23:36 זמן קודס הכבושה
בעיצומו של מאבק פוליטי פנימי ובידוד בינלאומי גובר, החליט ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו למנות את האלוף דוד זיני לראש השב"כ החדש – צעד שלא עבר בשקט כפי שרצה. היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, הגדירה את המינוי כ"בלתי חוקי", בהתבסס על ניגוד עניינים ברור, שכן זיני יעמוד בראש גוף שחוקר תיקים הנוגעים ישירות למעגל הקרוב של נתניהו. אך צעד זה איננו רק מחלוקת משפטית, אלא חושף אסטרטגיה פוליטית מורכבת יותר החורגת מהרצון לשלוט בגוף ביטחוני.
כבר שנים שנתניהו נמצא בעימות מתמשך עם מערכת המשפט, אך מאז ה-7 באוקטובר 2023, עם תחילת המלחמה בעזה, התרחבה החזית לעימותים עם מוסדות ורמות שונות בתוך ישראל. המלחמה סיפקה לממשלה עילה להרחבת סמכויות, ונתנה לנתניהו מרחב תמרון נרחב להפעיל את מערכות הביטחון לפי שיקוליו, לרוב באופן חד-צדדי. מינוי ראש השב"כ החדש בהקשר הזה נתפס כאתגר ישיר לבית המשפט העליון, שכבר קבע בעבר כי פיטורי קודמו, רונן בר, היו בלתי חוקיים.
בהרב-מיארה מבססת את עמדתה על שני טיעונים עיקריים: הראשון, שלנתניהו, המעורב פוליטית ואישית בתיקים שמנוהלים על ידי השב"כ, אין סמכות חוקית למנות את ראש השירות; והשני, שההחלטה מפרה באופן ישיר את הנחיות בית המשפט העליון – מה שנחשב לתקדים מסוכן במערכת המשפט הישראלית. בכך הפך המינוי ממחלוקת מוסדית למבחן של יכולת מערכת המשפט לעמוד מול רשות מבצעת שפועלת תוך התעלמות מביקורת.
תגובת השרים בממשלה חשפה את המניעים האמיתיים מאחורי המינוי. שר התקשורת, שלמה קרעי, לא דיבר על כישורים מקצועיים או צורך ביטחוני, אלא טען שמניעת המינוי מנתניהו "פוגעת בביטחון המדינה", וקרא לפיטורי היועצת המשפטית. שר המורשת, עמיחי אליהו, תקף את "הביורוקרטיה המשפטית" בנאום שמבטא את הקו הקבוע של ממשלת הימין הקיצוני בהפיכת מערכת המשפט לאויב פנימי.
מנגד, ההצהרות הללו אינן מבטאות רק התנגדות לפיקוח משפטי – הן חושפות את כוונת הממשלה לנצל את מצב המלחמה כדי לחסל את מתנגדיה בתוך מוסדות המדינה. המינוי בעיתוי הרגיש הזה אינו מנותק ממאמציו של נתניהו להגן על עצמו פוליטית ומשפטית.
משקיפים בזירה הפנימית בישראל סבורים כי המלחמה שנמשכת כבר למעלה משנה וחצי אינה עוד רק מאבק צבאי, אלא הפכה למטריה פוליטית להארכת כהונתו של נתניהו. לאור שחיקת התמיכה הציבורית בו, גידול הביקורת בממסד הביטחוני והדיון הגובר על "היום שאחרי" בעזה, נראה כי הארכת המלחמה הפכה לאופציה אסטרטגית עבור ראש הממשלה.
מינויו של זיני, בהקשר זה, מעניק לנתניהו שותף ביטחוני שמתואם יותר עם סדר יומו הפוליטי. מראש השב"כ הבא לא נדרש רק תפקוד ביטחוני – עליו להשתלב גם ברשת הנאמנות הפוליטית שראש הממשלה שואף להרחיב, גם בתוך גופים שאמורים להיות עצמאיים.
הסכנה איננה רק במינוי לא חוקי, אלא בהשלכות ארוכות הטווח על מוסדות המדינה. הניסיון להכפיף את השב"כ לשיקולים פוליטיים מערער את אחד מקווי ההגנה האחרונים של הסדר המוסדי בישראל. אם המינוי הזה יאושר, המסר יהיה ברור: גם הגופים הרגישים ביותר כפופים כעת למדד הנאמנות האישית.
השחיקה באמון הציבורי במוסדות אינה נעצרת בשב"כ. קדמו לה ניסיונות לרסן את בג"ץ, מתקפות חוזרות על התקשורת, ורדיפה של מה שמכונה "החברה האזרחית" – מה שהוביל פרשנים לקבוע כי ישראל מתקדמת באופן עקבי לעבר שלטון יחיד. כך למשל טען העיתונאי נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות".
מינויו של דוד זיני אינו רק החלטה אדמיניסטרטיבית או מחלוקת פנים-מוסדית – זהו רגע שחושף את מהות המאבק על זהותה של המערכת הפוליטית בישראל. בין אלה המגינים על עצמאות מערכת המשפט לבין אלה המבקשים לחסן את הרשות המבצעת מפני כל ביקורת, ישראל ניצבת בצומת מסוכן.
ובעוד העולם עוסק בפשעי המלחמה בעזה, מתרחש מעברו השני של המתרס מאבק פנימי לא פחות הרה גורל, שעלול להשפיע עמוקות על אופייה של מדינת ישראל – ואולי גם על עתידו של בנימין נתניהו עצמו.
