מלחמת הצללים: עימות האלגוריתמים בין חיזבאללה לישראל

אירועי שנת 2024, ובפרט חיסול מספר מפקדי חיזבאללה, סימנו נקודת מפנה מכרעת שהסירה את כל כללי העימות הקודמים ודחפה את הסכסוך לשלב חדש של "מלחמת הצללים". שלב זה מתאפיין באכזריות רבה יותר, בתלות טכנולוגית מוגברת ובחוסר ניתנות לחיזוי. כפי שאמר מקור מודיעיני ישראלי אחד: "הכנסנו למשחק שונה לחלוטין", כאשר כבר אין קווים אדומים שמגבילים את המערכה.

עתיד מלחמת המוחות הדיגיטלית והבינה המלאכותית

עתיד המלחמה בין ההתנגדות לישראל יהיה זירת מאבק בין אלגוריתמים יותר מאשר בין צבאות. ישראל תגביר את השימוש בבינה מלאכותית ובפלטפורמות לניתוח נתונים בסדר גודל גדול כמו GOSPEL ולבנדי LAVENDAR, לא רק לזיהוי מטרות צבאיות, אלא גם למיפוי מקיף של נקודות התורפה של ההתנגדות: מהרשתות החברתיות והכלכליות שלה ועד למערכות הלוגיסטיקה שלה. בתמורה, ההתנגדות תנסה לפרק את העליונות הזו באמצעות ניצול כלי בינה מלאכותית מסחריים, התאמתם למטרות הגנתיות והתקפיות, וניצול הפגיעות שבעודפות התלות של האויב במערכות אלו.

מירוץ החימוש הטכנולוגי־נגד

ההתנגדות תנקוט באסטרטגיה כפולה: לפתח יכולות סייבר התקפיות והגנתיות מצד אחד, ולחזק אמצעי הגנה מסורתיים מצד שני. היא תשוב לסודיות, לצמצום התקשורת האלקטרונית, ולתלות בשליחים ובתקשורת ישירה, ותהפוך ל"רוח רפאים דיגיטלית" שקשה לעקוב אחריה. כך תיאלץ ישראל להפעיל שוב מודיעין אנושי — תחום שבו היא נכשלת שוב ושוב מול יכולתה של ההתנגדות לחשוף ולפרק אותו.

אסטרטגיית האויב: עליונות מניעתית ומלחמה תמידית

ישראל תמשיך להקדיש את דוקטרינתה להתקפה — אבל בגרסה נועזת ואנטרציפטיבית יותר:

• המכה הראשונה: לפגוע בכל יכולת מתהווה של ההתנגדות לפני שהיא מגיעה לבשלות; מכאן שתקיפות מנע וחיסולים יהפכו לכלל קבוע.

• הרחבת מאגר המטרות: המאבק לא יישאר צבאי בלבד, אלא יכלול כל מה שקשור "לשטח הפנים" של חיזבאללה — מבנקים חברתיים וכלכליים ועד מוסדות אזרחיים בסביבה התומכת — בטענה שהם תומכים בהתנגדות.

• המלחמה הפסיכולוגית הדיגיטלית: הרחבת השקעה במבצעי השפעה ברשתות החברתיות כדי לפזר ספק בקרב שורות ההתנגדות, להשמיץ את דימויה בעיני הציבור ולנסות לנתק אותה מסביבתה.

מלחמה עמוסה היברידית

העתיד הקרוב מצייר תמונה של סכסוך מסובך יותר מאי-פעם. תהיה זו מלחמה היברידית הממחברת בין כלי-טיסים בלתי מאוישים (מל"טים) ותקיפות סייבר, בין חיסולים ומבצעי פסיכולוגיה, ובין מודיעין אנושי לאלגוריתמי בינה מלאכותית. ישראל מהמרת שיתרונה הטכנולוגי יוביל לשחיקה ולהיחלשות של ההתנגדות. ההתנגדות, מצידה, מהמרת על הגמישות הארגונית שלה, העומק העממי-הרעיוני שלה והיכולת להסתגל — אלה יעניקו לה כוח לספוג מכות, לשקם את עצמה וליזום פעולות חדשות.

אבל ההכרעה לא תהיה של הטכנולוגיה בלבד. היא תיגזר מהנחישות, מהיכולת לעמוד וממהנדס הפריצות היצירתיות. ההיסטוריה של המאבק מראה כי נחישות ההתנגדות הייתה תמיד ההפתעה שבלבלה את תכניות האויב — הכוח שהפך את פניה של האזור, משלב של מרדף למהלך מודיעיני מכריע שדרס מדינת־על גרעינית מצוידת בטכנולוגיות הכי מתקדמות.

ההתנגדות: מההגנה ליכולת ההרתעה

ההתנגדות לא הסתפקה בהישרדות; היא הפכה מכות למנועי התפתחות. מאז חיסולו של סעד אבו מוסאווי (היה זה נקודת מפנה) וההחלטה לעבור מהגנה להתקפה מבצעית, המטרה הייתה לבנות "נחישות מרתיעה" שמכריחה את האויב לשוב ולשקול את צעדיו. כל הישג ביטחוני — מפריצת עומק מודיעיני של ישראל ועד לפיתוח רשת תקשורת מוגנת — הושם בשירות מטרה זו. ואפילו המכות הקשות של 2024 לא שברו אותה; הן חיזקו אותה והראו את יכולתה המרהיבה להתאושש וליזום.

לעומת זאת, הישגי האויב נראו כתנועות תגובתיות טקטיות חסרות חזון אסטרטגי. חיסולים ומבצעים ערמומיים מגלים התרוקנות בחזון — כמו במבצע 'החוגה' (המתייחס ל'הביגר') שפגע באנשים ולא בכישורים — ומביעים יותר חולשה מאשר עוצמה.

העתיד יישאר במשוואה בלתי-שווה: אויב שממריא על היתרון הטכנולוגי וגאוות הכוח, מול התנגדות שממהרת אל האמונה, הגמישות והיכולת להפוך הפסדים חלקיים לניצחונות אסטרטגיים. ארבעים שנות מלחמת צללים הוכיחו שההתנגדות לא רק יכולה לעמוד — היא יכולה להפוך לסיוט מודיעיני ואבטחתי של ישראל. הכוח האמיתי מעולם לא היה רק במספר המל"טים או האלגוריתמים, אלא ביציבות הנחישות, בעומק השתייכות וביכולת המוחות החופשיים לחדש בתוך להבות הקרב.