למה שוב סוריה?

הלחימה במזרח התיכון, שגלשה מהחזית הלבנונית לחזית הסורית, מעוררת שאלות חדשות על האינטרסים האזוריים והעולמיים המניעים את הסכסוך. המעבר להבערת השטח הסורי, בעיקר באזורי חלב ואידליב, אינו מקרי, ונראה שהוא נועד לבחון את יכולתן של ארה"ב וישראל להחזיר את סוריה למעגל העימותים.

מדוע סוריה, ומדוע דווקא כעת?
סוריה, שספגה יותר מעשור של מלחמה עקובה מדם, נשארת מרכזית בעימותים האזוריים. ההתעוררות המחודשת של המתקפות בצפון אינה רק תוצאה של אינטרסים צבאיים, אלא גם תגובה להתעקשותה של סוריה לסרב לדרישות אמריקניות ואזוריות. שני גורמים מרכזיים משפיעים כאן:

1. סירוב סוריה להפסיק לתמוך בכוחות ההתנגדות בלבנון, בפלסטין ובאזור כולו.
2. התנגדותה לפרויקט צינור הגז הקטארי, שמטרתו להעביר גז דרך טורקיה לאירופה – מהלך שמאיים על הגז הרוסי ומשרת אינטרסים מערביים.

הקשר הכלכלי: הגז והשליטה האזורית
צינור הגז הקטארי ("דולפין") הוא מפתח להבנת הסכסוך. הפרויקט נועד לחזק את מעמדה של טורקיה בשוק הגז המזרח-תיכוני ולאפשר לה להתמודד מול רוסיה. התמיכה הטורקית בצינור מהווה מנוף השפעה עבור המערב, בעוד שסוריה מסרבת לשתף פעולה, וכך הפכה למכשול מרכזי במימוש התוכנית.

טורקיה: אינטרסים כפולים והשפעה אזורית
טורקיה, תחת הנהגתו של ארדואן, פועלת למימוש חזון האימפריה העות'מאנית החדשה. במקביל, היא מעוניינת להקים אזור חיץ בגבול עם סוריה בעומק של 30 ק"מ כדי לדחוק את הכוחות הכורדיים ולהבטיח שליטה בטוחה בגבול. הטענות החוזרות לפעולתה הצבאית נגד כוחות כורדיים בצפון עיראק ובסוריה מצביעות על שאיפותיה לשלוט גם באזורי הרי קנדיל, תוך שיתוף פעולה מתוחכם עם ארה"ב וישראל.

השלכות אזוריות: סוריה, לבנון וישראל
נראה שהמתיחות בצפון סוריה קשורה גם למאבקים בגבול לבנון-ישראל. בעוד ארדואן מנסה להתקרב לסוריה ולדבר על שלום, הוא ממשיך לתמוך בקבוצות טרור באזור אידליב, תוך שמירה על שיתוף פעולה עם ישראל ואינטרסים מערביים. ההצהרות הפומביות שלו אינן עומדות בקנה אחד עם הפעילות בשטח, המעידה על נאמנות לתוכניות אמריקניות-ציוניות להחלשת סוריה ופירוק כוח ההתנגדות באזור.

הקשר הרחב יותר: תוכניות למזרח תיכון חדש
הפעילות בסוריה היא חלק מתוכנית כוללת לעיצוב מחדש של המזרח התיכון. סוריה, כצומת מרכזית של סחר והשפעה, ממשיכה להיות מוקד מאבק בין מעצמות. הפגיעה ביציבותה, בין אם דרך כלכלה ובין אם דרך עימותים צבאיים, אינה רק פוגעת בה, אלא מערערת את יציבות האזור כולו – מהלבנט ועד לאירופה.

מסקנה
המאבק הנוכחי אינו רק עימות מקומי. הוא משקף תהליך רחב של מאבק בין אינטרסים אזוריים ועולמיים. חיזוק סוריה ושמירה על יציבותה אינם רק אינטרס סורי, אלא גם אינטרס אסטרטגי רחב לשמירה על האיזון הגיאו-פוליטי במזרח התיכון ובמערב אסיה.