ימיו האחרונים של "אל אסד" בארמון הנשיאות

בנובמבר 2024, בעוד תשומת הלב האזורית הופנתה לדיונים על הפסקת האש בלבנון, והעולם ציפה לשינויים דרמטיים במזרח התיכון – כפי שהצהיר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו דרך חזית לבנון – התכוננה חדרת המבצעים המשותפת של ארה"ב וישראל, בתיאום עם טורקיה ומדינות אזוריות נוספות, לצעד משמעותי נוסף. הפעם, דרך שער דמשק: המטרה הייתה הפלת משטר אסד בסוריה והקמת משטר חדש בתמיכה והתערבות טורקית.

עוד לפני תחילת המתקפה על חלב ודמשק, קיבלו איחוד האמירויות וקטר את המשימה להעביר בשמם של האמריקנים אולטימטום לנשיא בשאר אל-אסד. לאסד ניתנה שהות של 24 שעות להיענות לדרישות המרכזיות הבאות:

1. ניתוק מוחלט של הקשרים עם איראן ובעלות בריתה והוצאת כוחותיהם מסוריה.
2. פתיחת דיאלוג עם האופוזיציה החמושה לצורך הקמת ממשלת אחדות לאומית.
3. השבתם של 4 מיליון פליטים סורים מטורקיה.
4. מסירת השליטה על כביש ה-M5 המסחרי לטורקיה.
5. יישום מלא של כל הסעיפים שהוסכמו בשיחות אסטנה.

אסד דחה על הסף את האולטימטום האמריקני שהועבר על ידי איחוד האמירויות, והתעקש על עמדותיו. הוא הצהיר כי לעולם לא יתנתק מאיראן ו"ציר ההתנגדות", שבשמו עמד איתן לאורך שנות הסכסוך ושילם מחיר כבד על כך. אסד גם הבהיר כי הוא לא יסכים ליישום הסכמי אסטנה כל עוד "הכיבוש הטורקי" נותר בשטחי סוריה, ולא יסגיר את סוריה לידי קבוצות חמושות בעלות אג'נדות אזוריות ובינלאומיות.

המתקפה הגדולה מתחילה: הצבא הסורי במצוקה
על פי דיווחים מודיעיניים שהגיעו לגורמים בסוריה כ-חודשיים קודם לכן, המיליציות החמושות באידליב התכוננו למתקפה רחבת היקף על חלב וערים נוספות. המתקפה החלה ב-27 בנובמבר. למחרת, ב-28 בנובמבר, טס אסד במפתיע למוסקבה כדי לבקש סיוע מרוסיה. אולם, בפגישה עם שר החוץ סרגיי לברוב, קיבל תשובה שהייתה עבורו הלם מוחלט: רוסיה לא תוכל להעניק סיוע צבאי נוסף. לברוב הדגיש את הצורך ליישם את הסכמי אסטנה ולפתוח בדיאלוג עם האופוזיציה. כמו כן, נמסר לאסד כי הצבא הסורי אינו מראה מוטיבציה להילחם, ונראה כי גורמים בכירים בו שיתפו פעולה עם הכוחות החמושים ופתחו בפניהם מעברים אסטרטגיים.

המשבר בתוך הצבא הסורי
הצבא הסורי סבל מהתפוררות חמורה, תוצאה של שנים של סנקציות כלכליות ומדיניות "חוק קיסר" האמריקני. נוסף על כך, התקיפות הישראליות התכופות פגעו בתשתיות הצבאיות וביכולתו להחזיק מעמד. דיווחים מהשטח הראו כי בכירים בצבא קיבלו שוחד מכוחות טורקיים והובטח להם עמדות בכירות בתמורה לבגידה בשורותיהם.

חזרתו של אסד לדמשק: הפתרונות מצטמצמים
לאחר חזרתו של אסד ממוסקבה בידיים ריקות, הבין כי הוא לא יכול להסתמך על רוסיה. התשובה היחידה שנותרה הייתה איראן. למרות ניסיונותיו בשנים האחרונות להרחיק את ההשפעה האיראנית לטובת הבטחות ממדינות ערב, כולל סיוע כלכלי ושיקום, אף אחת מההבטחות הללו לא מומשה.

איראן: ניסיון אחרון להציל את המשטר
עם תחילת המתקפה, שלחה איראן את עלי לריג'אני, יועצו הבכיר של המנהיג העליון עלי ח'אמנאי, לדמשק. לריג'אני חזר על עמדתה של איראן: היא מוכנה לסייע למשטר אסד, אך על דמשק לבקש זאת באופן רשמי. בד בבד, נחת בדמשק גם שר ההגנה האיראני, שהדגיש כי איראן תעמוד לצד סוריה אך לא תילחם במקומה.

קריסת ההגנות של דמשק ונטישת אסד
ב-7 בדצמבר, כשקו ההגנה האחרון סביב דמשק החל להתפורר, הבין אסד כי "המשחק נגמר". בלילה שבין שבת לראשון, ביקש אסד מהשליח הרוסי בדמשק לארגן את בריחתו. מסוק רוסי פינה אותו ואת משפחתו מהארמון לנמל התעופה הצבאי בחמיימים, ומשם טס למוסקבה. כך, הסתיים שלטונו של בשאר אל-אסד, ובכך נחתמה תקופה בת יותר מ-53 שנות שלטון של משפחת אסד בסוריה.