העסקה החדשה של טראמפ: האם החלטת המדינות הערביות תחזיק מעמד?

הפגישה בין המלך הירדני עבדאללה השני לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ אתמול יכולה להיחשב לשיאו של שלב חדש בלחצים הפוליטיים שמפעילה וושינגטון על מדינות ערב כדי שיקבלו מציאות חדשה בפלסטין. אך העניין חורג מהלחץ הדיפלומטי המסורתי לרמה מסוכנת יותר: החלפת רעיון הפתרון הפוליטי בתהליך של "חלוקה מחדש של האוכלוסייה", או במילים ברורות יותר – גירוש הפלסטינים מעזה למדינות השכנות. טראמפ אוהב להציג את הבעיה הפלסטינית כיום כלא יותר מ"משבר דיור".

העמדה הירדנית הייתה צפויה: התנגדות מוחלטת לכל תכנית גירוש או יישוב מחדש, הדגשה של מרכזיות הסוגיה הפלסטינית ואזהרה מפני פגיעה ביציבות האזורית. אך מאחורי הרטוריקה הרשמית, הארמון המלכותי מבין היטב כי התוכנית האמריקאית אינה מקרית, אלא חלק ממגמה ישראלית ארוכת שנים לעצב מחדש את מפת הסכסוך כך שתשרת את האינטרסים הסופיים של ישראל. עבור ירדן, כל דיון על יישוב מחדש של פלסטינים הוא התערבות מסוכנת במאזן הדמוגרפי והפוליטי בממלכה, ואיום ישיר על שלטון המלך, שמפקפק יותר ויותר ביציבות שלטונו. זה מסביר את התעקשותו להופיע עם בנו בפגישות רשמיות רמות דרג, כהכנה לתוכנית חלופית במקרה הצורך.

מצרים והמשחק הכפול

בקהיר, ההתמודדות עם היוזמה האמריקאית מתנהלת בזהירות רבה. העמדה הרשמית היא התנגדות מוחלטת לכל גירוש של פלסטינים לסיני, אך מאחורי הקלעים, קיימות הבנות לא רשמיות בין מצרים לישראל, בתיווך אמריקאי, בנוגע לעתיד רצועת עזה. עבור המשטר המצרי, כל הסכמה מרומזת לתוכנית טראמפ תהיה יקרה פוליטית וביטחונית, שכן היא עלולה ליצור מוקד חיכוך חדש בשטח מצרים ולהטיל על קהיר אחריות למשבר שאינה רוצה בו. טראמפ אף הצהיר בפגישתו כי בכוונתו להקצות שטח ממצרים להעברת תושבי עזה, וסביר שסיני היא היעד המיועד לכך. זאת למרות שצה"ל המצרי ערוך לאורך הגבול מאז תחילת המלחמה, ושולח מסרים ברורים על יכולתו להגיב לכל תרחיש בתוך שש שעות.

למצרים יש מנופי לחץ משלה, החשוב שבהם הוא שליטתה במעבר רפיח ותפקידה המרכזי בתיווך בין חמאס לישראל. כל הסלמה בעזה, או אפילו רמיזה לאי שיתוף פעולה מצרי עם האג'נדה האמריקאית, עשויה לגרום לוושינגטון ולתל אביב לבחון מחדש את הנושא. עם זאת, השאלה הגדולה היא עד כמה רחוק מוכן המשטר המצרי ללכת כדי להוכיח את התנגדותו – והאם הוא מוכן לנקוט בצעדים ממשיים כדי לסכל את המהלך.

ערב הסעודית: מתי ההתנגדות תהפוך לפעולה מעשית?

ערב הסעודית, המדינה הערבית החזקה ביותר מבחינה כלכלית ופוליטית, הצהירה בבירור כי "לא תתמוך באף יוזמה שאינה מעניקה לפלסטינים את זכויותיהם הבסיסיות". אולם בריאד מבינים היטב כי המשחק מתנהל ברמה גבוהה יותר: וושינגטון אינה לוחצת רק להצהרות, אלא דורשת היערכות מעשית לפתרון שיחסל את הסוגיה הפלסטינית באמצעות גירוש תושבי עזה.

השאלה המרכזית אינה רק מהי עמדת ערב הסעודית, אלא אילו קלפי מיקוח יש לה. היא יכולה להשפיע על הרשות הפלסטינית דרך המימון שלה ולנווט את העמדה הערבית הכוללת. אולם עד כה, ההתנגדות הערבית נראית יותר כמגננה מאשר כאסטרטגיה התקפית.

חמאס וישראל: חישובי הקרב הארוך

מבחינת חמאס, תכנית טראמפ אינה רק ניסיון לחסל את תפקידה הפוליטי, אלא הכרזת מלחמה קיומית. כל גירוש כפוי של תושבי עזה יהיה חזרה על תרחיש הנכבה, לאחר שהפלסטינים שילמו מחיר יקר כדי לשמור על אדמתם. זהו מצב שלא ניתן ליישם אלא דרך עימות צבאי רחב היקף. לכן, דחיית חמאס את התוכנית אינה רק עמדה פוליטית אלא חלק מהמאבק המתמשך מול ישראל מזה עשורים.

מן העבר השני, ישראל ניצבת בפני דילמה אסטרטגית: תכנית טראמפ עשויה לספק לה הזדמנות היסטורית לפתרון "בעיית עזה" אחת ולתמיד, אך היא גם עלולה להצית משברים אזוריים בלתי נשלטים. כל ניסיון לכפות גירוש המוני עשוי להצית את המזרח התיכון ולגרור תגובות קשות גם מצד משטרים ערביים מתונים, מה שעלול לערער את היציבות האזורית. נוסף לכך, המאמצים האמריקניים-ישראליים שנמשכים כבר שנים לבניית "ברית ערבית נגד איראן" עלולים להתמוסס, לאחר שוושינגטון הציבה את האינטרסים של המדינות הללו בעין הסערה. הפעם, המחיר של ההגנה האמריקאית הופך לכבד מדי עבור בעלי הברית הערבים.

ברור שההתנגדות הערבית הנוכחית נמצאת בשלב של גיבוש עמדות פוליטיות, ולא בעימות ממשי עם התוכנית. השאלה החשובה ביותר היא לא רק כיצד יגיבו מדינות ערב, אלא מתי וושינגטון ותל אביב יתחילו ליישם את התוכנית בפועל. אם ההתנגדות הערבית לא תהפוך לפעולה מעשית הכוללת צעדים ברורים, תכנית הגירוש תישאר על השולחן, מחכה לרגע הפיצוץ המתאים.