הרגרסיה הנרקיסיסטית.. החברה הישראלית חווה את מצבה הנפשי הגרוע ביותר

החברה הישראלית סובלת מרגרסיה, רגרסיה היא מושג פסיכולוגי שמשמעותו חזרה של הפעילות הנפשית לשלב מוקדם יותר בהתפתחות, כלומר חזרה לתקופה מוקדמת יותר בשלבי ההתפתחות הפסיכולוגית של האדם, עם המחשבות, ההתנהגויות והיחסים של אותו שלב. בהגדרה המדעית, מדובר באחת ממנגנוני ההגנה שבהם משתמש הפרט כשהוא מתמודד עם בעיה או לחצים שמשפיעים על מהלך חייו, באופן שמוליד בו תסכול וחרדה, כך שהוא משנה את התנהגותו וחוזר לעבר, לשלב שבו התפתחו מאפייני האישיות הראשונים שלו, וחוזר לתכונות של אותו שלב.

מאז אירועי 7 באוקטובר, שהיוו זעזוע נפשי, צבאי וביטחוני לישות הישראלית, החלה הרגרסיה של האישיות הישראלית להתבטא בדבריהם של כמה פוליטיקאים, עיתונאים ואנשי צבא, שהעלו "תת-מודע צבאי ולחימתי" שהזכיר להם את תהילתם הצבאית בשנת 1967, והזכיר להם את תבוסת שלושה צבאות ושלוש מדינות ערביות שהיו מהבולטות ביותר.

אז מדוע היא עומדת חסרת אונים ומלאה אכזבות והאשמות, מול עוצמת רצועת עזה? האם האישיות הישראלית שהופיעה ב-7 באוקטובר היא אותה אישיות מאז הקמת הישות?

מול עבר זה, אין לכיבוש אלא לשחזר את תהילתו, שמחיה בו את ההתלהבות והגאווה כמנגנון הגנה מול לחצים שגורמים לו לתסכול ומכאוב, אך למעשה הוא חי במצבו הגרוע ביותר מבחינה נפשית, לחימתית וקיומית. במצב זה הרגרסיה הופכת לצורך ולא לבחירה!

אחרי 7 באוקטובר, האדם הישראלי חושב כל יום וכל שעה, שהוא לא הצליח עד היום להשיג הישג להתגאות בו - כמו שהיה רגיל. לאחר שמונה חודשים של מלחמה שהוא מנהל על רצועת עזה, החלשה והמכותרת, הוא לא הצליח לשחרר את השבויים שלו, ולא להשמיד את ההתנגדות, ולא להפסיק את ירי הרקטות על ההתנחלויות שלו. החיים עם מחשבות כואבות מסוג זה דוחפים את האדם לחפש מנגנון הגנה לא מודע, שבו הוא מתמודד עם משבריו. לכן פעלה הישות הישראלית לאחרונה ל:

- לשחזר את הנרטיב של ההשמדה שהוא חווה באירופה ובמקומות אחרים.

- לשחזר את ההיסטוריה של הקורבניות המדומה, מאז הגלות הבבלית ועד 7 באוקטובר!

- לחזור ולדבר על מה שהוא מכנה "אנטישמיות", ולהשתמש בזה כתירוץ מוכן כדי לפגוע באויביו.

- האפשרות ההרסנית כתחליף, באמצעות הריגת אזרחים וילדים, שריפת בתים ורעב הפלסטינים. כל אלה פעולות אלימות ודם, שמולידות בתוכו התלהבות, אבל הן לא מפצות על תחושת הכישלון והאוזלת יד מול מה שקורה לו כבר שמונה חודשים.

הפתרון הוא להתמכר לאשליות של ערות ולדמיין שהוא חי בעברו, בתקווה להיפטר מהחרדה והלחצים, כי הרגרסיה כופה חזרה לתקופה מוקדמת יותר, שהייתה לה השפעה חיובית על מהלך חייו, או שבה הוא השיג הישגים מסוימים שמספקים ומגשימים את מטרותיו.

החברה הישראלית סובלת מהשלכות המלחמה שהיא רצתה בה ברמה הזו, מבחינת אבדות החיילים, פינוי התושבים אחרי פינוי הכפרים, מגורים בבתי מלון, ירידה כלכלית, הפרעות נפשיות מתפשטות, שמרגישים שהפלסטיני או הלוחם מהווה היום איום חמור ואמיתי עליו ועל קיומו. וזה מה שהוביל לחיפוש אחר "החוסן הלאומי הישראלי" לאחר שבעה חודשים של מלחמה.

חשיפה

עיתון הארץ הישראלי חשף, (יום חמישי 6 ביוני) כי "קבינט המלחמה" חושש ממלחמה כוללת עם חזבאללה, בניגוד למה שתיאר כ"שטויות של ניצחון מוחלט". ברמז לטענות של כמה בכירים ישראלים על תקיפת גדולה נגד לבנון. כיום סובל הישראלי ממה שהוא מכנה "חשיפה", כלומר עירום מוסרי, אנושי ופוליטי מול הקהילה הבינלאומית, הזירות המשפטיות, האוניברסיטאות העולמיות ומרכזי הכובד הצעירים, חשיפה זו הובילה ל:

- חדירה של רגשות נחיתות לתודעה הישראלית הקולקטיבית.

- חשיפת השקר של הקורבניות הישראלית הכוזבת.

- חשיפת ההונאה שישראל נהגה בה במשך 75 שנים.

- חשיפת הישות הציונית ממושגי הדמוקרטיה, זכויות האדם וכללי המלחמה.

מה שהעמיק את המשבר הנפשי הישראלי הוא שהמכה הקטלנית באה מהצד החלש ביותר בציר ההתנגדות, היריב אינו מדינה או צבא סדיר, אלא הוא הצד החלש ביותר בציר ההתנגדות, שהוא הצד הפלסטיני בתוך עזה הסובלת ממצור של 15 שנים, וכמעט אין לו את מרכיבי החיים וההמשכיות. וזה גרם לתחושת השפלה ובושה כפולה.