כבר שנים סעודיה מנסה לשחק את תפקיד "שוטר האזור" לטובת וושינגטון ותל אביב, אך לא הצטיינה אלא בהצתת מלחמות ובהרס מדינות. מתימן ועד סוריה, ומבחריין ועד לבנון, ריאד פועלת בהוראות אמריקאיות כדי לפרק את ציר ההתנגדות ולחסל את תנועות השחרור, תוך שימוש בכסף פוליטי, מצור כלכלי והסתה עדתית.
היום הממלכה משחזרת את אותו תרחיש בלבנון, בהנחה שהיא מסוגלת לעקור את חזבאללה מן השורש, כפי שניסתה בתימן נגד תנועת "אנצאר אללה" בשנת 2015 ונכשלה, ואף הפכה תימן לכוח אזורי פעיל ומשפיע, ולחידה בעיני האמריקאים והישראלים. התוצאה לא תהיה שונה הפעם: תבוסה אסטרטגית מהדהדת, ושבירת פרויקט הממלכה מול עמידתו האיתנה של ציר ההתנגדות. הנסיך מוחמד בן סלמאן אולי יקנה נשק אמריקאי ויפתח את אוצרות הנפט כדי לשלם על המזימות, אך לא יוכל לקנות את הניצחון במערכה מול ציר שיודע להשיב ולהעביר את הקרב לשטחי העימות עם סעודיה משערי תימן ועיראק, ואף אחרים אם יהיה צורך.
לאריג'אני בביירות: אין פגיעה בהתנגדות ולא בנשקה
ביקורו של מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, ד"ר עלי לאריג'אני, בביירות לא היה טקסי אלא מהלך אסטרטגי מרכזי הנושא מסרים חדים לאמריקאים ולסעודים: הזירה הלבנונית איננה מגרש פתוח ולא תותר פגיעה בה. יו"ר הפרלמנט הלבנוני נביה ברי, בעת שקיבל את לאריג'אני, אמר בעמדה בולטת: "ההתקפה על ביקור לאריג'אני בביירות נעשתה על פי פקודה מבחוץ, שמניע לובי הפועל בפנים". הוא הוסיף: "איראן היא מדינה ידידה ותישאר כזו", וכי "מי שמערער על הצהרות איראניות מתוך טענה שהן פוגעות בריבונות הלבנונית – אנו מזמינים אותו לעיין היטב בהצהרותיהם של גורמים אמריקאים ואחרים". ברי הדגיש כי "הנדרש הוא להתאזר בסבלנות ולהתמקד בהתמודדות מול ישראל ותכניותיה המאיימות על כל לבנון".
ביקור זה מתקיים בשעה שבה וושינגטון, באמצעות שלוחותיה בממשלה הלבנונית ובתמיכת ריאד, מנסה ליישם תכנית ישנה-חדשה לפירוק נשק ההתנגדות, עד לחיסולה הסופי. הפרויקט הסעודי בראשות מוחמד בן סלמאן איננו מסתפק בכך, אלא שואף לחסל את חזבאללה לחלוטין – הזרוע הצבאית, הפוליטית, החינוכית, הבריאותית והחברתית – ואף נדון הפרויקט בקהיר בין נציג סעודיה לבין גורמים ערביים. כאשר הוזהר הצד הסעודי שהמהלך יביא לפירוק הצבא הלבנוני ולמלחמת אזרחים, הייתה התשובה מזעזעת: "שיהיה", מה שחושף את היקף הזלזול הסעודי בגורלו של לבנון.
התאריך המכריע הוא 31 באוגוסט, אז אמור הצבא הלבנוני להציג תכנית לפירוק נשק ההתנגדות. אך הנתונים והמידע שהודלפו מאשרים כי צעד הממשלה לא יישאר על הנייר בלבד, וההחלטה התקבלה לביצוע ולא רק ללחץ ואיום; ייתכן שהפשיטות על מחסני הנשק יתחילו בידי "ענף המידע", בשיתוף מפקד הצבא רודולף היכל, שהצהיר על מחויבותו להחלטת הממשלה, למרות ידיעתו שהמשימה שהוטלה על הצבא היא בלתי אפשרית ועלולה לפרק את הצבא ולפגוע בשלום וביציבות. הוא אף אמר בצדק כי "לא ניתן לבצע שום תכנית בכוח, ולא ניתן להתעמת עם רכיב מרכזי בלבנון", אך ייתכן שיפעל כפי שפעל נשיא הרפובליקה ג'וזף עאון תחת לחץ אמריקאי-סעודי כבד, כשהצהיר שאינו מסוגל לשאת לחצים כה גדולים, מתעלם מהאידיאולוגיה הלאומית ומהבטחותיו לשמור על השלום, וחוזר בו מהתחייבותו לצמד הלאומי שהביא אותו לכהונה.
חזבאללה מקפיד על שמירת השלום האזרחי – עיקרון יסוד בתורתו הפוליטית – ולכן לא יפתח בעימות צבאי עם אף גורם בלבנון, ובפרט לא עם הצבא וכוחות הביטחון, אך יגיב בתקיפות על כל פגיעה. הוא לא ימהר את האירועים ולא יקדים את ההתפתחויות; כל הסלמה דרמטית, חלילה, תהיה באחריות ישירה של הממשלה וראשה שקיבל את ההחלטה לפוצץ את לבנון. זו איננה רק לחיצה פוליטית לשם משא ומתן, אלא מלחמת קיום שמטרתה להכניס את לבנון להסכמי אברהם. ביקור לאריג'אני בא כדי להתריע בפני הסעודים והאמריקאים: איראן לא תאפשר הפיכת לבנון לזירה פרוצה, ותשתמש בקלפי הכוח האזוריים שלה כדי ללחוץ על ריאד ועל וושינגטון.
הסכם ביטחוני ריבוני בין בגדאד לטהראן מרגיז את וושינגטון
לפני ביירות, נחת לאריג'אני בבגדאד עם מסר תמיכה ברור להתנגדות העיראקית בשעה שבה וושינגטון מנסה להחזיר את השליטה המלאה בעיראק. הביקור לווה בחתימת מזכר הבנות ביטחוני בין עיראק לאיראן, שמטרתו שמירה על הביטחון ופיקוח על הגבולות.
המהלך העיראקי לא מצא חן בעיני וושינגטון, שיצאה בהצהרה מתנשאת כשל אפוטרופוס: "אנו תומכים בריבונות עיראקית אמיתית, לא בחקיקה ההופכת את עיראק לכפופה לאיראן". עמדה זו חושפת את מהות ההגמוניה האמריקאית, המבקשת עיראק נטולת רצון, משולבת במערך הביטחון האמריקאי ומנותקת מציר ההתנגדות.
התגובה העיראקית הייתה נחרצת באמצעות שגרירותה בוושינגטון: עיראק היא מדינה ריבונית לחלוטין, הזכאית לחתום על הסכמים בהתאם לחוקתה וחוקיה, ואיננה כפופה למדיניותה של שום מדינה, אלא מקיימת יחסי שיתוף פעולה עם מדינות רבות, ובהן איראן.
ביקורו של לאריג'אני בבגדאד היה סטירה דיפלומטית ואסטרטגית לוושינגטון, ומסר של אתגר כי עידן השליטה החד-צדדית בעיראק הסתיים, וכי ציר ההתנגדות מסוגל להגן על האינטרסים והישגי עמי האזור.
איראן – הטילים מוכנים וקלפי הלחץ פתוחים
איראן איננה צופה מן הצד, אלא צד מרכזי במערכה המתפרשת מלבנון ועד עיראק ותימן. עמדתה נחרצת: אין לפגוע בנשק ההתנגדות, המהווה את קו ההגנה הראשון של הרכיבים המותקפים באזור, ובפרט הרכיב השיעי הלוחם – היעד המרכזי של ארה"ב, סעודיה והישות הציונית.
ביקור לאריג'אני בבגדאד ובביירות נערך תחת פיקוח ישיר ואף ביוזמת מנהיג המהפכה האסלאמית, האייתוללה עלי חמינאי, העוקב אישית אחר תיקי תמיכת ההתנגדות, ויודע היטב כיצד להתמודד עם הלחצים האמריקאיים בעמידה אסטרטגית איתנה.
אך הלחצים גוברים: הצהרת השלישייה האירופית העניקה לאיראן ארכה עד סוף אוגוסט לחזור לשיחות הגרעין ולחתום על הסכם חדש הכולל חשיפת גורל 408 ק"ג אורניום מועשר ברמה של 60%, לצד דיון בתכנית הטילים הבליסטיים ותפקידה האזורי של איראן.
הדרישה המערבית היא לשלול מאיראן את קלפי הכוח האזוריים שלה באמצעות לחץ על בעלות בריתה ופירוק נשקן. אך לטהראן יש משוואת הרתעה חזקה: כל ניסיון לפגוע בנשק ההתנגדות בלבנון, עיראק או תימן – ייענה בתגובה ישירה ממספר זירות, מה ששם במיוחד את סעודיה תחת לחץ ממספר חזיתות.
עיתון פורין פוליסי דיבר על אפשרות לפרוץ סבב עימות חדש בין איראן לישות הישראלית בסוף אוגוסט ותחילת ספטמבר, מה שעשוי להפוך את ה-1 בספטמבר לפתיחתה של תקופה לוהטת ברמה האזורית כולה, בזירה המשתרעת מלבנון לעזה, ומצנעא לבגדאד ולטהראן.
המערכה לשבירת העצמות לא תעבור
איראן יודעת שהקרב כיום איננו רק מול וושינגטון ותל אביב, אלא מול רשת של בעלי ברית ערביים של ארה"ב, ובראשם סעודיה, המבקשת לעצב מחדש את מפת ההשפעה האזורית דרך מלחמות באמצעות שליחים. ההבדל הוא שציר ההתנגדות מחזיק בקלפי כוח המסוגלים להפוך כל פרויקט תקיפה למחיר אסטרטגי על התוקף.
מסר ביקור לאריג'אני ברור: ציר ההתנגדות לא יאפשר עיצוב מחדש של האזור לפי המידות האמריקאיות והסעודיות, וניסיון לפרוק נשק או לפגוע בבעלי ברית – יפתח את שערי העימות ביותר מזירה אחת, בעיתוי שעשוי להיות הכואב ביותר ליריבים.
