ברברים בתלבושת דיפלומטית: קריסתה של סוריה תחת חסות המערב

בזמן שישראל ממשיכה בדרכה במסלול ההשמדה ההמונית – גוברת ההתנגדות למשטרו של הג'ולאני/אחמד א-שרע בסוריה. התקשורת מתארת את ההתנגדות הזו כ"נאמני אסד" – אותו כינוי מזלזל ששימש לתיאור הצבא הסורי לאחר תחילת ההתקפה ב־2011, שהסתיימה בנפילת הממשלה בדצמבר 2024.

התוצאה ברורה: סוריה כיום מחולקת בפועל בין טורקיה בצפון־מערב, ארה"ב והכוחות הכורדיים בצפון־מזרח, וישראל בדרום. אחמד א-שרע נמצא בוושינגטון בעת כתיבת שורות אלה, שם הוא מעניק לארה"ב בסיס אווירי סמוך לדמשק, אין לו בעיה עם ישראל, ואין ספק שהוא ייכנס ל"הסכמי אברהם" בבוא הזמן.

פלסטין נבגדה, וסוריה המאוחדת חדלה מלהתקיים. תוכנית החלוקה שהחלה על ידי המעצמות האימפריאליסטיות בשנת 1918 – קרובה לסיום.

ההשתלטות על סוריה: לא כיבוש, אלא מסירה

"הייאת תחריר א-שאם" (הארגון) לא פלשה לסוריה – היא נמסרה לידיה בעקבות הסכם מקדים. היא יצאה מאדליב ונכנסה לערים סוריות מערביות – מחמאת לחומס ועד דמשק – כמעט ללא התנגדות. הצבא, שנלחם באומץ מאז 2011, "קרס" בפתאומיות. כיצד ולמה – זו שאלה שעדיין דורשת תשובה.

מאז יותר מעשור, חידשה הארגונים המזוהים עם "הייאת תחריר א-שאם" את הטבח בעלווים מיד לאחר שאל-קאעידה קבעה את מפקדתה בדמשק. גברים ונערים הושפלו, הוכו ונאלצו לנבוח ככלבים. נשים נחטפו, נאנסו, הוכו, נרצחו, או הועברו כ"שבויות מלחמה" ונכפו עליהן נישואין.

הדבר התדרדר במהרה לרצח עם. באוגוסט 2025 פרסמה ועדת החקירה הבינלאומית העצמאית לסוריה דו"ח על מעשי טבח שעשויים להיחשב לפשעי מלחמה – בין מרץ לאוגוסט 2025. האירועים כוללים את טבח מרץ שבו נהרגו כ־1400 אזרחים בעלווים באזורים שונים – בידי "כוחות ביטחון" ומתנדבים אזרחיים שהגיעו מחומס ועד אדליב.

עדויות טבח ודיכוי דתי

ב־30 באוקטובר, דיווח יו"ר הוועדה פאולו פיניירו לעצרת הכללית של האו"ם, שהחוקרים ביקרו בלַתַקִיָה, טרטוס וסוּוֵידָא. הוועדה תיארה "חורבן עצום" ו"מעשים בלתי־אנושיים", כולל התעללות בגופות, אונס כפוי, נישואין בכפייה, והיעלמות נשים ללא חקירה מצד "הרשויות".

הדו"ח מאשים את שני הצדדים, אך מציין דפוס שיטתי של רצח מצד "כוחות ביטחון" ואזרחים קיצוניים. קבוצות כמו "סראיא אנסאר א-סונה" – שמתחייבות להשמיד עלווים, שיעים, דרוזים ונוצרים – היו מעורבות במעשי טבח, לאחר שהתפצלו מהא-שאם בטענה שהיא "רכה מדי".

מי הוא אחמד א-שרע (אבו מוחמד אל-ג'ולאני)?

ראש הממשלה בדמשק, אחמד א-שרע, טיפס בשורות אל-קאעידה בעיראק תחת שם המלחמה "אבו מוחמד אל-ג'ולאני". הוא נעצר במוסול ב־2005 בידי הכוחות האמריקאיים, הועבר לכלא בוקה, שוחרר ב־2011 – יומיים לפני תחילת ההפגנות בדרעא – תזמון שמעורר חשד לגיוס אפשרי בידי ארה"ב.

הוא הצטרף לדאע"ש, נשלח להקים סניף בסוריה, ולאחר מכן פרש וייסד את "ג'בהת א-נוסרה", שהפכה ל"צבא הפתיחה", ואחר כך ל"פתח א-שאם". כל הגלגולים הוכרו כארגוני טרור עקב פשעים חמורים.

מדינת טרור בלב דמשק

ב־2024 נכנס א-שרע לדמשק בחליפה ועניבה במקום טורבן – והפך לדמות "לגיטימית" בעיני המערב והמפרץ. הוא לא נחקר או עונה – אלא זכה לקבלות פנים ממלכתיות. פגש את טראמפ, ביקר בגרמניה לפי הזמנת הקנצלר מרץ, שאמר כי "המלחמה נגמרה ואין עוד הצדקה למקלט".

אך האמת הפוכה: לא הייתה זו מלחמת אזרחים – אלא ניסיון מערבי־אזורי להפיל את המדינה הסורית באמצעות סוכנים טרוריסטים. גם כעת, לדברי האו"ם וארגוני זכויות אדם, סוריה אינה בטוחה לעלווים, שיעים, נוצרים, ואף מוסלמים חילונים.

הסכנה ממשיכה לבעור

ארה"ב, טורקיה וישראל לא מביעות כוונה לסגת מהאזורים שכבשו. ההתנגדות לדמשק גוברת. ישראל מפרה מדי יום את הפסקות האש בעזה ובלבנון – ומתכוננת לתקוף את איראן.

לבנון נמצאת תחת איום. הצבא הלבנוני לא מסוגל – ואינו מעוניין – לפרק את חיזבאללה מנשקו, בניגוד לדרישת וושינגטון ותל אביב. הנשיא לשעבר עאון הדגיש כי עליו להתנגד לתוקפנות ישראלית.

בין עיראק ללבנון – סוריה הפכה לאזור שליטה מערבי-ישראלי-מפרצי, ועלולה להיגרר למלחמה אזורית כוללת אם תימשך ההסלמה.

בחירות מזויפות וחוקה מפוברקת

השרע אינו שולט ב"סוריה" כי המדינה שלפני 2011 לא קיימת עוד. היא מחולקת בפועל – בין טורקיה, הכורדים/ארה"ב, וישראל. השרע מונה ל"נשיא זמני" על ידי ההנהגה של א-שאם, וכתב בעצמו את ה"חוקה" הזמנית. הבחירות היו הצגה, עם מועמדים מאושרים מראש.

במחוזות כורדיים ובסווידא לא התקיימו כלל בחירות – ההתנגדות לדמשק שם עדיין חזקה. שני שלישים מהפרלמנט נבחרו ב"ועדות בחירה", והיתר מונו ישירות על ידי הנשיא.

הממשלה מורכבת מזרים – ערבים, קווקזים, אסיאתים. ראאד סאלח, מנהיג "הקסדות הלבנות" שעבד עם א-נוסרה, מונה לשר החירום.

המערב והברבריות

כפי שכתב פואד וליד אטיים בינואר 2025: "המדינה שהמשוגעים האלה רוצים – איננה המדינה שהעם הסורי רוצה". אכן, הציוויליזציה הסורית הרב-לאומית והדתית קרסה, והפיכת השריעה לבסיס החוקה – מסמנת את הבאות.

אך ההתנגדות מתפשטת. הסורים לא יאפשרו שהמדינה שבנו במשך מאה שנה תיפול לידי שליחי המערב וישראל.

פרק במלחמה רחבה יותר

המערכה הארוכה על ליבה של מערב אסיה – סוריה, לבנון, פלסטין, עיראק – היא למעשה מלחמה על זהות, היסטוריה ותרבות ערבית. זו איננה סדרה של סכסוכים נפרדים – אלא שרשרת של כיבוש ושליטה שהחלה לפני כ־200 שנה.

מעולם לא חוותה ההיסטוריה הערבית-אסלאמית חורבן כה מוחלט כפי שגרמו ה"ברברים המערביים" והמדינה הגזענית שהקימו בפלסטין מאז 1918.

יורשי אחת הציוויליזציות הגדולות בהיסטוריה – נאלצים לראות את אדמותיהם הופכות לבתי קברות ומזבלות. איזו שחצנות וגזענות גורמות לברברי המערב לחשוב שהם יחמקו מהדין לנצח?