פיקוד הצפון של צה"ל עדיין לא מוכן

ישראל הכירה בירידה בגורמי ההרתעה וגורמי ההרתעה בגבול לבנון בעקבות ההתקפות ששיגרו חיזבאללה. כתוצאה מכך, הצבא קיבל הוראה לדבוק בדוקטרינת לחימה הגנתית בצפון ישראל.

בעוד מאמץ התמרון האש של כל מערך הלחימה באזור הצפון ירד והתרכז בעיקר בתחום האחריות של אוגדות 146 (45%) ו-36 (51%), ירד גם מאמץ הלחימה של אוגדות 91 ו-210 באופן משמעותי. באופן ספציפי, אוגדה 91 היוותה פחות מ-15% ממאמץ הלחימה, בעוד שתרומת אוגדה 210 הייתה פחות מ-7%. כמו כן, צוותי הצבא הפועלים באזור הצפון העבירו את המיקוד לכיוון של תמרון אש, אם כי במידה מועטה בהשוואה לחודשים קודמים. כתוצאה מכך, הפעולות הצבאיות הוגבלו לשלושה כלי נשק עיקריים, ביעילות משתנה בשל היעדר מידע מודיעיני הכרחי. כלי נשק מסוימים, כמו ארטילריה מעוקלת וישירה, הפכו פחות יעילים, בעוד שאחרים מסתמכים על מידע מיידי שמקורו במטוסי ניתוח או סיור ללא טייסים, במיוחד מטוסי F35 ו-F16 של חיל האוויר הציוני.

יתרה מזאת, כאשר מחסני האש והמשאבים הלא כפופים של הצבא המשיכו להיות משובשים, נהרסו 6 מחסני ארטילריה חיוניים. בין אלה, מחסני זעורה ובגדדי היו המשמעותיים ביותר. ההתנגדות כיוונה למעשה למקומות רגישים באמצעות כלי נשק מתאים, שהיו מחוברים לגדודי התותחנים וליחידות הרגלים שבפיקודו.

בהקשר זה, ההערות החשובות ביותר מהדו"חות העבריים שנאספו במהלך 6 חודשי המלחמה בחזית הצפונית נגזרים מ-12 דו"חות שנאספו על ידי מרכזי מחקר וחשיבה ישראליים.

הישראלי סבור כי הגעה עד 50 קילומטרים לתוך ההתנגדות אינה מחלישה את היכולות המבצעיות שלה.

הישראלים מאמינים כי הנזק שנגרם למטרות שבבעלות כוח רדואן בגבול יקשה על ההתנגדות האסלאמית לבצע את פעולתה ל"כיבוש הגליל" כפי שתוכנן מלכתחילה. עם זאת, הישראלים עדיין מאמינים כי נותרה ביכולת החדירה ל"שטחים הפלסטיניים הכבושים בצפון". ההערכות גם מצביעות על כך שההתנגדות האסלאמית הצליחה בביצוע התקפות ופריצות ממוקדות בגזרה מסוימת במשך מספר חודשים, עם פחות חברי רדואן ותמיכה מיחידות גיאוגרפיות.

המטרה של הכיבוש היא לכוון ולחסל חברים ביחידת רדואן וקבוצות מיוחדות אחרות כדי למקד את מה שהוא מכנה "מרכזי הידע המקצועיים הגבוהים" בתוך הרשת המבצעית של ההתנגדות האסלאמית. בנוסף, בכוונתה לעקוב אחר ההשפעה הכוללת של תקיפות אלו על ההתנגדות הצבאית כולה.

הישות מאמינה כי לנטרול מרכזי ידע מנוסים ומקצועיים יש לא רק השלכות תפעוליות, אלא גם משמעות פסיכולוגית וסמלית. זה יכול להיות חשוב לא פחות, אם לא יותר, מהנזק המעשי בפועל, במיוחד בתקופות מלחמה שבהן הוא יכול להשפיע על פעולות מבצעיות עתידיות.

הישראלי סבור כי תחושת החדירה והרדיפה שנגרמה מפעולות החיסול מאלצת את "היריב" לעצור ולחקור את מקור פרצת האבטחה המודיעינית, שכן הפסקה זו משפיעה על התנהלותם המבצעית.

אתימאד ניסחה משוואה שהישראלים מתייחסים אליה כ"התקפת מזל"ט של חיזבאללה שווה למתקפה של הצבא הישראלי על מטרות השייכות ליחידות האוויר של חיזבאללה". בהקשר זה, יוצר המשוואה הזו מטיל את האחריות על הצבא הישראלי להגיב על כל תקיפת מזל"ט של חיזבאללה עם תקיפה של מטרה משמעותית הקשורה למערכת האווירית של חיזבאללה בתוך לבנון. 

שומר אחד הדיווחים ניצל את ההזדמנות כדי להעצים ולהרוס את כל התשתיות והמיקומים של מרכזי המחקר בסוריה, שלפי הנחיות איראניות הפכו לבסיס למחקר, פיתוח וייצור של נשק קונבנציונלי מתקדם.

הדו"ח מציע ללמוד את פעילות ההתנגדות האסלאמית ביחס לתגובתה למעשה ה"ישראלי", בין אם היא קשורה לעצמה או תגובה לאופי הפיגועים הממוקדים. ניתוח זה לא צריך להתמקד רק בזירה הלבנונית אלא גם לשקול את הזירה הסורית.

דו"ח אחד ממליץ לבחון את התפיסה שאין אזורים אזרחיים מובהקים בדרום לבנון, שכן התשתית הצבאית של חיזבאללה שזורה באופן הדוק עם תשתיות אזרחיות ולא ניתן להבחין בה.

לסיכום, מוכנות הכיבוש למלחמה נותרה חזקה בחזית הצפונית למרות שלא נקרא להשתתף בקרבות התקפיים. 210 עוברת בימים אלו תהליך של ארגון מחדש, בעוד שאגף השביתה ה-36, החטיבה הגדולה ביותר באזור הצפון, עדיין בתהליך התאוששות. כמו כן, חטיבת השריון 7, המובילה את כוח התקיפה של האוגדה, תקועה כעת בחולות עזה.