין (עמוד עמיד וחזק), שכל אחד מהם היקפו חמישה עשר רגל, ומחוזקים במספר מוטות פלדה בקוטר של אינץ' ושלושה רבעים, ואז התמוטט הבניין על עצמו.

לאחר המבצע: תגובות

שר ההגנה האמריקאי קספר ויינברגר, יעץ לממשל שלא למקם את הנחתים האמריקאים בלבנון, ודוח משנת 1983 מטעם ועדת ההגנה האמריקאית על המתקפה המליץ למועצת הביטחון הלאומית לחקור ולבדוק דרכים חלופיות להשגת "היעדים האמריקאים בלבנון", מכיוון ש"עם ההאטה בהתקדמות לעבר הפתרונות הדיפלומטיים", ביטחונם של כוחות הבסיס האמריקאי הרב-לאומי ממשיך "להתדרדר". באותו זמן, הקבוצה שביצעה את המתקפה איימה ש"האדמה תרעד" אם הכוחות האמריקאיים והכוחות "הרב-לאומיים" לא יסוגו עד תחילת השנה החדשה.

ב-7 בפברואר 1984, הורתה הממשל האמריקאי לנחתים להתחיל בנסיגה מלבנון, בעיקר בגלל ירידה בתמיכת הקונגרס במשימה לאחר המתקפות על המתחמים, והנסיגה הושלמה במלואה ב-26 בחודש זה