הסלמה מול הסלמה: צנעא והיכולת להתמודד עם העימות

ההסלמה הצבאית האמריקאית בתימן חושפת משבר אסטרטגי עמוק בהתמודדותה של וושינגטון עם מאזן הכוחות החדש באזור. התקיפות האוויריות הנרחבות על מטרות בתימן, שנעשו בטענה להגנה על "חופש השיט", לא השיגו את ההשפעה הרצויה – אלא הובילו לתוצאה הפוכה. צנעא הוכיחה שוב את יכולתה להגיב ביעילות ולבצע הסלמה נגדית, תוך שינוי כללי המשחק.

כישלון ההרתעה האמריקאית

המדיניות האמריקאית בתימן היא המשך של אסטרטגיית הרתעה שכבר נכשלה בזירות אחרות, והובילה להחרפת משברים במקום לפתרונם. France 24 ציינה בניתוח שפרסמה כי "הכוחות התימנים הפגינו עמידות יוצאת דופן מול התקיפות האמריקאיות", מה שמעיד על שינוי במאזן הכוחות – מצנעא שהייתה בעבר השחקן החלש, לכוח המסוגל לכפות את תנאיו ולשנות את כללי העימות.

וושינגטון ושותפותיה ניסו לנטרל את צנעא באמצעות איומים צבאיים מאז תחילת המתקפות על ספינות הקשורות לישראל בים האדום. אך בפועל, צנעא לא רק ששרדה – אלא הגבירה את היקף פעולותיה, תקפה מטרות נוספות והבהירה כי ההסלמה האמריקאית לא תעבור ללא תגובה.

החשש מהתפשטות אזורית

אתר The Intercept ציטט מומחים שהזהירו כי "הסלמת המלחמה בתימן עלולה להצית עימות אזורי רחב יותר במזרח התיכון", תרחיש שסותר את מאמצי וושינגטון להימנע משקיעה בעימות חדש. אולם הפרדוקס הוא שהאסטרטגיה האמריקאית הנוכחית דווקא מובילה להסלמה כזו.

ההערכות הן כי "הכוחות הנתמכים על ידי ארה"ב בתימן עשויים לחדש את פעילותם הקרקעית", אך צעד זה כרוך בסיכונים עצומים, במיוחד לאור כישלונות קודמים בהתמודדות מול כוחות צנעא.

מגבלות התמרון האסטרטגי של וושינגטון

המצב האמריקאי מורכב בשל הצורך לאזן בין כמה אינטרסים סותרים:

• שמירה על נתיבי השיט המסחריים והאינטרסים הכלכליים האמריקאיים.
• מניעת הסתבכות צבאית ממושכת במזרח התיכון.
• צורך להתמודד עם השפעתן של סין ורוסיה על הזירה הגיאופוליטית.

ניתוח שפרסם National Interest טען כי "התקיפה האמריקאית האחרונה בתימן היא חלק מאג'נדה רחבה יותר שמטרתה לצמצם את התלות הסינית בנפט האיראני ולהגביל את השפעתה הכלכלית באזור". כלומר, ההסלמה הצבאית אינה רק תגובה לפעולות הימיות של צנעא, אלא חלק ממאמץ לעצב מחדש את המאזן האזורי.

עם זאת, חישוב זה נראה שגוי, שכן התקיפות האמריקאיות לא רק שלא ריסנו את צנעא – אלא דחפו אותה להגביר את התקפותיה.

תימן כמרכיב במערכת הבריתות האזוריות

צנעא אינה פועלת לבד. הבריתות שנבנו בעשור האחרון עם טהראן ושחקנים נוספים מעניקות לה יתרון צבאי ולוגיסטי משמעותי, מה שהופך את המאמצים האמריקאיים להרתעתה לחסרי תועלת.

המאבק הנוכחי אינו מתמצה בכוח הצבאי לבדו, אלא ביכולת לכפות מציאות חדשה בשטח. National Interest ציין כי "הכוחות בצנעא בנו כלכלה מלחמתית מגוונת המאפשרת להם לממן את פעילותם למרות הסנקציות". בכך, המדיניות האמריקאית מתגלה כחסרת אפקטיביות מול דינמיקה צבאית חדשה שאינה נשענת על מודלים מסורתיים של לחץ כלכלי.

השפעות השינוי הגיאופוליטי על המדיניות האמריקאית

הניסיונות האמריקאיים להטיל מצור כלכלי על צנעא או לבודד אותה מדינית נתקלים באתגרים קשים:

• הסנקציות אינן מספקות עוד תוצאה אפקטיבית.
• הנוכחות הסינית והרוסית באזור יוצרת מציאות מורכבת יותר עבור וושינגטון.

המצב הגיאופוליטי השתנה באופן מהותי. בעוד שארה"ב מוצאת עצמה עם פחות אפשרויות פעולה, צנעא מצליחה להחזיק מעמד ולשנות את חוקי המשחק. וושינגטון מנסה לכפות משוואה ביטחונית חדשה בים האדום – אך בפועל, צנעא היא זו שמכתיבה את התנאים.

סיכום: משבר אסטרטגי אמריקאי ללא פתרון מיידי

ההסלמה הצבאית האמריקאית בתימן לא השיגה את יעדיה אלא החמירה את המשבר של וושינגטון. צנעא הוכיחה כי מאזן הכוחות השתנה, וכי לא רק הנשק המתקדם קובע את התוצאה – אלא גם היכולת הפוליטית והצבאית לנהל מלחמת התשה ממושכת.

בעוד וושינגטון מנסה לנווט בין האינטרסים האזוריים השונים, נראה כי תימן מצליחה להחזיק בעמדה מחוזקת, ולשמר את יכולתה להשפיע לא רק בזירה המקומית – אלא גם ברמה האזורית כולה.