הגרדיאן: המשפט הבינלאומי גוסס בעזה

בצל הפשעים שישראל מבצעת ברצועת עזה, ולמרות עדות העולם לסבל המיידי ושידורו בשידור חי, אשר תואר על ידי ועדת האו"ם כהשמדה עם – פרסמה עיתון "הגרדיאן" מאמר שתורגם באתר "אל-ח'נדאק", המציג את המשך ההרג, ההרס והרעבה נגד אזרחים פלסטינים. המאמר דן בתפקודו של המשפט הבינלאומי ושל הגופים המשפטיים – מהניסיונות הכושלים למנוע את ההשמדה ועד האיומים המופנים כלפי מוסדות זכויות האדם והחוקרים הבינלאומיים – תוך שהוא מדגיש את שבריריות שלטון החוק לנוכח השתיקה וההשתתפות של הקהילה הבינלאומית. המאמר מדגיש את הצורך בפעולה ממשלתית נחרצת, כגון איסור על מכירת נשק לישראל, כדי להבטיח את הגנת הפלסטינים ולהציל את המשפט הבינלאומי מהתמוטטות, תוך קריאה להכרה במדינת פלסטין ולנקיטת צעדים ממשיים להפסקת הפשעים.

הטקסט המתורגם:

ישראל ביצעה ועדיין מבצעת השמדה עם בעזה – כך קבעה ועדת האו"ם בדו"ח שפורסם. מאז פרסום הדו"ח בשבוע שעבר, הכירה לבסוף בריטניה, יחד עם מדינות נוספות, במדינת פלסטין. בהכרזה שלו בסוף השבוע, תיאר קיר סטארמר את ההרס והמוות בעזה כ"בלתי מתקבלים על הדעת". הכרה זו אמנם מאוחרת ומותנית, אך האם ממשלת בריטניה חדלה באמת מלהעלים עין מהרסה של ישראל את עזה?

אפילו כאשר תוצאות ועדת האו"ם פורסמו ודגל פלסטין הונף מול המשלחת הפלסטינית בלונדון – ההרג והגירוש ההמוני בעיר עזה ממשיכים, כתוצאה מהפצצות ישראליות. כעורך דין שהקדיש את חייו לאמונה בעליונות החוק, אני שואל את עצמי: האם חורבנה של עזה יביא גם למות המשפט הבינלאומי?

מההתחלה, כל שהיה צריך לעשות הוא לקרוא את דברי מנהיגי ישראל כדי להבין שכוונת ההשמדה הייתה קיימת. שרים ופוליטיקאים ישראלים התחייבו "לשטח את עזה", ולכפות עליה מצור ורעב. ההפצצות היו חסרות רחמים ובקנה מידה רחב – הן כוונו לבתי ספר, לבתים פרטיים ולבתי חולים. עיוותים גופניים, רעב, חוסר בטיפול רפואי ומוות – הפכו לשגרה יומיומית לתושבי עזה. ואף אחד לא פעל לעצור זאת.

העולם צפה בסבל של הפלסטינים בשידור חי. ישראל הראתה לעולם מה היא עושה לאוכלוסייה נצורה. חרף נפילתם של עיתונאים אמיצים, המשיכו אחרים להציג את המציאות: השמדה עם שודרה אל מסכיכם. ובכל זאת, הממשלות בעולם לא עצרו את המעשה.

ארגונים פלסטינים שתיעדו את הזוועות – כולל המרכז הפלסטיני לזכויות אדם, בו כיהנתי כמנהל, מרכז אל-מיזאן ועמותת "אל-חק" – הותקפו מהאוויר, וספגו גם סנקציות ממשרד האוצר האמריקאי, על תיעודם המשפטי לפשעים. גם נציגי האו"ם, כמו פרנצ'סקה אלבאנז, ותובעים בבית הדין הבינלאומי בהאג – כולל התובע קרים חאן – מאוימים ומסומנים, רק כי הציגו את ממצאי חקירותיהם. ממצאים אלה תואמים את הדו"ח האחרון של המרכז הפלסטיני לזכויות אדם: שהכוונה לבצע השמדה עם התקיימה כבר מאז אוקטובר 2023, כפי שעולה מעדויות הניצולים והקורבנות – אותם היינו אמורים להגן.

ועדת האו"ם מצטרפת כעת להסכמה רחבה: הפלסטינים בעזה עוברים השמדה עם. אך יש לזכור ששם ההסכם עצמו מדבר בעד עצמו: אמנת מניעת ענישת פשע ההשמדה. הרוח החוקית שלה היא מונעת ומענישה – מה שמציב אותנו כעת בצומת דרכים. ההשמדה לא נמנעה, אך ניתן עדיין לעצור אותה. האם זה יספיק כדי לעורר פעולה? או שחורבנה של עזה יביא גם לחורבן עקרונות המשפט הבינלאומי?

אינני מדבר רק כפלסטיני, אלא כמשפטן בן 40 שנות ניסיון, שהקדיש את חייו לאמונה בקדושת החוק. האמנתי שיש משהו שהחוק מגן עליו – שהוא נועד לשרת את החלשים ביותר. אך שתיקתן והשתתפותן של ממשלות חושפות מציאות מכוערת: אנו עשויים לחיות בעולם שבו המשפט הבינלאומי הוא פוליטי ובררני.

השמדה עם בעידן שלנו – ברמות כה גבוהות של טבח, הרס וסבל – חושפת את שבריריות שלטון החוק. צווי מעצר מהאג לא הצליחו למנוע את הפשעים. גם כאשר מוסדות אחרים קובעים שישראל מבצעת השמדה – זה לא עוצר אותה. החוק קיים רק כאשר הוא נאכף על כולם. העובדות ברורות. החוק קיים. אי אפשר לטעון שלא ידענו. כחברה אנושית – איננו יכולים לאפשר את מותו של המשפט הבינלאומי בעזה, תוך השארת ישראל פטורה מעונש.

ככל שיותר מוסדות מגיעים לאותן מסקנות, איני יכול אלא לקוות שהלחץ יגבר על הממשלות שעדיין מסייעות לישראל ומספקות לה נשק. כדי שלאותן הצהרות והכרות תהיה משמעות אמיתית עבור תושבי עזה – הן חייבות להתלוות לצעדים מוחשיים. מדינות מהססות חייבות ללכת בדרכה של ספרד ולנקוט עמדה ברורה באמצעות אמברגו נשק. על שיתוף הפעולה שנתנו בריטניה וארה"ב לישראל בפשעים אלה – להסתיים.