הנדסת ביטחון הטילים של וושינגטון במערב אסיה

בצעד בעל ממדים אסטרטגיים החורגים מעבר לעסקאות חימוש רגילות, החלה לאחרונה חברת "רייתאון" האמריקאית להעביר מערכות הגנה אווירית מתקדמות מסוג AIM-120C-8 לערב הסעודית, מצרים וישראל, כחלק מהשימוש בטילים אלו במערכת ההגנה הקרקעית NASAMS. על אף שהידיעה עשויה להיראות שגרתית, תזמון העסקה ואופי הצדדים המעורבים בה מעידים על מגמה חדשה שמובילה ארצות הברית – לשם עיצוב מחדש של רשת הביטחון הטילי במערב אסיה.

מהגנה לאומית לרשת אזורית
ארצות הברית אינה רואה עוד טעם בכך שכל מדינה תגן לבדה על מרחבה האווירי – במיוחד לנוכח עליית האיומים המשותפים מתימן ואיראן. תחת זאת, מתגבשת גישה אמריקאית לבניית "חומת יירוט" רב-שכבתית: סעודיה בקו הראשון, מצרים בקו השני, וישראל בשכבת ההגנה האחורית. מדובר ברשת לא רשמית אך מתואמת, שמאפשרת יירוט טילים ומל"טים במספר נקודות – מה שמעלה את הסיכוי ליירוט מוצלח.

אסטרטגיית חלוקת הנטל
לאחר ההתנסויות האחרונות בים האדום והמגעים עם אנצאראללה בתימן, ארצות הברית אינה מעוניינת עוד למלא תפקיד של "שוטר האזור". במקום זאת, היא מעבירה את האחריות לבעלות בריתה, באמצעות ציודן במערכות ניתנות לתיאום הדדי כמו NASAMS, מה שמאפשר הקמת רשת הגנה אחודה מבחינת טכנולוגיה, חימוש ומנגנוני פעולה. כך יוצאת וושינגטון מהשחיקה הקרבית הישירה – אך שומרת על ההובלה האסטרטגית.

המניעים של כל צד
למרות שמדובר בעסקה משותפת, לכל מדינה תמריץ משלה:

-ערב הסעודית חוותה תקיפות חוזרות מתימן, ובראשן מתקפת ארמקו ב-2019 שזעזעה את מערך ההגנה שלה. לאחר פריסת THAAD באופן זמני, רואה כעת במערכת NASAMS ובטילי אמראם פתרון בר-קיימא מול טילי שיוט ומל"טים – האיומים המרכזיים עליה כיום.

-מצרים שואפת לשדרג את מערך ההגנה שלה שמתבסס עדיין על טילים מיושנים כמו AIM-7. בנוסף, עליה להגן על תעלת סואץ והים האדום לנוכח המתיחות הגוברת בבאב אל-מנדב.

-ישראל פועלת למלא את המחסור החריף בטילים מיירטים בעקבות התקפות חסרות תקדים מצד איראן בתגובה לתקיפה ביוני 2025. העסקה מהווה חלק משיקום שכבת ההגנה האמצעית שנכשלה ביירוט טילי השיוט האיראניים המתקדמים.

שבירת מונופול "העליונות האיכותית"
באופן מסורתי, נמנעה וושינגטון מלספק טילים מתקדמים כאלה למדינות ערביות, כדי לשמר את "העליונות הצבאית האיכותית" של ישראל. אך שינוי הגישה הנוכחי משקף סדר עדיפויות חדש: האיום האיראני גובר על כל עימות ערבי–ישראלי פוטנציאלי. מכיוון שמדובר בטילים הגנתיים ולא התקפיים (משוגרים מהקרקע ולא ממטוסים), ראתה הממשל האמריקאי בעסקה איזון סביר בין שמירה על ביטחון בעל ברית לבין הימנעות מפגיעה בעליונות.

עסקת היום שאחרי הכישלון ההגנתי
העסקה נחתמה לאחר שהמלחמה בין ישראל לאיראן ביוני 2025 חשפה פרצות מדאיגות במערך ההגנה הישראלי. איראן הצליחה לחדור את שכבות ההגנה המתקדמות ביותר באמצעות "טקטיקת הצפה" – שילוב בין מל"טים, טילים בליסטיים וטילי שיוט. במציאות זו, אין עוד די בכיפת ברזל או קלע דוד – ויש צורך בחיזוק השכבה האמצעית, ושם בדיוק נכנס ה־AIM-120C-8.

יכולות טכנולוגיות של טילי AIM-120
מדובר בדגם המתקדם ביותר של טילי אמראם, עם עמידות גבוהה להפרעות תקשורת, קישור נתונים דו-כיווני לעדכון מטרה תוך כדי טיסה, ויכולת "שגר ושכח" בזכות מכ"ם פנימי ומערכת ניווט אינרציאלית. בשימוש קרקעי, הטיל משתלב במערכת NASAMS הכוללת מכ"ם, מרכז שליטה ומשגרי טילים. השימוש בו מתמקד בהגנה בינונית – ליירוט טילי שיוט, מל"טים ומטוסים בעלי חתימה רדארית נמוכה.

הרווחים של ישראל מהטילים החדשים

-גמישות: אותו טיל משמש גם לאוויר וגם לקרקע – מפשט את הלוגיסטיקה וההדרכה.

-שילוב רשת: משתלב עם מערכות כמו פטריוט וקלע דוד.

-יעילות: הצליח ליירט את רוב האיומים האיראניים.

-נגישות: ניתן להשיג את הטיל בקלות מבעלות ברית – בניגוד לחלק מהטילים מתוצרת ישראל.

האתגרים והחסרונות

-עלות גבוהה: טיל בודד עולה מעל מיליון דולר – לא משתלם ליירוט מל"טים זולים.

-שחיקת מלאי: שימוש תכוף מוביל לשחיקה מהירה – והייצור לא מדביק את הביקוש.

-טווח מוגבל: בטווח קרקעי – קצר יותר מהטווח האווירי, ומתאים להגנה אזורית בלבד.

-עומסי הצפה: מתקשה להתמודד עם גלים מרוכזים של תקיפה, כפי שנראה מול איראן וחיזבאללה.

סיכום וניתוח
עסקת AIM-120C-8 היא יותר מעדכון טכנולוגי; היא ביטוי מוחשי לאסטרטגיה אמריקאית חדשה שמטרתה:

-בניית רשת הגנה אזורית לא רשמית – בשכבות גיאוגרפיות.

-הפחתת המעורבות הישירה של ארה"ב – באמצעות העצמת בעלות הברית.

-ביסוס הרתעה מול איראן – תוך הצגת אחדות בין "אויבי אתמול" בחסות אמריקאית.

-שחזור האמון בתוך ישראל לאחר קריסת ההגנה במלחמה האחרונה.

למרות הרווחים הטקטיים והאסטרטגיים, העסקה אינה פתרון קבוע – היא תגובה זמנית למצב מתפתח. על רקע האתגרים הכלכליים והטכנולוגיים של האזור, סביר שבעתיד הקרוב נראה מעבר למערכות חדשות לגמרי – שמעבר ל"אמראם".