ב-13 ביוני 2025 פרץ עימות צבאי ישיר ובלתי-מוכר בין איראן לישראל, שמהווה פסגתית דרמטית במסלול הסכסוך בין הצדדים. חרף קיצורו, גל ההתקפות הותיר פגיעה משמעותית הן ברמה הצבאית והן באזרחית, והניב השלכות אסטרטגיות ארוכות טווח.
בצד האנושי והביטחוני נרשמה פגיעה חריפה באיראן, בעיקר בגלל אובדן כמות חשובה של בכירים צבאיים ומדענים גרעיניים. עם זאת, ישראל עצמה ספגה נזק כלכלי-חברתי כבד: תחומים אסטרטגיים בשוק המקומי הופסקו, דירוג המשק ירד, והלחץ על החברה הפנימית גבר בעקבות שיבוש שגרת החיים, סגרים, חשש ומפגעים פסיכולוגיים.
שיבוש הכלכלה היומיומית:
המחיר ההערכה הוא כ־1.5 מיליארד ש"ח ביום עקב שיבושי המלחמה, לפי סגן מנכ"ל הכלכלה בהסתדרות.
נזק תשתיתי:
רק נזקי מכון ויצמן נאמדו בסך של כ-2 מיליארד ש"ח.
ממקורות חיוניים כגון בז"ן (חיפה), חברת החשמל באשדוד, ומתקנים בתל־אביב־באר שבע הושמדו חלקית או רבה.
רעחובות, מרכזים רפואיים ובתי חולים נפגעו קשות—יותר מ-25 מבנים נהרסו וסומנו להריסה מוחלטת.
נזק לרכוש פרטי:
תקיפה של בתים, רכב ותכולתם הוערכה בכ־3 מיליארד ש"ח ללא חשבון נזק עקיף.
מאז תחילת המבצע נפתחו כ-40,000 תביעות פיצוי.
הוצאות הממשלה לפיצויים:
נזק ישיר ועקיף כולל מוערך ב־670 מיליון דולר, ככל הנראה אף הרבה יותר—עד ל־5 מיליארד ש"ח.
מצב המערכת הכלכלית והפיננסית:
בורסה בתל־אביב רשמה נפילות חדות במיוחד במגזרים כגון תיירות, בנקים, תחבורה ומימון.
מדד ת"א 35 ירד ב־12% תוך שבוע (10–17 יוני), הפסדים של מעל 5 מיליארד דולר.
השקל איבד כ־3% מערכו: תוספת ביקוש למט"ח ולזהב.
הריביות על אג"ח ממשלתיות עלו עקב שימוע סיכונים אמיתיים.
שוק צופה גירעון של מעל 6% מן התמ"ג (לעומת תקרה של 4.9%), וסוכנות “סטנדרד אנד פור'ס” הנמיכה את דירוג האשראי של ישראל.
גירעונות תקציביים חוזרים ועומסי חוב ממשלתיים פוגעים ביכולתה של המדינה להתמודד עם אירועים עתידיים.
שיבוש ענף התיירות והאוויר: עצירת טיסות, סגירת שדה־התעופה בן־גוריון, והידוק הציר הגאוגרפי של 6 מיליון תושבים.
השבתת טכנולוגיה והשקעות:
דחיית השקת סטארט־אפים רבים ומיתון בהשקעות זרות.
הפסד יומי מייצור גז – מעל 300 מיליון ש"ח בשבוע.
פגיעה ב–SMB ושירותים:
עסקים קטנים כמו מסעדות וגופים שירותיים נתקעו; אירועים מבוטלים.
מערכות הגנה והתקפה:
עלות פעולה של "כיפת ברזל" (700 אלף דולר) ואפאג' מבוסס "Arrow 2" (3 מיליון דולר) ו-"Arrow 3" (4 מיליון דולר), לפי ד"ר יהושע קאליסקי.
הוצאות יומיומיות:
הפעלת מערכות הגנה אווירית – 200 מיליון דולר ליום.
תדלוק ותחמושת – 300 מיליון דולר ליום.
עלות כוללת יומית – כ־1 מיליארד ש"ח ליום לחימה בתוך איראן.
נזק ציוד צבאי:
איבוד שתי טיסות מסוק רחפן.
הפגיעה בכמה מתקנים של צה"ל והמוסד.
עלות כוללת מאובדן כ-40 מיליארד ש"ח (~11 מיליארד דולר).
אובדן בנפש: 29 הרוגים (אזרחים וחיילים), מעל 3,491 פצועים.
נזקי מגורים: 31 אלף מבנים נפגעו; 4 אלף רכבים נהרסו.
עקרות: ~15 אלף מקומות מגורים ריקים.
תביעות פיצוי: 38,700 פונים.
עלות כלכלית בנזק אזרחי: 4.5–5 מיליארד ש"ח.
פגיעה בחינוך: מעל 90% מהכיתות עברו ללמידה מרחוק.
השבתה אווירית: שדה־התעופה נסגר, 150 אלף תקועים בחו"ל.
השלכות פסיכו-חברתיות: עלייה בתחושת הסיכון, קריאה לחזק מבני מקלטים ומערכות הגנה אזרחית, לצד תגובות על אי־היערכות.
עימות זה חשף פער מהותי באופי הנזקים. איראן ספגה שורה של אובדנים ייחודיים אסטרטגיות – חשיפת ראשי מערכת נאטיביים ומבני גרעין – שחידת השפעתם תוכל להתבהר רק עם הזמן. לעומת זאת, ישראל ספגה מהלומות כלכליות־חברתיות חסרות תקדים, שיבשו ליבת תפקודה וסיכנו יציבות מבית. מעבר לכך, ניכר שינוי במשוואת ההרתעה: איראן שילמה מחיר אך ישראל עברה תהליך מבחני – בהיבט התקפי-דיפלומטי ובריאות ציבורית – שגרם לה לשקול מחדש את סוגי ההיערכות להמשך.
המערכה כפתה משוואת הרתעה חדשה: איראן שילמה מחיר צבאי ואסטרטגי אך שרדה והתגברה, בעוד ישראל שילמה מחיר כלכלי-חברתי כבד, ורשויותיה ניצבות מול צורך בהיערכות מחודשת למתכונת עמידות פנימית.
סופר: אל-חנאדק