הארץ: ישראל מנצחת את עצמה

החטיבות הישראליות גדלות ואינן אחידות. האופוזיציה פועלת להתאחד על מנת להפיל את הממשלה, בעוד האשמה ממשיכה לעבור הלוך ושוב בין הצדדים. על פי הדיווחים, ממשלת נתניהו-גנץ הובילה את ישראל לתבוסה דיפלומטית שעשויה לקחת שנים להתאושש ממנה, אם בכלל תתאפשר התאוששות. ממשלה זו היא הראשונה בתולדות ישראל שנסוגה מגבולות 1948, ויתרה על אזור ביטחון משמעותי בצפון ישראל והעברה יישובים רבים.

חמאס הביס את ישראל ב-7 באוקטובר בהתקפה לאור יום באמצעות קלצ'ניקוב. מאז ה-8 באוקטובר עומדת ישראל בפני תבוסות בהנהגת ממשלת נתניהו-גנץ. כאשר אנו מתקרבים למועד האחרון של השר בני גנץ ב-8 ביוני, חשוב להעריך את ההשלכות של מעשיו.

חשוב להכיר בכך שגנץ, יחד עם חבר הכנסת גדעון סער (שלימים פרש), הצטרף במהירות לממשלה בחיפזון. הם ניהלו משא ומתן עם ראש הממשלה בנימין נתניהו עוד בטרם זוהו ונקברו קורבנות הרצח. מונעים על ידי פרנויה ורצון לכוח, הם האמינו שהם היחידים שמסוגלים להציל את ישראל. בסופו של דבר, הם הצליחו רק לתמוך בממשלת נתניהו.

הם בחרו לוותר על כל תפקיד משמעותי ועמדות כוח והתנדבו לקחת על עצמם תפקידי פיקוח במקום זאת, וסירבו להפעיל סמכות על חייהם של הישראלים. בעיקרו של דבר, הם העניקו לנתניהו את הקואליציה בה חפץ והבטיחו את יציבותו בזמנים מאתגרים, תוך הותרת גורל האזרחים בידי שרים כמו מירי רגב, בצלאל סמוטריץ' ויצחק גולדקנופף שממשיכים להתעלל בהם.

הביזה והשחיתות נמשכו ואף הסלימו, והזכירו את ימיה האחרונים של פומפיי. התקציב הדו-שנתי אושר, והצעת חוק ההתחמקות אמורה לעבור בקרוב. המחאה האזרחית התקשתה לתפוס אחיזה מכיוון שהיא מאתגרת לגייס את ההמונים בתוך מלחמה מתמשכת והקמת ממשלת "חירום" או "אחדות", שבה נראים חלק ממתנגדיו ובני בריתו של נתניהו משתפים פעולה עמו. הוא צפוי להדגיש זאת כבגידה גדולה בתוך הקהילה הדמוקרטית הליברלית בישראל.

ממשלת נתניהו-גנץ הובילה את ישראל לתבוסה משמעותית במישור הביטחוני הדיפלומטי, כזו שעשויה לקחת שנים להתאושש ממנה, אם בכלל תתאפשר התאוששות. ממשלה זו היא הראשונה בתולדות ישראל שנסוגה מגבולות 1948, נטשה אזור ביטחון גדול בצפון ישראל ועקירה יישובים רבים. הקיבוצים שלאורך גבול עזה והעיירות הסמוכות נותרו חורבות ושוממות. הסכסוך הצבאי בעזה מייצג כישלון הסותר את עקרונות הביטחון הישראליים שנקבעו. כצפוי, המצב הסלים בדומה למה שהתרחש בלבנון, עם תחזית עגומה לעתיד.

ממשלת נתניהו-גנץ נתונה באחריות להפקרת האסירים למותם המייסר. כל חילופי שבויים אפשריים מותנים בהפסקת פעולות האיבה, תנאי שממשלת נתניהו-גנץ דוחה בתוקף. החלטה זו לא רק מסכנת את בני הערובה אלא גם מסכנת את החיילים, שכרגע מאבדים את חייהם וימשיכו לעשות זאת תוך עימות עם יעדים לא ברורים, כמו השגת "ניצחון מוחלט" או חיסול ארבעה גדודי חמאס בעזה.

בנוסף, בעלות בריתו של נתניהו נושאות נאומים מדאיגים בנוגע ל"מלחמת העצמאות השנייה" (גנץ) והקביעה כי "המלחמה בחמאס בעזה תימשך שנים" (השר גדי אייזנקוט). רמטכ"לים לשעבר שמעולם לא עזבו את תפקידם הצבאי משתמשים בשפה המזכירה את המטה הכללי של צבא ישראל והמכון למחקרי ביטחון לאומי, כמו "ההישג המצטבר", "השלב האינטנסיבי של הלחימה" ו"המחויבות שלנו לעיצוב תפיסת מציאות חדשה", לבקר את הציבור.

התקיפה האווירית על בניין ליד אוהל הפליטים מתוארת כ"טעות טרגית", כאשר עשרות הורים וילדים שאינם לוחמים נהרגו ונשרפו. מותם נגרם כתוצאה מפגיעת רסיסים במיכל דלק, או אולי פיצוץ של מטמון נשק. העולם מזועזע מהאירוע הטרגי הזה, והאהדה והאמינות המוסרית אבדו מאז ה-7 באוקטובר.

קרדיט שימש כבר זמן רב בלוחמה הגנתית מוצדקת. ישראל, כיום מבודדת וממוררת מתמיד עם צווי מעצר וסנקציות צפויות, חשודה גם במעורבות בריגול, סחיטה ואיומים על שופטים ותובעים בהאג.

ניצחנו ללא תנאי גם את נתניהו וגם את גנץ.