תקשורת אמריקאית: מצרים נתונה לסחיטה פוליטית ישראלית בתחום האנרגיה

הסכם השלום בין מצרים לישראל לא הצליח למנוע את הסחיטה הישראלית כלפי מצרים בתחום האנרגיה. ישראל, בטענה ל"חששות ביטחוניים", אילצה את חברת שברון להפסיק את הייצור בשדה תמר באופן פתאומי, מה שגרם לירידה חדה ביבוא הגז למצרים. למרות שהפסקות אלו מוסברות רשמית כעבודות תחזוקה, אנליסטים מצרים מפרשים אותן כצורת "סחיטה פוליטית".

לפי דו"ח של מכון Responsible Statecraft, התלות של מצרים באנרגיה הישראלית השפיעה לרעה על חישובי הביטחון הלאומי והמדיניות החוץ של מצרים. בנוסף לכך, המלחמה המתמשכת בעזה הפכה לאיום קיומי על המדינה המצרית, בתוך יוזמה להעברת תושבי עזה לחצי האי סיני. כתוצאה מכך, מצרים מתמודדת עם שילוב של סחיטה גיאופוליטית, שבריריות כלכלית והסלמה במתחים האזוריים.

הטקסט המתורגם של המאמר:

עם התקרבות הקיץ החם, מצרים שוב מוצאת את עצמה בתוך מציאות מדאיגה: המאבק השנתי על גז טבעי. דיווחים אחרונים מציגים תמונה מדאיגה לעתיד: אספקת הגז התעשייתי למגזרים חיוניים כמו פטרוכימיה ודשנים ירדה בחדות, עד 50% בחלק מהמקרים. הסיבה הישירה: תחזוקה תקופתית בשדה לווייתן הישראלי הענק, שהובילה לירידה משמעותית ביבוא. אבל זו רק הסימפטום האחרון למחלה עמוקה יותר. מצרים, שבעבר נחשבה למוקד אנרגיה עולה, נפלה למלכודת תלות מסוכנת, כאשר אפשרויות הביטחון הלאומי והמדיניות החוץ שלה נעשו מוגבלות יותר ויותר בשל ההסתמכות המובכת שלה על הגז הישראלי.

שנים רבות הרגיעה ממשלת מצרים את עמה ואת העולם בעושר אנרגיה מתקרב. גילוי שדה הגז הענק "זור" בשנת 2015, שתואר כגדול ביותר בים התיכון, הוצג כהתחלה של עידן חדש. עד שנת 2018, כאשר החלה הפקת שדה זור, הכריז הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי שמצרים "השיגה את היעד", והבטיח עצמאות אנרגטית ואף הפיכה ליצואנית גז אזורית. החזון היה שמצרים, שהייתה בעבר יבואנית, תנצל את מיקומה האסטרטגי ואת מתקני ההנזלה שלה כדי להפוך לצינור מרכזי להזרמת גז ממזרח הים התיכון לאירופה.

מיליארדים הושקעו בתחנות כוח חדשות, מה שהגביר את התלות של המדינה בגז לייצור חשמל, אשר מהווה כיום שיעור מדהים של 60% מכלל צריכתה.

אולם, כמו במיזמים שאפתניים רבים באזור, חלום שפע הגז המקומי החל להתפוגג. לאחר שלוש שנים בלבד משיאו, תפוקת שדה זור ירדה בצורה מדאיגה. מומחים מציינים כעת כי עתודות שדה זור הניתנות להפקה עלולות להיות נמוכות בהרבה מההערכות הראשוניות. יתר על כן, כפי שמציין מומחה האנרגיה המצרי חאלד פואד, "אובדן הסבלנות" של ההנהגה הפוליטית להאיץ את ההפקה כדי להשיג רווחים כלכליים מהירים – במיוחד כדי לנצל את הביקוש האירופי לנוכח המלחמה הרוסית-אוקראינית – הוביל לבעיות טכניות ונזקים לבארות.

הניהול הפנימי הכושל מחמיר את המחסור הכרוני של מצרים במטבע חוץ, בנוסף לחובות של מיליארדי דולרים שחייבת המדינה לחברות הנפט והגז העולמיות.

בעיות כלכליות אלו הובילו לצמצום בהשקעות החיוניות בחיפושים חדשים ובתחזוקת השדות הקיימים, מה שהוביל בפועל לחניקת הייצור המקומי. כתוצאה מכך, עד שנת 2023, חזרה מצרים במידה רבה להיות יבואנית נטו של גז טבעי – שינוי חד שהביא לאובדן של למעלה מ-10 מיליארד דולר מהעודף הקצר שהיה לה רק שנה קודם לכן. בשנת 2024, גז ישראלי היווה 72% מכלל יבוא הגז של מצרים. תלות גוברת זו הפכה – אולי באופן בלתי נמנע – את העסקאות המסחריות לכלי לחץ עצום.

החולשה של הסדר זה נחשפה לאחר פרוץ המלחמה בין ישראל לחמאס באוקטובר 2023. ישראל, בטענה ל"חששות ביטחוניים", אילצה את חברת שברון, המפעילה של שדה תמר, לעצור בפתאומיות את הייצור, מה שגרם לירידה חדה ביבוא למצרים. זו הייתה הפסקה ראשונה בסדרה של הפסקות, כאשר הפסקה משמעותית נוספת התרחשה במאי השנה. אף שהסיבות הרשמיות להפסקות הן עבודות תחזוקה, אנליסטים מצרים מפרשים אותן באופן נרחב כצורת "סחיטה" פוליטית, במיוחד על רקע ההסלמה במתחים הפוליטיים עקב מלחמת עזה.

תלות זו באנרגיה השפיעה לרעה על שיקולי הביטחון הלאומי והמדיניות החוץ של מצרים, בעיקר בכל הנוגע לעימות בעזה. מבחינת קהיר, המלחמה המתנהלת בגבולה מהווה איום קיומי, על רקע קריאות מתמשכות מצד דמויות כמו הנשיא האמריקני לשעבר דונלד טראמפ וחוגי ימין קיצוני בממשלת ישראל להעברת תושבי עזה לסיני.

אפשרות זו, שמהווה "קו אדום" למצרים, נדחית בתוקף על ידי קהיר, שרואה בניסיונה הפעיל של ישראל לדחוק את תושבי עזה לעבר הגבול המצרי מהלך מכוון שמטרתו לחסל את האפשרות למדינה פלסטינית עתידית. מעבר להשלכות הפוליטיות לקהיר אם תתממש, צעד כזה יגרום לעקירת יותר ממיליון תושבים מעזה, כולל לוחמי חמאס, אל תוך שטח מצרים, מה שעלול להפוך את סיני לאזור סכסוך תנודתי.

האיזור התאושש רק לאחרונה מקמפיין יקר וממושך שנמשך מעל עשור נגד קיצונים, שבו חמאס סיפקה, לפרקים, סיוע סמוי לקבוצות אלה. פוטנציאל אי-היציבות המחודש עלול לעלות על השיאים הקודמים. נוסף על כך, גל העקירה ההמונית יגביר את הביקוש המקומי לאנרגיה במצרים, שכבר מצויה תחת לחץ כתוצאה מהגעת יותר מ-1.2 מיליון פליטים סודנים מאז פרוץ המלחמה בסודן באפריל 2023, לפי הערכות הממשלה.

יתרה מכך, החולשה הכלכלית והאנרגטית של מצרים מגבילה את מרחב התמרון שלה. היעדר שגריר מצרי חדש בתל אביב, צעד סימבולי במחאה על המתקפה הישראלית על עזה, מסתיר אמת עמוקה יותר: תלותה של קהיר באנרגיה מישראל פוגעת קשות ביכולתה לממש השפעה מהותית על הטרגדיה המתמשכת.

נוכח הלחצים העצומים הללו, מצרים אינה יכולה להרשות לעצמה לעורר עימות ישיר שעלול לסכן את ביטחונה הלאומי, אספקת האנרגיה שלה או הסיוע החוץ החיוני שהיא מקבלת, אשר הוזר היסטורית על ידי ארצות הברית כתמיכה ישירה בהסכם השלום מ-1979 עם ישראל. תחת זאת, קהיר נשענת על שילוב של עמדות צבאיות, יוזמות דיפלומטיות ובריתות אזוריות כדי להגיב לצעדי ישראל – תוך שמירה קפדנית שלא לחצות את הקו שעלול להוביל לתגובה קשה או לערעור רחב יותר של היציבות.