ניו יורק טיימס: שליטים ערבים מדכאים הפגנות נזעמות על עזה

מאמר זה, מתפרסם על ידי העיתון האמריקאי "הניו יורק טיימס". הוא מגלה כי ברחבי העולם הערבי פרצו הפגנות עקב המלחמה וישראל, וגרמו לרגשות עצב וכעס. המאמר מדגיש כי הרשויות הערביות חוששות מהאפשרות שהכעס הזה יפנה נגדן, שכן חלק מהמדינות אף רואות בהבעת רגשות פרו-פלסטיניים בפומבי כסיכון למעצר. בנוסף, המאמר מזהה את מצרים, ירדן ומרוקו כמדינות המעורבות בהסכמי נורמליזציה וכניעה, מה שמצביע על סכסוכים אפשריים בין שליטים לעם ביחס ליחסיהם עם הישות הכובשת. ראוי להזכיר שמרוקו לא הייתה מעורבת במלחמה עם הישות מלכתחילה.

בדומה לממשלות אחרות במזרח התיכון, מצרים הייתה קולנית לגבי עמדתה לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני. מצרים מגנה בעקביות את ישראל על פעולותיה בעזה ומציגה את תפקידה כמקור הסיוע העיקרי לשטחים הנצורים באמצעות שידור תמונות של משאיות סיוע הממתינות לחצות לעזה.

עם זאת, מוקדם יותר החודש במרכז קהיר, כאשר מאות בני אדם התאספו כדי להפגין תמיכה בעזה, כוחות הביטחון המצריים התערבו במהירות ועצרו 14 מפגינים, כפי שדווח על ידי עורכי דינם. בנוסף, באוקטובר, הממשלה תיזמרה צעדות פרו-פלסטיניות, אך אנשים רבים נתפסו גם במקומות אלה בשל קריאת סיסמאות שביקרו את הממשלה. לדברי נציגיהם המשפטיים, יותר מ-50 מהאנשים הללו נותרו כלואים.

דפוס זה חזר על עצמו באזור מאז שישראל יזמה מלחמה בת שישה חודשים בעזה בתגובה למתקפה של חמאס: אזרחים ערבים מביעים עצב וכעס על המצב בעזה, מה שמוביל לא פעם לדיכוי רשמי כשהם מופנים כלפי שליטיהם. במדינות מסוימות, הצגת תמיכה בפלסטינים בפומבי עלולה לגרום למעצר.

כמה ממשלות בעולם הערבי פיגרו בעמידה בדרישות העם שלהן להזדמנויות כלכליות וחירויות פוליטיות. כתוצאה מכך גברה הטינה כלפי יחסיהם עם ישראל וארצות הברית. המלחמה האחרונה בעזה רק העצימה את הפער הזה, והרחיקה עוד יותר את השליטים מהנשלטים.

מרוקו מעמידה לדין כיום אנשים רבים שנעצרו במהלך הפגנות פרו-פלסטיניות או בגין פרסום תוכן קריטי ברשתות החברתיות בנוגע לקשרים האחרונים של הממלכה עם ישראל. בסעודיה ובאיחוד האמירויות הערביות, שם מבקשים וכבר נוצרים יחסים דיפלומטיים עם ישראל, הרשויות פוגעות בכל צורה של התנגדות, מה שגורם לפחד בקרב הציבור להביע את דעתם בנושא.

לפי אמנסטי אינטרנשיונל, ממשלת ירדן, הנקרעת בין אוכלוסייתה הפלסטינית ברובה לבין קשריה החזקים עם ישראל וארצות הברית, עצרה יותר מ-1,500 אנשים מאז תחילת אוקטובר. נתון זה כולל כ-500 אנשים שנעצרו בחודש מרץ במהלך הפגנות גדולות שנערכו מחוץ לשגרירות ישראל בעמאן.

מאוחר יותר, פייסל פאיז, יושב ראש הסנאט הירדני, הצהיר כי ארצו לא תסבול את הפיכתן של הפגנות והפגנות לבמות להמרדה.

משטרים אוטוריטריים ערביים מתירים לעתים רחוקות התנגדות, אך המצב סביב הנושא הפלסטיני מורכב במיוחד.

פעילים ערבים מחברים את המאבק לצדק עבור הפלסטינים, מטרה המפגישה ערבים מרקעים פוליטיים שונים החל ממרקש ועד בגדד, עם החתירה להגדלת הזכויות והחירויות במדינותיהם שלהם במשך שנים רבות. הם תופסים את ישראל כמייצגת את המעצמות הסמכותיות והקולוניאליות שהפריעו להתפתחות החברות שלהן.

עבדול רחמן סולטאן, כוויתי בן 36 שמשתתף בשבתות כדי לתמוך בעניין הפלסטיני מתחילת המלחמה, הצהיר כי הסבל של העם הפלסטיני מדגים את הנושא הבסיסי לערבים ברחבי העולם, והדגיש את העריצות כשורש בְּעָיָה.

בתחילה, כווית חוותה כמה התכנסויות, אך מערכת יחסים זו מהווה סיכונים עבור ממשלות ערביות מסוימות. דגלי פלסטין נראו תכופות במהלך הפגנות האביב הערבי שהתרחשו ברחבי האזור בשנת 2011. במצרים, הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי, המכהן בשלטון מאז 2013, פצח בהפגנות ובהתנגדות, והותיר את הרשויות ערניות לכל אקטיביזם שעלול להתעורר. הם מוכנים לפעול במהירות.

נביה ג'נאדי, עורכת דין בת 30 לזכויות אדם המייצגת את 14 הפעילים שנעצרו בהפגנות ה-3 באפריל בקהיר, הביעה דאגה שאחרי שהפגינו היום למען פלסטין, הם עלולים למחות נגד הנשיא מחר.

מהינור אל-מסרי, עורך דין לזכויות אדם שהשתתף במחאה, הביע כי המסר המועבר הוא שאנשים לא צריכים להעז אפילו לקוות למראית עין של חופש או דמוקרטיה, ושאין לזכות באמון ואז להמשיך לעשות דרישות גדולות יותר.

לדברי הפעיל המצרי הידוע אחמד דומא, גב' אל-מסרי, יחד עם 10 מפגינים נוספים, נעצרו במהלך מחאת סולידריות קטנה יותר מחוץ למשרדי האו"ם בקהיר ביום שלישי שעבר. לאחר מכן הם שוחררו.

במהלך ראיונות שנערכו במצרים, מרוקו ומדינות המפרץ הערביות, כמו ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות, בחריין, עומאן וכווית, אזרחים רבים הביעו דעות נחרצות לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הם ראו בעניין הפלסטיני מאבק לצדק וראו בישראל סמל של דיכוי. חלקם אף מתחו ביקורת על שליטיהם על יחסיהם עם ישראל.

לאחר שבחריין, מרוקו ואיחוד האמירויות הערביות הסכימו לנרמל את היחסים עם ישראל, ועם גם סעודיה נקטה צעדים לקראת גישה דומה, המלחמה עוררה כעס במדינות אלו, לא רק כלפי ישראל אלא גם כלפי מנהיגים ערבים שהיו מוכנים לעשות זאת. לשתף איתו פעולה.

"אם אתה מוכן למכור את זה, תמכור את האנשים האלה - תמכור את עצמך - מה הלאה? מה עוד יש למכור?" לאור התיעוד של רשויות איחוד האמירויות שהענישו מתנגדים, יותר מ-20 סאלם, אמירטי בן 20, ביקש להשתמש בשמו האמצעי.

ממשלות, שהתקשרו בהסכמים עם ישראל, רואות לעתים קרובות בהחלטה זו התקדמות לקראת טיפוח דיאלוג אזורי וקידום סובלנות בין-דתית. ממשלת איחוד האמירויות הדגישה את המשמעות של שמירה על יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל בתקופות מאתגרות, כפי שנאמר בהודעתם ל"ניו יורק טיימס" בפברואר.

עם זאת, בשל העוינות או האדישות כלפי ישראל בקרב האוכלוסייה הערבית הרחבה יותר, קיים קשר ברור ומהותי בין סמכותיות לבין מעשה החתימה על הסכמים אלה, לדברי מארק לינץ', פרופסור למדעי המדינה המתמחה במזרח התיכון בג'ורג' וושינגטון. אוּנִיבֶרְסִיטָה.

הרושם מתחזק על ידי העובדה שמדינות ערביות רבות במפרץ השתמשו בכלי מעקב ישראליים כדי לפקח על המבקרים בהן.