התמיכה המערבית בישראל: מנוף לעליונות צבאית

ישראל נהנית מתמיכה צבאית וביטחונית חסרת תקדים מצד ארצות הברית והאיחוד האירופי, כאשר סיוע זה הופך למנוף מרכזי ההופך את צבא ישראל למכונת הרג שאינה עוצרת. ארצות הברית, כתומכת הגדולה ביותר, מספקת מיליארדי דולרים בשנה כסיוע צבאי ישיר, לצד מערכות נשק ומודיעין מהמתקדמות ביותר. אירופה, מצידה, עלתה למקום הראשון בייבוא נשק ישראלי בשנת 2024, כאשר שיעור היבוא הגיע ל־54% מסך היצוא הביטחוני של ישראל, בשווי 8 מיליארד דולר, לעומת 35% בלבד ב־2023.

על פי עיתון הארץ, העלייה האירופית ברכישת נשק התחזקה במהלך "המלחמה באוקראינה מול רוסיה". מצב זה תרם באופן ישיר למימון מכונת ההרג הישראלית שביצעה טבח מתמשך בעזה, בגדה המערבית, בלבנון ובמדינות נוספות.

אופי התמיכה הכספית והמודיעינית

התמיכה המערבית אינה מתמצה ברכישת נשק, אלא כוללת מימון מחקר צבאי ופיתוח טכנולוגיה מתקדמת. האיחוד האירופי נחשב למממן השני בגודלו של האוניברסיטאות בישראל אחרי ממשלת ישראל, כאשר בין השנים 2014 ל־2020 קיבלה ישראל מענקים בסך 1.28 מיליארד אירו במסגרת תוכנית "הורייזון 2020", ויותר מ־747 מיליון אירו מתוכנית "הורייזון יורופ". כספים אלו, שמוצהרים לכאורה כמיועדים למחקר מדעי, משמשים בפועל לתמיכה בתעשיות הביטחוניות הישראליות, לרבות פיתוח כטב"מים, טילים וטכנולוגיות לוחמה אלקטרונית.

חברות הנשק הגדולות, כמו "רפאל" ו"אלביט מערכות", נהנות מכספים אירופיים אלו ובוחנות את מוצריהן בפועל בשטח הפלסטיני, לפני שהן מציעות אותם למכירה בשווקים העולמיים כ"מנוסים מבצעית". לכן, ארצות הברית רואה במלחמות הזדמנות לקצירת רווחים ולחתימת עסקאות, בלי להתחשב בפשעים המבוצעים נגד האנושות במהלכן.

עמדת הציבור המערבי כלפי מימון ישראל

השאלה המרכזית היא: האם עמי ארצות הברית ואירופה מקבלים שאמנם כספיהם מופנים לתמיכה בישראל ולמימון פשעיה? אינדיקציות מהשטח מצביעות על פער מתרחב בין הממשלות לדעת הקהל. ביולי האחרון, יותר מ־2000 אקדמאים אירופים ו־45 מוסדות הביעו דאגה משיתוף האוניברסיטאות הישראליות בתוכניות האיחוד האירופי וקראו להשעיית המימון. כמו כן, ספרד ביטלה עסקת נשק בשווי 325 מיליון דולר עם חברת "רפאל" לאחר השימוש במוצריה במלחמת עזה. צעדים אלו משקפים התנגדות גוברת בקרב הציבור והאקדמיה באירופה להמשך מימון ישראל.

ואולם, על אף הקולות הללו, ממשלות אירופה ממשיכות להזרים כספים, תוך הישענות על טיעוני "ביטחון לאומי" והתמודדות מול רוסיה, בעוד ההיבט המוסרי של השימוש בכספים לביצוע פגיעות חמורות באזרחים – ובראשם הפלסטינים – נדחק הצידה.

תוצאות התמיכה בהעצמת העליונות הביטחונית של ישראל

התוצאה הישירה של תמיכה זו היא עליונותה הצבאית והביטחונית של ישראל. יצוא הנשק הישראלי הגיע בשנת 2024 לשיא של 14.8 מיליארד דולר – עלייה של 13% לעומת השנה הקודמת – והיווה כ־10% מסך יצוא המדינה. נתונים אלו לא הושפעו אף לנוכח קריאות בינלאומיות לחרם על ישראל, מה שמעיד על עומק התלות ההדדית בינה לבין בעלות בריתה במערב.

מערכות הגנה אווירית כמו "כיפת ברזל" ו"קלע דוד" היוו 48% מסך היצוא, בעוד רכבים משוריינים ו"טראפי" עמדו על 9%, ולוויינים, מכ"מים ולוחמה אלקטרונית על 8%. התפתחות טכנולוגית זו ממחישה את ממדי התמיכה המערבית ההופכת את ישראל למעבדה צבאית מתקדמת.

מה יקרה אם התמיכה תיפסק?

אם ייפסק הסיוע המערבי, תעמוד ישראל בפני משבר מבני בכלכלה ובביטחון. התעשייה הצבאית, שיצואיה הוכפלו מאז 2019, אינה יכולה להמשיך לצמוח ללא השווקים האירופיים והכספים האמריקאיים. כמו כן, המחקר והפיתוח באוניברסיטאות מבוססים במידה רבה על מימון חיצוני. שלילת משאבים אלו תפחית את יכולתה של ישראל לייצר נשק ולפתח מערכות התקפה והגנה, ותקטין את כושרה לנהל מלחמות ולהמשיך את הכיבוש.

כאן טמון העיקרון: ישראל אינה מחזיקה במרכיבי עליונות עצמאיים, אלא נשענת על רשת תמיכה מערבית כוללת – כספית, טכנולוגית ושיווקית. כל פגיעה ברשת זו משמעה נסיגה אסטרטגית משמעותית שתשנה את מאזן הכוחות באזור.

ניתוח טיב התמיכה המערבית בישראל חושף כי אין מדובר רק בסולידריות פוליטית או בהטיה דיפלומטית, אלא במערכת משולבת שהפכה את ישראל לכלי מלחמה קבוע באזור, על חשבון דמם של אזרחים וכספי משלמי המסים במערב. אך הקולות המתנגדים הולכים וגוברים, וכל פרשה חדשה בנוגע לשימוש בנשק ישראלי בטבח רק מגבירה את הלחץ הציבורי על הממשלות להפסיק את התמיכה. האתגר כיום הוא האם קולות אלו יצליחו לבלום את מכונת המלחמה שאותה הזינו ארצות הברית ואירופה במשך עשורים ארוכים.