15:58 זמן קודס הכבושה
למרות הדימוי הנפוץ שהציג תמיד את הקשר האמריקאי–ישראלי כ"קשר מיוחד", ואולי אפילו "קדוש", היעדרה של ישראל ממסעו הנוכחי של דונלד טראמפ במפרץ מעלה שאלות מהותיות באשר לטיב הקשר הזה בשלב הנוכחי, ולגבולותיו הפוליטיים, הכלכליים ואפילו האישיים.
מ"בן ברית קרוב" ל"שותף מביך": התזמון לא משרת את הקשר
מסעו של טראמפ מגיע ברגע רגיש שמביך כל מי שמזוהה פומבית עם ישראל. המלחמה בעזה עדיין מסעירה את הזירה הבינלאומית, כשגוברים האישומים נגד תל אביב בביצוע פשעי נגד האנושות. בעוד שממשל ביידן שוקע בהדרגה במעורבות ובהגנה מדינית על ישראל, טראמפ – בניגוד לציפיות – נראה שהחליט לדחות את החיבוק הפומבי לנתניהו למועד אחר.
למרות תמיכתו המוצהרת במלחמה והצהרתו המפורסמת כי "ישלח לישראל כל מה שדרוש לה כדי להשלים את המשימה", התמשכות הלחימה ללא סוף והאיטיות הישראלית בהשגת "הניצחון" עלולות להציב את טראמפ במצב פוליטי מביך, שיקשה עליו לקדם נושאים אסטרטגיים יותר – כמו שיקום עזה בדרך "טראמפית", או חיזוק בריתות כלכליות במפרץ.
האינטרסים תחילה: המפרץ – פלטפורמה לעסקאות, לא נטל של מלחמות
במסע הנוכחי, המפרץ נתפס כפלטפורמה להגברת השקעות והרחבת הנוכחות של ארגון טראמפ בשווקים האזוריים. בין בינה מלאכותית, אנרגיה וכרייה, טראמפ שואף להגדיר מחדש את מעמדו באזור לא רק ככוח צבאי, אלא כמשקיע חוצה גבולות. לעומת זאת, ישראל מהווה כיום נטל מוסרי ופוליטי שקשה להפכו לפלטפורמה עסקית – ובוודאי קשה לשווקו תקשורתית לנוכח הטבח היומי בעזה.
עם הפיכת המפרץ לנקודת זינוק ל"עסקאות המאה", טבעי שטראמפ יימנע מהופעה בזירה של מלחמה פתוחה, שאין לדעת כיצד תסתיים או כיצד יוכל להרוויח ממנה – פוליטית או כלכלית.
מתיחות עם נתניהו: הבדלים בסגנון ובאינטרסים
לפי דיווחים שונים, בהם תחקיר של "NBC News", הקשר בין טראמפ לנתניהו אינו בשיאו. נתניהו זועם על הכרזת טראמפ על הפסקת פעולות צבאיות נגד הכוחות החות'ים בתימן, וחושש מהפושרות שמפגין הנשיא האמריקאי כלפי תקיפת איראן. הוא גם מסתייג מדחייתו של נתניהו את "ההכרעה בעזה", שמעכבת את חזון טראמפ למזרח תיכון חדש הנשלט על ידי עסקאות נדל"ן – לא על ידי מלחמות אינסופיות.
הדלפות מצביעות גם על חוסר נוחות של טראמפ כלפי מסלול הנורמליזציה בין סעודיה לישראל. הוא מעדיף עסקה גדולה עם חסות אמריקאית מובהקת, לא מעורבות מסויגת וזהירה. נראה שממשל טראמפ אף החל לנטוש את תנאי הנורמליזציה כתנאי לתמיכה אמריקאית בתוכנית הגרעין הסעודית – אכזבה גדולה מבחינת נתניהו.
"הריביירה של המזרח התיכון": החלום של טראמפ מתחיל מהריסות עזה… לא מישראל
טראמפ הצהיר לאחרונה שארה"ב "תטפל ברצועת עזה, ונעשה שם עבודה נהדרת. זה יהיה שלנו". אמירה זו, חריפה ככל שתהיה, חושפת את תפיסת עולמו של טראמפ בנוגע לעזה: היא הזדמנות עסקית, לא רק סוגיה הומניטרית או פוליטית. כדי שהפרויקט הזה – שניתן לכנותו "הריביירה של המזרח התיכון" – יתממש, יש לסיים תחילה את המלחמה. אך מאחר שישראל מעכבת את המהלך, ושוקעת את טראמפ בהשלכות משפטיות ופוליטיות, עדיף מבחינתו להתרחק מתל אביב בשלב זה.
במילים פשוטות: טראמפ אינו מתנגד להשמדת עזה, אך הוא מתנגד להשמדה איטית – משום שהיא פוגעת בפרויקט הבא שלו.
איזונים פוליטיים בתוך אמריקה: בין הלובי הישראלי לבסיס הפופולרי של טראמפ
טראמפ מגלה כיום זהירות רבה יותר בגישתו לנושא הישראלי, בשל שינויים בזירה הפוליטית האמריקאית. בעוד שהלובי הישראלי עדיין נהנה מהשפעה רבה, קולות בתוך הבסיס הימני מתחילים למחות על התמיכה הבלתי מסויגת בישראל – במיוחד נוכח העלות התדמיתית של המלחמה למעמד הבינלאומי של ארה"ב.
בעוד שטראמפ מארח דמויות ציוניות בולטות כמו איתמר בן גביר באתר הנופש שלו במאר-א-לאגו, הוא מקפיד שהמפגשים הללו יישארו מאחורי דלתיים סגורות, ולא יהפכו לחלק ממסעותיו הרשמיים – מחשש לשימוש פוליטי מצד יריביו הדמוקרטים ואף מתוך המפלגה הרפובליקנית עצמה.
ישראל נשארת בצל: השפעתה קיימת… אך הרחק מהזרקורים
למרות כל האמור, היעדרותה של ישראל מהמסע אינה מצביעה על היעלמותה מהשפעה. להיפך – השפעתה מורגשת דרך נושאים כמו עתיד עזה, חששות המפרץ מאיראן, ואיזונים לאחר תקופת אסד בסוריה. נוכחותו של בן גביר בפלורידה והמפגשים עם בכירי הרפובליקנים ממחישים שהקשר הפוליטי לא נותק – אולי אפילו הפך נוח יותר כשמתנהל מאחורי הקלעים.
אי ביקורו של טראמפ בישראל אינו תוצאה של קריסת היחסים, אלא פרי של פרגמטיזם פוליטי וכלכלי קשוח. המלחמה בעזה הפכה מהזדמנות למכשול, נתניהו הפך לשותף מסובך, הנורמליזציה כבר אינה תנאי, והאינטרסים הכלכליים מחייבים מיקוד במפרץ. ישראל? היא נשארת ברקע, מנהלת את מלחמותיה, וממתינה לתורה בפרויקטים הבאים של טראמפ – הפעם בלי תמונה קבוצתית.
