ריאד וטהראן: ההתקרבות שהפילה את המצור על איראן

הביקור שערך שר ההגנה הסעודי, ח׳אלד בן סלמאן, בטהראן באפריל, מהווה התפתחות חשובה לאחר שהיחסים בין סעודיה לאיראן נכנסו לשלב חדש בעקבות סדרת מגעים בין שתי המדינות בתקופה האחרונה.
על פי מחקר של המכון למחקרי ביטחון לאומי בישראל, "הביקור מתקיים על רקע שיחות בין איראן לארצות הברית במטרה לגבש הסכם בנושא הגרעין, ודיווחים על תקיפה ישראלית ו/או אמריקאית אפשרית על מתקני הגרעין האיראניים". במחקר נטען כי "סעודיה היא שדחפה לחידוש היחסים עם איראן, בעקבות שינוי תפיסתי במדיניות החוץ הסעודית".

לגבי ישראל, קובע המחקר כי "ישראל אינה רואה בעין יפה את התחזקות הקשרים בין איראן לסעודיה, שכן ירושלים מעוניינת בהעמקת בידודה של איראן באזור".
שני מחברי המחקר מוסיפים כי ההסכם "הוכיח את חוסר התוחלת בניסיון להטיל מצור דיפלומטי על טהראן או להקים מחנה עוין לאיראן".

גוף המאמר
על רקע ביקור טראמפ במזרח התיכון: הצצה ל"הפשרה" ביחסים בין טהראן לריאד – והשלכותיה על ישראל
הביקור של שר ההגנה הסעודי, ח׳אלד בן סלמאן, בטהראן באפריל ופגישתו עם המנהיג העליון של איראן, עלי ח׳אמנאי, נועדו לאפשר לסעודיה ולאיראן לחדש את יחסיהן לציון שנתיים להסכם חידוש הקשרים. הביקור התקיים בצל שיחות בין איראן לארצות הברית על הסכם גרעין ודיווחים על כוונה אמריקאית או ישראלית לתקוף את מתקני הגרעין באיראן.
לסעודיה ולאיראן אינטרס משותף לשמור על יחסיהן ולחזקם, אך הרצון של ריאד להתרחק מכל עימות אזורי שעלול לפגוע בה, בולט במיוחד – זאת באמצעות הידוק קשרים עם איראן.

ב־17 באפריל, במהלך חידוש השיחות בין איראן לארה"ב והדיווחים על כוונת ישראל לתקוף, ביקר ח׳אלד בן סלמאן באיראן ונפגש עם המנהיג העליון – לראשונה מאז 2006.
הדיווחים מציינים כי ביקורו של ח׳אלד, אחיו של יורש העצר הסעודי ובפועל שליט הממלכה, נועד להעביר מסר (שתוכנו לא פורסם) מהמלך סלמאן, אביו, למנהיג העליון. הביקור ביטא את מחויבות שתי המדינות להסכם 2023 ששיקם את היחסים ביניהן.

סעודיה היא שיזמה את חידוש הקשרים עם איראן, כחלק מתפנית רחבה במדיניות החוץ של ריאד – שמעבר לעמדה בנושא האיראני. בשלוש השנים הראשונות לשלטונו, נקט מוחמד בן סלמאן בקו שנתפס לעיתים כהרפתקני. אך מאז הוא מאמץ בהדרגה גישה שמרנית יותר, המזכירה את סגנון הממלכה לפני עלייתו.
כיום סעודיה מעדיפה דיפלומטיה על פני עימות מזוין, כדי להתרכז במודרניזציה החברתית והכלכלית ובמשיכת השקעות – לשם כך היא זקוקה ליציבות ולשקט ביטחוני מול יריביה.

בשנת 2023, כאשר נחתם ההסכם בין ערב הסעודית לאיראן, הלכה סעודיה בעקבות איחוד האמירויות וחדשה את יחסיה עם טהראן – לאחר נתק שנגרם בעקבות החרם המפרצי שהובילה ריאד ב־2016. ההסכם נכרת ממקום חולשה, לאחר כישלון הגישה התוקפנית שאימצה סעודיה, ובצל חוסר איזון מובהק בכוח בין המדינות. ההנהגה הסעודית העדיפה גישה דיפלומטית וכלכלית כדרך לרכוש יציבות וביטחון אל מול יריבתה האזורית המרכזית. יתרונה הצבאי של איראן הודגם באופן בולט בהתקפה שביצעה על מתקני נפט סעודיים ב־2019.

למרות שהסעודים לא ציפו שההסכם יביא לסיום ההתערבות האיראנית בזירה הערבית, הפשרה איפשרה למוחמד בן סלמאן להציג עצמו בפני האזור והעולם כ"מבוגר האחראי". ריאד אף תלתה תקוות בכך שסין – שפיקחה על חידוש היחסים ונהנית מהשפעה כלכלית על טהראן – תלחץ על איראן לכבד את ההסכם. זהו שיקול מרכזי בהחלטת סעודיה לתת לסין תפקיד מוביל בגיבוש ההבנות עם איראן.

אך אין מדובר בפיוס עמוק אלא בהתקרבות טקטית. השינוי העיקרי במערכת היחסים נעשה ברמת השיח והפחתת העוינות הפומבית – מתוך הבנה של שני הצדדים שהמצב החדש עדיף על עימות גלוי. בתקופה שאחרי ההסכם ניסתה סעודיה למלא אותו בתוכן כלכלי, כדי להרתיע את איראן מלפגוע באינטרסים שלה. עם זאת, אחרי כשנתיים – אין עדות להשקעות סעודיות באיראן, ומבחינה כלכלית ההסכם לא הניב רווחים ישירים. טהראן שואפת למימוש הפוטנציאל הכלכלי של ההסכם, דבר שעדיין לא התממש.

עבור סעודיה, מדיניות הפשרה נועדה להרחיקה מהעימות האפשרי בין איראן לארה"ב ו/או לישראל – ולהרחיקה מ"קו האש". קיים חשש ממשי בממלכה להיות מטרה לפעולת נקם איראנית במקרה של תקיפה. איראן שואפת למנוע גישה אמריקאית לבסיסים במפרץ. לפי דיווחים, איחוד האמירויות כבר הגבילה פעילות צבאית אמריקאית בשטחה. לא ברור אם בן סלמאן נתן התחייבויות כלשהן בעניין, אך האפשרות נחשבת סבירה.

איראן מצידה מייחסת חשיבות רבה להסכם. עלי ח'אמנאי אמר לשר ההגנה הסעודי: "כפי שאמרתי למלך עבדאללה, אני אומר גם לך: אם אתה מאמין בכך, נוכל לחזק את יחסינו". למרות הפערים האידיאולוגיים העמוקים, ברור שההסכם שירת גם את האינטרס של ההנהגה האיראנית, שבראשה עמד הנשיא איברהים ראיסי. ההשקעה בשמירה על ההסכם ניכרת – כולל ביקורים ותקשורת הדדית בין המנהיגים.

ההסכם עמד במבחנים קשים, בהם ירי טילים איראניים לעבר ישראל והתגובה הישראלית, וכן במערכה מול החות'ים בתימן.
טהראן השיגה הישגים: הזהרת סעודיה מלהיתפס כתומכת במתקפה על איראן, עיכוב תהליך הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה, עלייה במספר עולי הרגל הסעודים למכה והפחתת הלחץ על המיעוט השיעי בסעודיה. ריאד אף מקפידה על קו רך מול החות'ים, כל עוד אינם מפרים את ההסכם.

בתור מרכז העולם הסוני, ההתקרבות הסעודית לאיראן שימשה אור ירוק למדינות סוניות נוספות להעמיק קשרים עם טהראן – וחיזקה את השפעתה בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי שמושבו בריאד.

עבור איראן, ביקור שר ההגנה הסעודי נתפס כסימן לכך שסעודיה מעוניינת להרחיק עצמה מכל פעולה צבאית נגדה. לאור האיומים הישראליים והאמריקאיים, הבטחה סעודית כזו – אם ניתנה – חשובה מאוד מבחינה אסטרטגית ומבצעית.

מאמצי סעודיה לתווך בין איראן לארה"ב מראים על רצונה לפתרון דיפלומטי של הסוגיה הגרעינית ושאיפתה לשמור על נייטרליות. מאידך, יש לציין שההסכם עם סעודיה מגביל את חופש הפעולה האיראני לתגובה במקרה של תקיפה או החרפת הלחץ האמריקאי.

למרות כל זאת, ההסכם לא הניב פריחה כלכלית בין הצדדים – בעיקר בשל הסנקציות על איראן. אך הסכם גרעין עתידי שיבטל חלק מהעיצומים עשוי להוביל להשקעות סעודיות באיראן ולהקמת אזור סחר חופשי בין המדינות. כמו כן, סעודיה עשויה למלא תפקיד חשוב בכל הסכם עתידי, גם בשל עניינה לקדם את תוכנית הגרעין שלה – מה שעלול להיות נקודת מיקוח נוספת מול טהראן.

משמעויות עבור ישראל

בקרוב מאוד יעמוד ההסכם בין ערב הסעודית לאיראן בפני אתגרים גדולים: אפשרות לחתימת הסכמים ביטחוניים בין ארה"ב לסעודיה – שעשויים לכלול אספקת נשק אמריקאי מתקדם ואולי גם פיתוח תוכנית גרעין; המשך המערכה נגד החות'ים בתימן והאפשרות שסעודיה תהפוך למטרה לטילים ולמל"טים שלהם, בצל איומי החות'ים. נוסף על כך, קיימת אפשרות ממשית לתקיפה של מתקני הגרעין באיראן (והתגובה האיראנית עלולה לכלול תקיפת מתקני נפט במפרץ), וגם חידוש שיחות הנורמליזציה בין ישראל לערב הסעודית. כל אלו עלולים להעמיד את שימור ההסכם בין המדינות במבחן. אך לעת עתה, נראה שרק התפתחות חריגה במיוחד תביא את טהראן וריאד לזנוח את ההסכם.

ישראל אינה רואה בעין יפה את התחזקות הקשרים בין איראן לסעודיה. ירושלים שואפת להעמיק את בידודה של איראן באזור ולהקים – גם באמצעות נורמליזציה עם סעודיה – קואליציה של מדינות "פרגמטיות" שתשמש כחיץ נגדה. אולם הסעודים מחזיקים בתפיסת עולם אזורית "מורכבת יותר", שאינה עולה בקנה אחד עם זו של ישראל. בעיני ריאד, אסטרטגיית הפשרה – שבה שחקנים אזוריים מתקרבים ליריביהם תוך ניהול סיכונים – הוכיחה את עצמה. מדינות מפרציות נוספות סבורות כי פשרה אזורית מפחיתה משמעותית את הסיכון שאיראן ושלוחיה יפגעו בהן במהלך עימות בין ישראל לאיראן.

בתנאים מסוימים, גם ישראל תוכל להשתלב בסדר האזורי החדש – משום שריאד אינה רואה סתירה מהותית בשמירה על קשרים עם איראן וישראל במקביל. גם איראן נאלצת לקבל את היחסים בין מדינות המפרץ לישראל, כמו איחוד האמירויות, שמקיימת קשרים קרובים עם טהראן ועם ירושלים גם יחד.

מבחינה פוליטית, ההסכם בין סעודיה לאיראן הוכיח את חוסר התוחלת בניסיון להטיל מצור דיפלומטי על טהראן או לבנות גוש אנטי-איראני באמצעות גיוס מדינות ערב. ההסכם אף שימש פלטפורמה להתקרבות בין איראן למדינות מפרציות נוספות.
על רקע המאמצים של איראן וארה"ב להגיע להסכם גרעין, חשוב להדגיש כי ההתקרבות בין טהראן לריאד מצביעה על כך שערב הסעודית – בניגוד להסכם הגרעין הקודם – תומכת הפעם בפתרון מדיני לסוגיית תוכנית הגרעין האיראנית, ואף עשויה לסייע בקידומו.

בעקבות מדיניות זו, הסיכוי שסעודיה תתמוך או תסייע במתקפה על מתקני הגרעין נמוך מאוד – ואף צפוי שהיא לא תהסס להפעיל לחץ על ארה"ב (ובאמצעותה על ישראל) כדי למנוע מתקפה כזו.