מאמר שפורסם במגזין "The Spectator" מאת העיתונאי הישראלי ג'ונתן ספייר, מנתח את הצלחתה של חמאס להשיג ניצחון אסטרטגי מול ישראל בעקבות עסקת חילופי השבויים והפסקת האש. ספייר מצביע על כך שחמאס הצליחה לנצל את נקודות החולשה של ישראל, ובסופו של דבר להשיג את מטרתה האסטרטגית המרכזית: הישרדות שלטונה בעזה.
כאשר חמאס פתחה במתקפתה על ישראל באוקטובר 2023, היא עשתה זאת מתוך הבנה ברורה של חולשות החברה הישראלית. חמאס צפתה שישראל תגיב בניסיון למוטט את שלטונה בעזה, אך היא קיוותה למנוע זאת באמצעות לקיחת בני ערובה. הארגון תכנן לנהל משא ומתן על חייהם של בני הערובה בתמורה להמשך שלטונו בעזה.
הסכם הפסקת האש והעסקה לשחרור השבויים מעידים שחמאס השיגה את מטרתה. ישראל הכריזה עם תחילת המלחמה על שני יעדים עיקריים: השמדת חמאס והשבת השבויים. אך היה ברור שהשגת שני היעדים בו זמנית היא משימה בלתי אפשרית. המשא ומתן על בני הערובה אילץ את ישראל לצמצם את מאמציה הצבאיים להשמדת חמאס.
חמאס, שהייתה משוכנעת שישראל תעדיף את הצלת השבויים על פני ניצחון צבאי מוחלט, צדקה בהערכתה.
העסקה כוללת שחרור 1,904 אסירים פלסטינים, חלקם מורשעים ברצח ישראלים, בתמורה ל-33 בני ערובה ישראלים בלבד. ספייר מציין שעסקאות מסוג זה לא היו קיימות בראשית ימיה של ישראל. התרבות הישראלית השתנתה באופן משמעותי מאז 1985, השנה שבה בוצעה עסקת חילופי השבויים הגדולה הראשונה, "עסקת ג'יבריל".
בעסקה הנוכחית, חמאס לא רק שחררה אסירים אלא גם השיגה מטרה פוליטית ואסטרטגית: הבטחת שלטונה בעזה.
ספייר טוען כי החברה הישראלית, הידועה בתמיכתה ההדדית ובתחושת הגורל המשותף, דוחפת לקבלת החלטות שנראות בלתי סבירות מבחינה אסטרטגית. בישראל קיים סולידריות גבוהה, אך היא גם מנוצלת על ידי אויביה.
חמאס ושותפיה רואים בכך חולשה ישראלית וממשיכים לנצל אותה כחלק מאסטרטגיה ארוכת טווח שמטרתה שחיקה הדרגתית של ישראל.
עסקת השבויים הנוכחית לא רק חיזקה את חמאס אלא גם שכנעה את אויביה של ישראל שהם צודקים באסטרטגיה שלהם. ישראל עומדת בפני אתגר כפול: כיצד להגן על אזרחיה מבלי לחזק את אויביה, וכיצד לאזן בין צרכי הביטחון שלה לבין ערכי החברה שלה.
סופר: אל-חנאדק