09:42 זמן קודס הכבושה
כל תרחיש של תקיפה אווירית תוקפנית נגד המתקנים הגרעיניים של הרפובליקה האסלאמית של איראן – בין אם מצד ארצות הברית, הישות הזמנית או שתיהן יחד – מהווה קושי מבצעי קיצוני ובלתי אפשרי להשגת היעדים, מבלי להיכנס להשלכות נוספות של החלטה מסוג זה, כפי שמודים בכך מומחים צבאיים רבים. די בבחינת המפרט של מתקנים אלה ומפת פריסתם ברחבי הגיאוגרפיה האיראנית, כדי שכל אדם יגיע למסקנה זו.
מהם אם כן, הבולטים והחשובים שבמתקנים הללו ומהי מפת פריסתם?
המתקנים הגרעיניים מתחלקים לארבעה תחומים עיקריים: אתרי העשרה, מרכזי מחקר וכורים גרעיניים, ומכרות אורניום, כדלקמן:
קומפלקס נָטָנְז הגרעיני: האתר הגדול ביותר שמשמש להעשרת אורניום, הממוקם כ-250 קילומטרים דרומית לבירה טהראן, ומשתרע על שטח של כ-3 קמ"ר.
המתקן מצוי בעומק מוערך של 40–50 מטרים מתחת לפני הקרקע, ויכול להכיל עד 50,000 צנטריפוגות לייצור אורניום מועשר שניתן להשתמש בו לייצור דלק לכורים גרעיניים.
המתקן נחשב למטרה קבועה למתקפות סייבר וחבלות מצד ישראל וארצות הברית, כאשר הניסיון הבולט ביותר התרחש בשנת 2010 באמצעות וירוס המחשב "סטוקסנט", שתוכנן על ידי סוכנות הביטחון הלאומית של ארה"ב בשיתוף עם ישראל.
מתקן פורדו: המתקן השני להעשרת אורניום, שנבנה על ידי הרפובליקה האסלאמית בעומק הרי סמוך לעיר קום הקדושה, כ-180 ק"מ דרומית לטהראן, מה שהופך אותו למוגן יותר מכל תקיפה אפשרית. הוא ממוקם בעומק מוערך שבין 60 ל-90 מטרים מתחת לפני הקרקע (עומק שלפי הערכות אינו ניתן לחדירה גם על ידי הפצצות האמריקאיות החזקות ביותר מדגם GBU-57). לפי המידע הזמין, איראן הכפילה את מספר הצנטריפוגות במתקן זה, והחלה לייצר בו אורניום מועשר ברמה של 60%.
מתקן אספהאן: בעיר אספהאן – השנייה בגודלה באיראן – נמצא מרכז גדול לטכנולוגיה גרעינית, הכולל מפעל לייצור לוחות דלק ומתקן להמרת אורניום. המתקן מעבד את האורניום והופך אותו לשישה פלואוריד האורניום, שמוזן לצנטריפוגות במתקני נטנז ופורדו, או לאוקסיד האורניום לדלק כורים, או למתכות המשמשות לייצור סוגים מסוימים של רכיבי דלק.
כור חונדאב: כור מחקר הפועל במים כבדים, שנקרא בעבר אראק וכיום חונדאב. כורי מים כבדים מעוררים חששות מהתפשטות גרעינית, משום שהם יכולים לייצר פלוטוניום שניתן להשתמש בו, בדומה לאורניום מועשר, לייצור ליבת פצצת אטום.
אך בהתאם להסכם הגרעין המוכר בשם תוכנית הפעולה המשותפת המקיפה מ-2015, עצרה הרפובליקה האסלאמית את הבנייה בכור, הסירה את ליבתו ומילאה אותה בבטון כדי להפכו לבלתי שמיש.
אולם לאחר הפרת ההסכם מצד ארצות הברית ואי עמידת המדינות האירופיות בהתחייבויותיהן, הודיעה איראן לסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית על תוכניתה להפעיל את הכור עד שנת 2026.
כור בושהר: אחד האתרים הגרעיניים שנבנה על ידי רוסיה, ומשמש לייצור חשמל. המתקן ממוקם סמוך למפרץ הפרסי, ולכן אחת הבעיות המרכזיות במקרה של תקיפתו היא השלכות אפשריות על המדינות הערביות השכנות לאיראן.
מכרה גאשין לאורניום: מכרה הממוקם כ-16 ק"מ מנמל בנדר עבאס. בדצמבר 2010, הכריזה איראן לראשונה על ייצור מקומי של מרכזי עפרת אורניום, הידועים בשם "עוגה צהובה", שהועברו למתקנים לשם העשרה – דבר שלא היה זמין בעבר כאשר איראן הייתה תלויה במקורות חיצוניים. תפוקת המכרה מוערכת בכ-21 טון בשנה.
בשנת 2013 נחנכו מכרות אורניום חדשים באזור סאגנד במחוז יזד, המספקים חומרי גלם למתחם ארדכאן לייצור עוגה צהובה.
בשנת 2022 החלה הרפובליקה האסלאמית בהקמת פרויקט הגרעין החדש ביותר שלה במחוז חוזסטאן – תחנת הכוח הגרעינית "כרון", שתהיה בעלת הספק של 300 מגה-ואט, בעלות הקמה מוערכת של כ-2 מיליארד דולר.
סופר: אל-חנאדק
