המאמר שפורסם באתר המגזין האמריקאי "The Atlantic" ותורגם על ידי אתר "אל-ח'נאדק" האלקטרוני, קורא לקוראיו לא להתפתות לתוכנית "טראמפ עזה", ומציין כי כרעיון מעשי ופוליטי, היא אינה ניתנת ליישום. המאמר סבור כי עצם הצעתו של טראמפ לתוכנית זו, אולי סללה את הדרך לשני יעדים אחרים שניתן להשיגם ושעשויים לעצב מחדש את המזרח התיכון – אך הם יובילו לכאוס עבור הפלסטינים, במיוחד אלה בגדה המערבית, ומאחוריהם לכאוס בכל האזור.
דונלד טראמפ התעקש ללא הרף שארצות הברית – או אפילו הוא אישית – צריכה "לקחת על עצמה" את עזה, להסיר את תושביה שמספרם עולה על 2 מיליון פלסטינים, ולהפוך את האזור ל"ריביירה" על הים התיכון עבור עמי העולם. רק השבוע פרסם סרטון שנוצר על ידי בינה מלאכותית המראה אותו ואת אילון מאסק במסיבה ב"עזה של טראמפ", גן עדן הנשלט על ידי פסל זהב של הנשיא.
כרעיון מעשי ופוליטי, התוכנית אינה ניתנת ליישום. אך עצם הצעתה, אולי סללה את הדרך לשני יעדים אחרים שניתן להשיגם ושעשויים לעצב מחדש את המזרח התיכון – אך הם יובילו לכאוס עבור הפלסטינים, במיוחד אלה בגדה המערבית.
הראשון נראה כהסכם הגרעין עם איראן. טראמפ היה די פתוח לגבי רצונו להגיע להסכם. לאחר שהכריז על סנקציות חדשות נגד המדינה מוקדם יותר החודש, קיים טראמפ מסיבת עיתונאים שבה פנה ישירות לאיראן: "הייתי רוצה להיות מסוגל להגיע לעסקה נהדרת, עסקה שבה תוכלו להמשיך בחייכם ותעשו זאת בצורה נפלאה". אך טראמפ חייב להבין שהימין הישראלי – ובעלי בריתו השמרנים באמריקה – יזעמו על הסכם כזה, וידרשו פיצוי כלשהו.
וזה מוביל אותנו למטרה השנייה. באותה מסיבת עיתונאים, רמז טראמפ שהוא עשוי להקל על חששות ישראל על ידי הצעת הרחבת שליטתה הרשמית בגדה המערבית. כאשר נשאל האם הוא תומך ב"ריבונות" ישראל באזור, אמר שממשלו "ככל הנראה יכריז על הנושא המסוים הזה במהלך ארבעת השבועות הקרובים". הפלסטינים עדיין עוצרים את נשימתם.
סיפוח חלקים נוספים מהגדה המערבית נראה חסר משמעות בהשוואה לפרויקט עזה. וזו עשויה להיות המטרה בדיוק. על ידי חזרה על תוכניתו לפנות את עזה, הצליח טראמפ להזיז את חלון אוברטון במזרח התיכון, ולחזק את הרעיון שתביעות הפלסטינים אינן תקפות בדרך כלשהי. צעד זה עוקב אחר הטקטיקה הסטנדרטית של טראמפ: חזרה על אותו דבר מזעזע שוב ושוב עד שהוא כבר לא מזעזע. פרויקט עזה נראה מטורף, אך אם ניישם את עדשת טראמפ, תופיע דרך מסוימת – דרך שעשויה להעניק לו עסקה גרעינית עם איראן. ישנן מספר סיבות להאמין שהוא מסוגל להשיג הסכם כזה, ואולי הסכם בתנאים נוחים לארצות הברית. ראשית, עמדת המיקוח של איראן חלשה במיוחד. ישראל גרמה נזקים חמורים לשליחי טהראן האזוריים, כולל חיזבאללה בלבנון, המיליציות העיראקיות והסוריות, החות'ים בתימן, וחמאס. הגרוע ביותר עבור איראן הוא נפילת הדיקטטור הסורי בשאר אל-אסד בדצמבר, בעל הברית החזק ביותר של המשטר באזור. כתוצאה מכך, איראן אינה מסוגלת להפעיל את כוחה במזרח התיכון או להגן על עצמה בצורה מספקת מפני התקפות פוטנציאליות מישראל או מכל מקום אחר. הסכם יעניק למשטר לא רק מידה נוספת של הגנה, אלא גם הקלה בסנקציות, מה שיאפשר למדינה להתחיל לבנות מחדש את כלכלתה ולשקול מחדש את אסטרטגיית הביטחון הלאומי שלה. ההשפעה האיראנית המעטה שנותרה מגיעה בעיקר מההתקדמות שעשתה לקראת חימוש גרעיני מאז 2018, כאשר טראמפ נסוג מההסכם עליו ניהל משא ומתן הנשיא ברק אובמה. לכן, הסכם נוסף הוא אחת האפשרויות הבודדות העומדות בפני איראן להשבת חלק מכוחה. ניתן לדמיין את המדינה ממהרת להשיג נשק גרעיני. אך המשטר חייב לדעת שלוושינגטון יש תוכנית להשמיד את יכולותיו הגרעיניות בתוך ימים באמצעות הפצצות מסביב לשעון.
עם זאת, בתגובה להודעת טראמפ החודש על הגברת הסנקציות, נראה שהמנהיג העליון האיראני אייתוללה עלי חמינאי דוחה את רעיון ההסכם. אך טהראן רמזה אחרת לפחות במשך 18 חודשים שהיא פתוחה לחידוש השיחות עם וושינגטון.
עבור טראמפ, ההסכם הוא הדרך הפשוטה ביותר למנוע מאיראן למהר להשיג פצצה ולגרור את ארצות הברית לעימות, הדבר האחרון שהוא רוצה. זה עשוי גם לייצג את ההזדמנות הטובה ביותר שלו לבסס את עצמו כעושה עסקאות בינלאומי.
מקור: The Atlantic
סופר: אל-חנאדק