11:54 זמן קודס הכבושה
שמירת צה״ל על חופש פעולה בתוך השטח הלבנוני – המתבטאת בתקיפות ממוקדות הדומות לניתוחים כירורגיים נגד מטרות ספציפיות, לחיסול מנהיגים ולהקשות על הברחות נשק ושיקום יכולות חיזבאללה – אינה מחייבת בשלב זה יציאה למלחמה כוללת. עם זאת, חידוש התוקפנות וחזרה למלחמה נותרת אפשרות ממשית, במיוחד לאור ממשלת נתניהו הקיצונית, אשר מוכנה לנקוט בכל מדיניות והחלטה שתתאים לאינטרסיה, תגשים את מאווייה ההתרחבותיים ותקדם את שאיפותיה העתידיות – גם אם החלטות אלה מנוגדות לעמדת הדרג הצבאי וגורמות לביקורת והתנגדות פנימית.
המניעים
קיימים מניעים מגוונים למדיניות הכיבוש הישראלית כלפי לבנון, ובמיוחד ביחס לעימות המוגבל או הפתוח עם חיזבאללה. מניעים אלו אינם חדשים, אלא תולדה של הצטברות ביטחונית, פוליטית וצבאית, שבה שזורים אינטרסים פנימיים ישראליים עם שיקולים אסטרטגיים אזוריים. להלן עיקרי המניעים כפי שמשתקפים בשיח הישראלי והמערבי (הרשמי, התקשורתי והמחקרי):
"-אי מימוש הסכם הפסקת האש", במיוחד בהקשר לפירוק חיזבאללה מנשקו ופריסת הצבא הלבנוני (מרכז אלמה, זווי ליפורניק).
-ירי רקטות המשמש עילה לתגובה, תוך איום להרחבת התקיפות לעומק לבנון (ישראל כ״ץ).
-מניעת שיקומו של חיזבאללה והפיכתו לאיום מחודש (יואב לימור, ישראל היום).
-ניצול חולשתו הנוכחית של חיזבאללה לאחר איבוד מנהיגים והתקפות קודמות, להשלמת מה שהחל בספטמבר 2024 (חגי הוברמן, ערוץ 7).
-שינוי התנהלות חיזבאללה לאחר ירידה בכוחו הצבאי והפוליטי – עד כה לא נרשמו תגובות נקמה על תקיפות ישראליות (ח׳ליל אל-חלו, טל קלמן וחנין ע׳דר, מכון וושינגטון).
-אבטחת תושבי הגליל והשבתם לבתיהם (נתניהו).
-היעדר רצינות מצד עון וסלאם בעניין פירוק חיזבאללה מנשקו – המשך בגישה הזו יוביל את וושינגטון לאבד עניין, והאחריות תעבור לישראל (חוסיין עבד אל-חוסיין, FDD).
-אף שחיזבאללה נחלש, האיום על הצפון ועל מטרות ישראליות בחו״ל עדיין קיים (דיוויד שנקר, מכון וושינגטון).
-פעילות חיזבאללה בדרום לבנון – כולל דרומית לליטאני – גוברת, בניגוד להסכם הפסקת האש לפי הגרסה הישראלית.
-ככל שיחלוף זמן מסיום הסכסוך, חיזבאללה יוכל להתאושש, לארגן מחדש כוחות, ולבנות מחדש את מערך הנשק והתמיכה שלו (דיוויד דאוד).
-מעבר צה״ל מגישה הגנתית להתקפית – "למנוע את אסונות העתיד" (ישראל הראל, הארץ).
-חיזבאללה ספג מכה קשה, ולכן יש להחיל שליטה ויצירת מציאות חדשה בשטח בכוח.
-הגזרה המזרחית הצופה לעמק החולה ולגליל עדיין מהווה סיכון ביטחוני. חיזבאללה מחזיק במאגר של 1,000–40,000 רקטות ומהווה גורם אפשרי להסלמה איראנית (קלמן, אל-חלו, ע׳דר).
-חיזבאללה בונה מחדש את מערך הפיקוד והשליטה, וממשיך בהברחות דרך היבשה והאוויר (יוסי יהושע, ידיעות אחרונות).
-חיזבאללה עדיין מחזיק באמצעי לחימה ותשתיות בכפרים בדרום בהם לא התבצעה מתקפה קרקעית (חגי הוברמן, ערוץ 7).
-"המשך הלחימה כעת – כשאנו חזקים והאויב חלש – למען שלום עתידי" (חגי הוברמן).
-נוכחות חיזבאללה בדרום עם נשקו מהווה איום ישיר לפי עמדת ישראל.
-משברים פנימיים, כולל אישומים נגד נתניהו, עשויים לדחוף את הממשלה להסלמה כהסחת דעת.
-מימוש החזון ההתפשטותי של הימין הקיצוני – כפי שמתבטא בפעולות הצבא בסוריה, עזה והגדה – כולל שאיפה ישנה להשתלטות עד הליטאני.
-מטרה ביטחונית: מניעת הסתננות לוחמים לשטחי פלסטין.
-לחצים פנימיים על נתניהו בכל הרמות – משפטית, פוליטית, צבאית וחברתית.
-ניסיון חיזבאללה להימנע מהסלמה – עשוי להיתפס כהזדמנות בידי צה״ל.
מנגד, ישראל מתמקדת כעת ברצועת עזה, במאבק מול איראן ובהדיפת תקיפות מתימן שגורמות לנזק חמור. לכן, החלטה לצאת למלחמה בלבנון עשויה להיתקל בקשיים, אך לא נשללת. ייתכן שהאויב יבחר לחזק את חופש הפעולה הקיים באמצעות לחץ פוליטי, כלכלי וחברתי, שיבוש השיקום בלבנון, והשלמת בנק מטרות חדש. שינויים אזוריים, כמו המצב בסוריה, עשויים לאפשר לישראל להכות בחיזבאללה בדרום ואף בבקאע. שלב זה עשוי להוות הכנה לשינויים עתידיים בזירה האזורית והבינלאומית (משברים פנימיים בישראל, מצב נתניהו, טרנספר פלסטיני, ההסכם הגרעיני, מלחמת אוקראינה, המאבק סין-ארה״ב, טראמפ, תגובת ההתנגדות) – שיכולים להוביל להסלמה או להסדרה מדינית.
