יום שלישי 05 אוגוסט , 2025 03:54

כיצד מספחת ישראל את הגדה המערבית בתמיכה אמריקאית מרומזת?

מתנחלים ישראלים חמושים תוקפים אזור בגדה המערבית

המאמר שפורסם באתר "Modern Diplomacy" ותורגם על ידי אתר אל-ח'נאדק מגלה שישראל מנצלת את התוקפנות הברברית נגד רצועת עזה ופשעי המלחמה שהיא מבצעת שם, כדי להסיט את תשומת הלב ממה שמתרחש בגדה המערבית הכבושה – סיפוח והתפשטות התנחלויות.

רק לפני מספר ימים, אישרה הכנסת הישראלית הצעת החלטה על סדר היום הקוראת ל"החלת הריבונות" על הגדה המערבית. למרות שההצעה נושאת אופי סמלי במהותה, היא סוללת את הדרך לדיון רחב יותר במליאת הכנסת או בוועדותיה בנוגע לסיפוח הגדה.

הטקסט המתורגם:

באמצע ערפל המלחמה וההרס הכולל בעזה, הגביר הקואליציה הימנית הקיצונית בישראל את מאמציו לספח את הגדה המערבית לישראל.

רק לפני מספר ימים, אישרה הכנסת הישראלית הצעת החלטה על סדר היום הקוראת ל"החלת הריבונות" על הגדה המערבית. אף שהצעה זו נושאת אופי סמלי, היא פותחת את הדלת לדיון רחב יותר במליאת הכנסת או בוועדותיה בנושא סיפוח הגדה.

מי שיזמו את ההצעה הם חברי כנסת כמו שמחה רוטמן (הציונות הדתית), מאדריכלי המעבר של ישראל ממדינה חילונית ודמוקרטית לאוטוקרטיה יהודית; עודד פורר (ישראל ביתנו), ציוני רוויזיוניסטי קיצוני; לימור סון הר-מלך (עוצמה יהודית), קיצונית כהניסטית שידועה באמירתה "להרוג את הערבים"; ודן אילוז (הליכוד), תומך נלהב של ניאו-ליברליזם יהודי, יליד קנדה.

הצעת ההחלטה אושרה ברוב של 71 מול 13. לאחר ההצבעה, אמר אילוז: "המסר ברור וחד משמעי: יהודה ושומרון אינן קלף מיקוח. הגיע זמן הריבונות."

ישראל מחזיקה בשטחים הפלסטיניים מאז מלחמת ששת הימים בשנת 1967 – הכיבוש הצבאי הארוך ביותר בהיסטוריה המודרנית. לאחר חורבן רצועת עזה וניסיונות לטיהור אתני שם, משתנה הסטטוס קוו בגדה המערבית שמאוחדת בהדרגה לישראל.

כפי שהראיתי בספרי "נפילת ישראל", ההתרחבות הזו היא תהליך היסטורי. בראשית המאה ה-20, לפני המנדט הבריטי, למעלה מתשעים אחוז מאוכלוסיית פלסטין היו ערבים. גם כיום, 85% מתושבי הגדה המערבית הם ערבים, לעומת 15% יהודים בלבד. לכן, "ישראל הריבונית" שנתניהו תומך בה מבוססת על טיהור אתני – מה שמסביר את התפרצות האלימות נגד ערבים פלסטינים באזור.

מהכיבוש לסיפוח הבלתי חוקי

בית הדין הבינלאומי לצדק, העצרת הכללית של האו"ם, מועצת הביטחון ורוב הקהילה הבינלאומית רואים בישראל ככוח כובש. אך ישראל דוחה את ההגדרה הזו בטענה שהגדה המערבית איננה "שטח כבוש" לפי החוק הבינלאומי.

בפרשנות האבסורדית הזו, ישראל טוענת שהגדה היא "שטח במחלוקת", משום שהריבון הקודם (ירדן) לא החזיק בתביעה בינלאומית מוכרת. בעקבות קריסת האימפריה העות'מאנית לאחר מלחמת העולם הראשונה וסיום המנדט הבריטי ב-1948, טוענת ישראל שלאף גורם בינלאומי אין זכות משפטית טובה יותר משלה על הגדה.

אולם המשפט הבינלאומי, ובמיוחד אמנת ז'נבה הרביעית, קובע במפורש ש"כוח כובש אינו רשאי להעביר חלקים מאוכלוסייתו האזרחית לשטחים שכבש".

הדעה הרווחת בקהילה הבינלאומית שיקפה את העובדה הזו במשך עשורים. אחת ממניעי המלחמה בעזה אולי הייתה העלייה בביקורת הבינלאומית על מדיניות ישראל בגדה, עוד לפני 7 באוקטובר. בדצמבר 2022, ביקשה העצרת הכללית של האו"ם חוות דעת מייעצת מבית הדין הבינלאומי לצדק על המצב המשפטי והשלכות השליטה הישראלית בשטחים הפלסטיניים הכבושים – מה שיצר מתיחות משפטית סביב הגדרת הסיפוח.

העצרת הכללית דנה בשני סיווגים לשלטון הישראלי: סיפוח וכיבוש בלתי חוקי. אך מה נחשב סיפוח? האם ישראל כבר סיפחה בפועל את הגדה, או שמא שליטתה הארוכה לא חצתה עדיין את סף הסיפוח הרשמי?

ייתכן שבשל כך פעל הימין המשיחי במהירות לאחר ניצחונו בבחירות בתחילת 2023. יצירת "עובדות בשטח" הייתה תמיד טקטיקה קלאסית עוד מתקופת בן-גוריון.

יוזמת סמוטריץ' וברכת נתניהו

מי שהוביל את תכנית הסיפוח בממשלה הימנית הקיצונית של ישראל הוא בצלאל סמוטריץ', שר האוצר והביטחון בממשלת נתניהו. כמו מתנחלים קיצוניים אחרים, גם סמוטריץ' מתגורר בגדה המערבית – דבר האסור לפי החוק הבינלאומי.

כראש מפלגת הציונות הדתית, הוא גרר מפלגה שהייתה פעם מתונה לעבר הקצנה משיחית ואידאולוגיות של עליונות יהודית. סמוטריץ', שמתאר את עצמו כ"פשיסט" ו"גזען", תומך בהרחבת ההתנחלויות ומתנגד להקמת מדינה פלסטינית – כל זאת תוך הסתמכות על סיוע צבאי מארה"ב וכספי תרומות מארגונים יהודיים קיצוניים בארה"ב.

בסתיו 2017, צולם סמוטריץ' לצד שגריר ארה"ב בתקופת טראמפ, דייוויד פרידמן – ציוני רוויזיוניסטי קיצוני – בתמונה שסימלה את שיתוף הפעולה בין הזרמים.

כאשר מינה אותו נתניהו לשר ומסר לו תיקים אסטרטגיים, הוא למעשה "הכניס את השועל ללול התרנגולות". כסגן שר עם סמכויות בשטחים הפלסטיניים, הוביל סמוטריץ' את מהלך הסיפוח בהדרגה: תחילה באמצעות יצירת עובדות בשטח, לאחר מכן באמצעות חוק.

ב-2020, הייתה ממשל טראמפ מוכנה לאפשר לישראל לספח 85% מהגדה ולהותיר 15% בלבד לפלסטינים. אך הימין המשיחי לא הסתפק בכך – הוא דרש "ריבונות מלאה".

למרות שהמשפט הבינלאומי אוסר סיפוח באופן חד משמעי, העדר הגדרה מדויקת מקשה על קביעה חד משמעית. בכל מקרה, הצהרה רשמית מצד המדינה הספחת מספיקה להכרה חוקית.

מהסיפוח בפועל לסיפוח החוקי

כאשר הציג סמוטריץ' את תוכניתו בפברואר 2023, הזהירו משפטנים ישראלים כי העברת סמכויות מהצבא משמעה סיפוח חוקי. משום שסיפוח בפועל (de facto) יכול להפוך לסיפוח חוקי (de jure) בלי צורך בהכרזה רשמית, רק על ידי שינוי המציאות בשטח.

אך מאחר שהכרזה כזו הייתה מעוררת תגובה בינלאומית חריפה – אולי גם מוושינגטון – בחר הימין המשיחי לנצל את כלים של "הדמוקרטיה הישראלית" כדי לערער את המצב הקיים. ערפל המלחמה בעזה סייע לטשטש את מינויי סמוטריץ' החדשים, שמטרתם לשלב את הגדה בתוך "ישראל שלפני 1967".

למרות שהממשל של ביידן הכריז על התנגדותו למדיניות הסיפוח, הוא התעלם מהצעדים המנהליים של סמוטריץ', בנימוק שאלו "עניינים פנימיים של ישראל". בשנת בחירות, ובצל המלחמה בעזה, בחר ממשל ביידן לעצום עין – הגדה לא הייתה עדיפות עבורו.

בממשל טראמפ, לעומת זאת, הגדה המערבית והנושא הפלסטיני נחשבו שוליים. בצוות של טראמפ, יש הרואים בהרס עזה וסיפוח הגדה עובדה קיימת, ואחרים רואים בהם "ברכה אלוהית" – אבל כולם נהנים מתמיכת הלובי הישראלי.

מימון אמריקאי קיצוני

ענייני האזרחים בגדה נוהלו בעבר על ידי "המינהל האזרחי" הכפוף לצה"ל. למפלגת הציונות הדתית הפרו-מתנחלים לא היה שליטה ישירה על הגוף הזה – אך הם מצאו פרצה.

באפריל 2024, מינה סמוטריץ' את מקורבו האידיאולוגי הלל רות' כסגן ראש המינהל האזרחי, אחראי על יישום חוקי בנייה בהתנחלויות ובמאחזים.

רות' התחנך בישיבה קיצונית בהתנחלות יצהר, הידועה כבסיס לפעולות תג מחיר נגד פלסטינים. לאחר מכן, הפך לפעיל בארגון "חננו", שמספק סיוע משפטי למתנחלים המעורבים בפשעי שנאה נגד ערבים, כולל איתמר בן גביר.

חצי מתקציב "חננו" מגיע מארה"ב, דרך קרנות כמו "הקרן המרכזית לישראל" ועמותות ימין קיצוני שממומנות על ידי חברת טקסטיל בבעלות משפחת מרקוס ממנהטן.

כיצד נכבשה שליטת הצבא על ידי סמוטריץ' והמתנחלים

במאי 2024, חתם אלוף פיקוד המרכז יהודה פוקס על צו המתיר לראש המינהל האזרחי להעביר סמכויות לסגן החדש – רות'. בצעד זה, הועבר ניהול הגדה בפועל מהממשל הצבאי לידי ממשל אזרחי בראשות סמוטריץ' בתוך משרד הביטחון.

בפגישה עם מתנחלים, אמר סמוטריץ': "הקמת מנגנון אזרחי נפרד תהיה קלה יותר לעיכול בזירה הבינלאומית – כדי שלא יגידו שאנחנו מבצעים כאן סיפוח."

זה גם היה מהלך של נקמה. בפברואר 2023, הותקפה העיירה הפלסטינית חווארה על ידי מאות מתנחלים ששרפו בתים וחנויות – תוצאה: הרוג פלסטיני ומאות פצועים. פוקס תיאר את המתקפה כ"טבח בידי פורעי חוק" – ושימש במונח "פוגרום".

בהמשך, הפך פוקס למטרה לאיום חיסול מצד מתנחלים קיצונים, לפי השב"כ.

המערכת החדשה מאפשרת לרות' להאיץ אישורי בנייה בהתנחלויות ולמנוע אכיפה נגד בנייה בלתי חוקית. כך קיבלו סמוטריץ', רות' והמתנחלים שליטה בפועל על העמקת ההתנחלויות בגדה.

כעת, פורעי החוק הם אלה ששולטים בגדה – שכבר "יהודה" מזמן.

הגדה ועזה: יהודה, שומרון ועזה

המעבר מהכיבוש לסיפוח מתרחש לעיני העולם שמתעלם. אך מעבר לכך, מתרחש שינוי מבני עמוק.

מנקודת מבטו של הימין המשיחי, יש קשר בין "חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי" (2018), ניסיונות "הרפורמה המשפטית" שעוררו הפגנות המוניות מאז 2023, מלחמת עזה, והשינויים המנהליים בגדה מאז 2024.

כל הצעדים הללו חולקים מטרה אחת: ניצול הרגע ההיסטורי לסיפוח הגדה ועזה – או כפי שממשלת נתניהו מכנה אותן: יהודה, שומרון ועזה.

אז למה לדבר על "פתרון שתי המדינות" אם ניתן לטהר את השטחים הכבושים אתנית ולספח את הגדה לישראל בפועל?

זו "החזון" של הימין המשיחי בישראל: לגרש את האויב או להשמידו. לחסל את הבעיה מהשורש.


סופר: אל חנאדק




לוח שנה