במהלך מפתיע ובלתי רגיל, סיווגה הסוכנות ההולנדית ללוחמה בטרור ולמודיעין לאומי (NCTV) את ישראל כ"גורם מאיים" בדו"ח השנתי שלה לשנת 2025. הסיווג החריג הזה לא הגיע בחלל ריק, אלא במסגרת שינוי בולט במצב הרוח הפוליטי בהולנד כלפי מדיניות ישראל, במיוחד לאחר מהומות אלימות שפרצו בבירת אמסטרדם בנובמבר 2024, בעקבות משחק בין מכבי תל אביב הישראלית לאייאקס ההולנדית.
בהתחלה, ההתפרעויות טופלו כמעשי "אנטישמיות", כאשר בכירים הולנדים, יחד עם התקשורת המערבית, מיהרו לגנות את ההתקפות. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו השווה את האירוע ל"ליל הבדולח", וחלק מהפרשנים תיארו זאת כחזרה על פשעי הנאצים. אולם, עד מהרה התהפכה התמונה, כאשר עדויות ותלונות מקומיות גילו כי אוהדי מכבי היו הצד התוקף – הם קרעו דגלי פלסטין, קראו קריאות גזעניות, ותקפו תושבים מוסלמים – מה שהוביל למחאות נרחבות.
החמור מכול היה היעלמות תיעודי מצלמות האבטחה, ולאחר מכן התברר כי משרד התפוצות ומאבק באנטישמיות בישראל הפיץ דו"חות מטעה לפוליטיקאים ולעיתונאים הולנדים, שבהם האשימו פעילים וארגונים מקומיים ב"תמיכה בטרור" והסתה נגד יהודים – האשמות חמורות ביותר בהקשר אירופי הרגיש לכל ביקורת כלפי ישראל.
ניסיון גלוי זה להשפיע על ההחלטות הפוליטיות בהולנד עורר זעם בפרלמנט. שרים בממשלת הולנד, בהם שרי המשפטים והחוץ, טענו כי הפצת דו"חות כאלה בצורה בלתי רשמית וללא תיאום מהווה סכנה ישירה לאזרחים הולנדים ששמותיהם צוינו – הם עלולים להיחשף לאיומים או אף לתקיפות.
דו"ח ה‑NCTV אישר כי מדובר בדוגמה מובהקת להתערבות ישראלית בפוליטיקה האירופית. מדובר בשינוי עמוק בעמדה ההולנדית, שבעבר הייתה מזוהה בתמיכה רחבה לישראל. הדו"ח לא מאשים רק את ישראל בניסיון להשפיע על דעת הקהל המקומית, אלא גם בתכנון רחב להשפעה על מוסדות האיחוד האירופי שממוקמים באמסטרדם, כולל בית הדין הפלילי הבינלאומי ובית הדין לצדק.
לאחר וושינגטון, ישראל מרכזת את מאמצי הלובינג הדיפלומטי שלה בבריסל – מקום מושבם של מוסדות האיחוד האירופי ונאט"ו. לפי נתונים רשמיים, ארגונים התומכים בישראל, כגון רשת ELNET והמכון של הוועד היהודי האמריקאי, קיימו מאות פגישות עם חברי פרלמנט אירופיים, לעומת נוכחות חלשה של ארגונים פרו-פלסטיניים.
בפרלמנט האירופי, ההשפעה הישראלית מתמקדת במפלגות הימין – בעיקר הגרמניות, האוסטריות וההונגריות – המגינות בהתלהבות על האינטרסים של "תל אביב". מנגד, הקולות התומכים בפלסטין חווים הגבלות גוברות, וניסיונות חוזרים להשתיקם.
הבעיה אינה רק בפעילות קבוצות הלחץ, אלא גם באימוץ מרצון או מתוך אינטרס פוליטי את העמדות הישראליות הקיצוניות על ידי פוליטיקאים אירופיים. אחד המומחים האירופיים ציין: "הלובי פועל במסגרת לגיטימית, אך הסכנה נעוצה בתגובה של הפוליטיקאים ובזיהוי שלהם עם מדיניות הכיבוש".
מדוע ממקדת ישראל את מאמציה הדיפלומטיים (אחרי וושינגטון) דווקא בבריסל? עונה אינס עבד אל-ראזק, מנהלת המכון הפלסטיני העצמאי לדיפלומטיה ציבורית, בקצרה: "האיחוד האירופי הוא השותף המסחרי הגדול ביותר של ישראל, והוא גם התורם המרכזי לסיוע הומניטרי לעזה". בנוסף, כ‑30% מייבוא הנשק של ישראל מקורו באיחוד האירופי, במיוחד מגרמניה.
עבד אל-ראזק מציינת כי הלחץ הדיפלומטי הישראלי וקבוצות הלחץ היהודיות "משפיע על האיחוד האירופי". אף שאינו חודר בצורה אחידה בכל המדינות החברות והמפלגות, הוא זוכה לתמיכה רחבה מצד רשויות רבות באירופה. בשל הפילוג והעדר עמדה אחידה, האיחוד האירופי לא התקדם באופן משמעותי בנוגע למלחמה בעזה, ממשיך לספק נשק לצה"ל, ושומר על ישראל כשותף מסחר מועדף – ללא כל סנקציות.
לעומת זאת, המסמכים והעמדות האירופיים האחרונים מצביעים על סדק מסוכן ביחסים בין אירופה וישראל, ומבליטים את התפקיד ההרסני של קבוצות הלחץ הישראליות בפירוק הדמוקרטיה וחופש הביטוי ביבשת. עם התעוררות התודעה הציבורית באירופה וההתנגדות הגוברת להתנהלות ישראל, ההגדרה של "ישראל" כאיום ביטחוני – כפי שעשתה הולנד – עשויה להיות תחילתו של תהליך רחב יותר להתמודדות עם ההשפעה הישראלית המעמיקה במוסדות קבלת ההחלטות באירופה.
סופר: אל חנאדק
