האם מדיניות החיסולים הצליחה?

החוקר ד"ר סטיבן טי. הוסמר ממכון המחקר האמריקני ראנד מציין בספרו, שנקרא "פעולות נגד מנהיגי האויב" ופורסם בשנת 2001 עבור חיל האוויר האמריקני, כי התנקשויות במנהיגי "האויב" מובילות לתוצאות שליליות עבור ארצות הברית ולעיתים קרובות אינן משיגות את התוצאות הרצויות, ואף גורמות לתוצאות הפוכות במקרים רבים.

הוסמר ביסס את מסקנותיו על תוצאות מסוג זה של פעולות בעשרות המבצעים שביצעה ארצות הברית וכן על פעולות שביצע כינון הכיבוש הישראלי נגד תנועות ההתנגדות הפלסטיניות (אותן הוא מכנה טרור פלסטיני).

לפי הוסמר, הפעולות המאיימות על מעמדם וכוחם של מקבלי החלטות בכירים בקרב האויב נחשבות מאז ומעולם לכלים מבטיחים לקיצור משך המלחמות, להשפעה על שינויים במדיניותו ובהתנהגותו, ולהחלשת יכולתו להילחם. לאורך השנים ביצעו ארצות הברית פעולות פומביות וסודיות לחיסול מנהיגי האויב באופן ישיר או להדחתם, בין אם באמצעות הפיכה או מרד פנימי או באמצעות פלישה חיצונית והדחה. 

בניתוח המידע על המקרים שנחקרו, הסיק הוסמר תובנות פוליטיות ומבצעיות לגבי היעילות היחסית והדרישות הבסיסיות להצלחתם של סוגי התקפות שונים, כמו גם את הערך ההרתעתי והכפייתי הפוטנציאלי שלהם ואת ההשלכות הבלתי מכוונות הפוטנציאליות של שימוש לא מתוכנן בהם.

לדוגמה, הוסמר ציין כי כמה מהתקפות לא מתוכננות על ההנהגה עלולות להוביל להשלכות בלתי מכוונות מזיקות ביותר. הוא ראה בתקיפת מסוקי הקרב האמריקנים את מנהיגי "הברית הלאומית הסומלית" במוגדישו ב-12 ביולי 1993 כטעות חמורה, משום שהובילה לעלייה גדולה בתמיכה בגנרל איידיד ולעוינות חזקה כלפי אמריקה, עד כדי כך שהסומלים הפכו נחושים להרוג את הכוחות האמריקנים.

בהקשר זה, מנה הוסמר את הדרישות לפעולות חיסול, במיוחד אלו האוויריות, כדלקמן: יש צורך במידע מודיעיני מדויק או חזוי בזמן אמת כמעט, ויהיה צורך בנשק חודר מיוחד כדי לתקוף מחסות מנהיגות הממוקמים בעומק האדמה בצורה יעילה; וכן תחמושת מדויקת ובעלת עוצמה נמוכה לפגוע במנהיגים העוברים לאזורים מגורים אזרחיים.