עמי אילון מזהיר: בלי סיום הכיבוש – המלחמה לא תסתיים, יהיה אשר יהיה ההסכם.

בעיצומם של השינויים המהירים שמתרחשים בסכסוך הישראלי–פלסטיני לאחר כשנתיים ממלחמת עזה, עולה שאלה מרכזית: האם ניתן שיוולד שלום בהיעדר אמון? זו השאלה שסביבה נסוב הראיון שערך מגזין Foreign Affairs  עם עמי אילון, ראש השב"כ לשעבר ומפקד חיל הים לשעבר.

המאמר נפתח בסקירת הרקע ליוזמה האמריקנית שמבטיחה לסיים את המלחמה באמצעות הסדר הכולל שחרור שבויים משני הצדדים, נסיגה חלקית של כוחות צה"ל מעזה, פירוק חמאס מנשקה ושיקום הרצועה תחת פיקוח הרשות הפלסטינית לאחר "רפורמה". אף שהתוכנית נתמכת על ידי שמונה מדינות ערביות ואסלאמיות, סבור אילון שהיא חסרת איזון בין שאיפות שני הצדדים, מאחר שהיא מתמקדת בביטחון הישראלי מבלי לגעת בליבת הדרישה הפלסטינית – סיום הכיבוש והקמת מדינה עצמאית.

לדברי אילון, הישראלים חיים בתחושת בלבול ושחיקה לאחר מלחמה ארוכה ויקרה, אך הם נאחזים בכל שביב תקווה שיוכל לסיים את סבלם ולהחזיר את שבויהם. עם זאת, מה שנראה בעיני הישראלים כ"הישג" נתפס אצל הפלסטינים כהמשך למערכת הכיבוש, שכן התוכנית אינה עוסקת בגדה המערבית או בגורלה, אלא מקבעת את השליטה הישראלית. הוא מציין כי מצב הרוח בשני הצדדים נשלט בידי פחד, שנאה ונקמה – וכל שלום שיתעלם מהממדים הפסיכולוגיים והחברתיים הללו לא יחזיק מעמד זמן רב.

באשר לעתיד הממשלה הישראלית, אילון סבור שקואליציית הימין של נתניהו לא תקרוס בשל התוכנית, מאחר שעיקר עניינה הוא בגדה המערבית ולא בעזה, וכיוון שהתוכנית אינה מטילה מגבלות על ההתנחלויות שם. לדבריו, ישראל ממשיכה לספח שטחים בהדרגה למרות ההצהרות הפומביות ההפוכות של וושינגטון.

אילון מתייחס גם לתפקיד האמריקני, וטוען שטראמפ ניצל את רגע חולשתו של נתניהו לאחר כישלון התקיפה בקטאר כדי לכפות עליו את קבלת התוכנית, לאחר שהבין שראש הממשלה הישראלי מנצל אותו. טראמפ הציג את יוזמתו כ"קונצנזוס בינלאומי", מה שהעניק לה לגיטימציה רחבה, אך אילון מזהיר שההצלחה תדרוש לחץ אמריקני אמיתי על החברה הישראלית כולה – לא רק על נתניהו – משום ששלום לא יוכל להתקיים ללא טיפול בסוגיות הגדה המערבית והמתנחלים.

טקסט המאמר

ראיון עם עמי אילון על עסקת טראמפ

ביום שני, 6 באוקטובר – כשנתיים לאחר מתקפת חמאס על ישראל ב־7 באוקטובר 2023, שהובילה למלחמה ההרסנית בעזה – צפויים נציגי ישראל וחמאס להגיע לקהיר לשיחות על סיום המלחמה. תוכנית השלום בת 20 הסעיפים שהציג הנשיא האמריקני דונלד טראמפ ב־29 בספטמבר מציגה את המתווה. חמאס הביעה נכונות לשחרר את כל השבויים הישראלים שנותרו בידיה בתמורה לשחרור יותר מ־2,000 אסירים פלסטינים. נטען כי ראש הממשלה בנימין נתניהו הסכים לנסיגה חלקית של צה"ל מעזה, וישראל אף הפסיקה חלק מהתקיפות האוויריות. התוכנית, הנתמכת בידי שמונה מדינות ערביות ואסלאמיות, קוראת לפירוק חמאס מנשקה, להגברת הסיוע ההומניטרי, לשיקום הרצועה כלכלית ולממשל של הרשות הפלסטינית המחודשת.

עד לא מזמן הסכם הפסקת אש כזה נראה בלתי אפשרי. נתניהו טען כי ניתן להשיב את השבויים רק בכוח צבאי, וצה"ל פתח במבצע לכיבוש עזה שהיה אמור להימשך חודשים. בכירים ישראלים הדגישו כי יתנגדו ללחצים בינלאומיים לשינוי מדיניותם. כדי להבין מה השתנה במזרח התיכון ולמה, שוחח מגזין Foreign Affairs עם עמי אילון – לשעבר ראש השב"כ ומפקד חיל הים הישראלי. אילון שימש גם כחבר כנסת ושר בממשלת אהוד אולמרט, ופעל במשך שנים עם מנהיגים פלסטינים מהחברה האזרחית למציאת פתרון קבע לסכסוך הישראלי–פלסטיני. הראיון נערך על ידי העורכת איב פיירבנקס, ועבר עריכה לצורך קיצור ובהירות.

מרבית המשקיפים מחוץ לאזור מבולבלים באשר לסיכויי התוכנית להפוך למציאות.

אם יש בכך נחמה כלשהי – גם אנחנו הישראלים מבולבלים. אנו מנסים להבין את השלכות התוכנית ואת הבטחותיה. אבל סיום המלחמה והשבת כל החטופים חיוניים כל כך, עד שאנו נאחזים בכל תקווה. זה מצב הרוח כאן בישראל.

אני חושב שהתוכנית הזו היא צעד ראשון חשוב מאוד. אך יש פער עצום בין הציפיות הישראליות לפלסטיניות. מה שמעניין את הישראלים הוא סיום המלחמה והשבת השבויים. רבים רואים בכך הישג גדול. הבעיה היא שהתוכנית אינה משקפת את שאיפות הפלסטינים. הם אמנם רוצים הפסקת אש ושחרור אסיריהם, אך בעיקר מבקשים לסיים את הכיבוש הישראלי על אדמותיהם, כולל בגדה המערבית – נושא שהתוכנית כלל אינה מתייחסת אליו.

דיברתי עם חבר פלסטיני חוקר בכיר שאמר כי בקרב הפלסטינים שוררת תחושת עלבון: ממשל בראשות טראמפ וטוני בלייר, שבו נציג פלסטיני יחיד ב"מועצת השלום", יהיה עבורם משפיל. כל מה שניסינו לחסל בעזה יצמח בגדה. לא ייקרא לזה "חמאס", אבל הכעס, השנאה והפחד קיימים בשני הצדדים. כל שלום שיטפל רק בצד הישראלי של הרגשות הללו – ייכשל.

מה הסיכוי שהימין הקיצוני בקואליציית נתניהו יפיל את הממשלה בעקבות חתימתו על התוכנית?

לקיצונים יש הרבה מה להפסיד, אך הגדה חשובה להם הרבה יותר מעזה. התוכנית אינה מגבילה את ההתנחלויות. טראמפ הצהיר שלא יאפשר לנתניהו לספח את הגדה, אבל זה קשקוש – ישראל מספחת עוד אדמות מדי יום.

מה יקרה לאופוזיציה אם השבויים יחזרו?

לאופוזיציה אין מדיניות ברורה. בטווח הקצר היא מאוחדת במטרה אחת: להחליף את נתניהו. אבל מה שישראל מנהלת בעזה איננו מלחמה אמיתית אלא קרב. אפשר לסיים את המבצע, אך המלחמה הגדולה תימשך. עבור הפלסטינים, היא לא תסתיים כל עוד הכיבוש נמשך. גם אם חמאס תפורק מנשקה, העלבון והייאוש בגדה יישארו.

האם חמאס יכולה לבטוח בכוונותיה של ישראל?

בוודאי שלא. אני עצמי לא בוטח בראש הממשלה שלי – אז למה שהם יבטחו בו?

אם כך, מדוע חמאס קיבלה את ההצעה?

צבאית – חמאס מובסת. אבל מבחינה ציבורית, בעולם המוסלמי ובאירופה, היא עדיין מנצחת. אפילו בארצות הברית התמיכה בישראל הולכת ונשחקת.

טראמפ הציג את הסכמת נתניהו כתבוסה, וטען שנתניהו "חייב להסכים" ושאין לו ברירה. האם זה לא מביך את נתניהו?

בוודאי שכן. לקח לטראמפ זמן רב להבין את השפה היחידה שנתניהו מדבר – לחץ וכוח, לא עסקאות. אחרי כישלון התקיפה בקטאר, כשנתניהו פעל בלי לעדכן את טראמפ והביך אותו מול ידידיו, טראמפ הבין שנתניהו מנצל אותו. מכאן היחסים הפכו אישיים.

האם טראמפ יוכל להחזיק בלחץ הבינלאומי הזה לאורך זמן?

כדי להשיג שלום אמיתי עליו ללחוץ לא רק על נתניהו אלא על הציבור הישראלי כולו, מפני ששלום אמיתי יחייב פתרון גם בגדה המערבית ופינוי התנחלויות.

האם יש סיבה לאופטימיות?

אילון משיב: הגנרלים בישראל מבינים היטב את יתרונות ההצעה – הם לא יקריבו אותה. הם הישראלים היחידים שמבינים את מגבלות הכוח הצבאי.

התקווה שלי אינה נובעת ממידע מיוחד אלא מאמונה שהעולם הבין כי שלום במזרח התיכון הוא אינטרס עולמי. הסכסוך הישראלי–פלסטיני כבר מזמן איננו מקומי בלבד, והוא משפיע ישירות על ביטחון ויציבות האזור. חוסר יציבות במזרח התיכון יורגש באירופה, בצפון אמריקה ובכלכלה העולמית. לקהילה הבינלאומית יש אינטרס כלכלי מובהק ביציבות – ואם יש בי תקווה, היא נובעת מכך.