מאז כניסתו של הנשיא דונלד טראמפ לבית הלבן, היחסים בין ארה"ב לאירופה נכנסו למצב של מתח מתמשך, הדומה לכאב ראש כרוני שאינו נגמר. אולם, במהלך כהונתו השנייה, המתחים הללו הגיעו לנקודת מפנה חדשה, שהגיעה לשיאה בהתבטאויות אירופיות על הצורך בהגנה עצמאית של היבשת.
הצהרותיו האחרונות של טראמפ על הגבלות כלכליות וצבאיות ועל כוונתו לגבות תשלומים מבעלות הברית בתמורה להגנה צבאית, הציתו דיונים סוערים בבירות אירופה סביב עתידה הביטחוני והאתגרים המאיימים עליה.
טראמפ, שניהל את מדיניות החוץ שלו בגישה ישירה ולעיתים תוקפנית, שיגר אזהרה מרומזת למדינות נאט"ו: עליהן לשאת בנטל ההוצאות הביטחוניות שלהן ולא להסתמך על ארה"ב כמקור הגנה חינמי.
הצהרה זו, שנתפסה על ידי רבים כ**"סחיטה דיפלומטית"**, סימנה שינוי מהותי במדיניות האמריקנית כלפי אירופה, ועוררה דאגה גוברת במדינות היבשת לגבי ההשלכות האפשריות של קו זה.
מאז תום מלחמת העולם השנייה, אירופה נשענה על ארה"ב לצורכי הגנה, בעיקר דרך נאט"ו, שמהווה עמוד התווך של הביטחון המערבי. אך עם עליית טראמפ לשלטון ודבקותו בסיסמה "אמריקה תחילה", הדרישה ממדינות אירופה להגביר את השקעתן בביטחונן העצמי הפכה לנושא קריטי.
השאלה המרכזית שעלתה היא:
האם אירופה מסוגלת להגן על עצמה ללא ארה"ב? ואם לא – מה המחיר שתצטרך לשלם?
החשש האירופי אינו נובע רק מהצהרותיו של טראמפ, אלא גם מהמגמות הרחבות יותר של ממשלו. מדינות מזרח אירופה, הגובלות ברוסיה, מודאגות במיוחד מהאפשרות שארה"ב תצמצם את מחויבותה הביטחונית, מה שעלול לחשוף אותן לסיכונים גוברים בעימות מול מוסקבה.
למרות ניסיונות האיחוד האירופי לבנות כוח הגנה משותף, הפרויקטים הביטחוניים עדיין אינם מספיקים כדי לספק מענה מלא לאיומים הקיימים.
גם צרפת וגרמניה מתמודדות עם אתגרים פנימיים בניסיון לשכנע את אזרחיהן להגדיל את תקציבי הביטחון, דווקא בתקופה של משברים כלכליים וחברתיים.
בזמן שטראמפ מצמצם את המחויבות האמריקנית, חלק ממדינות אירופה בוחנות שותפויות ביטחוניות נוספות – כולל עם סין ורוסיה – אך ללא רצון להיכנס לעימות חזיתי עם וושינגטון.
מבחינת אירופה, הפתרון אינו מסתכם רק בחיזוק הכוח הצבאי, אלא מחייב אסטרטגיה ארוכת טווח שמתחשבת בשינויים הגיאופוליטיים המתרחשים בעולם, ובפרט בהתחזקותן של מעצמות כמו סין.
המתיחות בין טראמפ לאירופה הגיעה לשיאה במספר מקרים.
בין הצעדים שעוררו זעם באירופה:
מהלכים אלו פגעו באמון ההדדי והעלו תהיות בבירות אירופה לגבי היכולת לסמוך על וושינגטון בעתיד.
בתוך מצב מורכב זה, יותר ויותר מנהיגים אירופים מדברים על הצורך בעצמאות ביטחונית. אך מעבר להגדלת תקציבי ההגנה, המשימה המרכזית של אירופה היא לגבש מדיניות אחידה בין כל המדינות החברות.
לכן, הדיון אינו עוסק רק ברכישת נשק ופיתוח צבאות, אלא גם בהגדרה מחדש של מקומה של אירופה בעולם, בעידן שבו היציבות הבינלאומית מתערערת והפוליטיקה האמריקנית בלתי צפויה יותר מתמיד.
סופר: אל-חנאדק