קולות אמריקאיים משתנים: בין ט-רור ישראל לשינויים בקונגרס

מזה חודשים, עובר רצועת עזה אחת מהאסונות ההומניטריים הקשים ביותר בעידן המודרני, כאשר המצור של ישראל הפך למדיניות העלמת רעב שיטתית. עשרות דוחות בין‑לאומיים וזכויות אדם מדווחים על מניעת הגעת אספקה של מזון ומים, ועל פגיעה באזרחים בעת המתנתם לקבלת סיוע. תמונות הילדים המתוים ברעב, והמשפחות שממתינות בתור לקילוגרם קמח — מדגימות היטב את הטרור שמבצעת ישראל, תופסות את השידורים בארה"ב ומשפיעות עמוקות על דעת הקהל.

ביהודה ושומרון, המצב לא היה טוב יותר: המתנחלים הגבירו את התקפותיהם נגד הפלסטינים, כולל מקרה שבו נהרג לאחרונה אמריקני ממוצא פלסטיני. אירועים אלו הציבו את הממשל האמריקני במצב מביך בפני אזרחיו, שתוהים כיצד ארצות הברית ממשיכה לתמוך בממשלה שמואשמת בגלוי בביצוע פשעי ג'נוסיד.

התוצאה הישירה של התרחיש הזה — היא שדעת הקהל האמריקנית, במיוחד בקרב הדור הצעיר ובהשמאל הפרוגרסיבי, החלה להתרחק מהמעמד המסורתי התומך בישראל. שינוי עממי זה אילץ פוליטיקאים רבים לשקול מחדש את עמדותיהם, שכן התעלמות מאפשרת הציבור הפנימי עלולה לעלות למדינה ביוקר פוליטי שלא תוכל להרשות לעצמה.

שינויים חסרי תקדים בקונגרס

מה שמעניין במיוחד היום — הוא שהשינויים הנוכחיים לא מוגבלים רק לקולות שידועים במקור בביקורתם כלפי מדיניות ישראל, אלא כוללים גם חברי פרלמנט שבעבר נחשבו כתומכים נחרצים שלה. למשל, הסנאטורית הרפובליקנית מרג'ורי טיילור גרין, שהייתה ידועה בזכות אמירותיה התומכות בישראל, כינתה בפעם הראשונה את מה שמתקיים בעזה כ"פשע ג'נוסיד" בפוסט בפלטפורמת X. שינוי זה אינו תוצאה של שיקולים הומניטריים בלבד, אלא גם מחאה על מדיניות החוץ של ממשל טראמפ: מבצעים בלחימה נגד איראן בחודש יוני 2024, שלפי גרין היו "פרובוקציה בלתי מוצדקת" שמעלה את הסיכון למלחמה כוללת ונוגדות לעקרון הנייטרליות עליו דהר טראמפ.

בפלג הדמוקרטי, בולט חבר הקונגרס ריצ'י טוריס, שנחשב בעבר כמתומך בהתחייבות כלפי ישראל, אך לאחר תמיכתו במועמד ניו יורק זרחאן מנדאני — שביקר את נתניהו — נחשף ללחצים מהלוביסטים התומכים בישראל. אף שלא נטש את התמיכה המסורתית, הוא משקף מציאות משתנה במפלגה הדמוקרטית: חלק מתלווי הבסיס הפנימי כבר איננו מוכן לסבול שתיקות כלפי מדיניות ישראל.

גם הסנאטורית האמצעית אליסה סלוטקין הביעה התנגדות علنية לנתניהו בעקבות מותו של אמריקני בגדה, והדגישה כי חוסר אחריות כבר אינו מאיים כורח המציאות. אמירות כמו אלה לא הושמעו באופן פומבי בעבר, וזוהי עדות לעומק ההתהוות של שינוי בקונגרס.

מדיניות נתניהו — בין בלבול פנימי לתוצאות חיצוניות

הנקודה המשותפת לכל השינויים — הוא ההכרה הגוברת בוושינגטון שמדיניות ראש הממשלה הישראלי, בנימין נתניהו, כבר לא משרתת את אינטרסיה של ישראל עצמה, ומגררת את ארצות הברית למצב מביך מול דעת הקהל הבינלאומית. מדיניות "הארץ הלהבה" והרעבה — במקום להחליש את הפלסטינים ולשחוק את חזבאללה כמו שהתכוונה ישראל — יצרה מצגת ברורה של טרור מצד ישראל ובנות בריתה.

המראות הקשים ביותר בעיני התקשורת האמריקנית — אלה התמונות של אזרחים חפים שמחכים לקמח, ופוגעים בהם — שברו את ההגמוניה הפוליטית ואפילו הדהימו את התומכים הקיצוניים בכנסת שטענותם נמדדות מחדש. במדינה שבה הפוליטיקאים מדברים על "First America", נראה שההרפתקאות של ישראל עלולות לגרור את וושינגטון לעימותים שאין בהם אינטרס ישיר — בין אם בעזה, איראן או מקום אחר. כך, היום כבר לא מפתיע ששומעים בקונגרס טענות שהמשך התמיכה הבלעדית בישראל סותרת את עקרון הביטחון הלאומי של ארצות הברית.

נרקמת נוסחה חדשה

המהפכות הפוליטיות הללו בקונגרס — אינן משמיעות שינוי מוטה חד בין לילה, ואינן מסמנות שקיעת הכוח של הלובי התומך בישראל, אך ברור כי התדמית של ישראל כשותפה אסטרטגית בלתי ניתנת לערעור — הולכת ומתפוררת. הטרור המתרחש בעזה וביהודה ושומרון שואל את יסודות ההסכם, ואותות רבים מהקונגרס מתחילים לשאול את השאלה: כמה עולה מונופול הזהות הפוליטי הלא-אלטרנטיבי הזה? אם מדיניות נתניהו תמשיך בדרך הזו — ובהתמדה של תמונות הרעב והחורבן — הקרע בין דעת הקהל האמריקנית לבין מקבלי ההחלטות עלול להעמיק עוד יותר, וייתכן שזה יפתח צוהר לתהליך הדרגתי של עיצוב מחדש של היחסים האמריקניים–ישראליים.